לא כל היעדים המדהימים בעולם הם חופים לבנים, פסגות מושלגות או ערים אירופיות ציוריות. יש גם מקומות שנראים כאילו חוקי הטבע פשוט הפסיקו לעבוד בהם: נהרות שנצבעים באדום, מכתשים שבוערים עשרות שנים, אגמים ורודים והרים שמרחפים מעל העננים. הנה עשרה מקומות שנראים כאילו נוצרו בבינה מלאכותית – אבל כולם אמיתיים לגמרי.
הקשת בענן שנמסה למים: נהר קאניו קריסטלס, קולומביה
מה זה: נהר שחבוי באזור לה מקרנה שבקולומביה, וברוב ימות השנה נראה רגיל למדי. אבל במשך כמה חודשים הוא מתכסה בגוונים עזים וזוכה לכינוי המחייב "הנהר היפה בעולם".
גלריה
נהר קאניו קריסטלס, הנהר הרב-צבעוני הייחודי בפארק הלאומי סיירה דה לה מקרנה
(צילום: iralgo74 / shutterstock)
מרשים מכל זווית
(צילום: Hugo E. Rueda Ramirez / shutterstock)
למה זה הזוי: הצבע האדום המפורסם נוצר בעיקר בזכות צמח מים ייחודי בשם Macarenia clavigera. כשהתאורה, הזרימה ומפלס המים מתאימים – בדרך כלל בין מאי לנובמבר – השילוב בין הצמח האדום, המים הצלולים, הסלעים הכהים, הצמחייה הירוקה והחול הצהבהב יוצר מראה כמעט לא אמיתי.
איך מגיעים: טסים בטיסה פנימית לעיירה לה מקרנה, ומשם יוצאים לסיור מודרך ומוסדר הכולל בדרך כלל שיט, נסיעה ברכב והליכה. הכניסה לאזור מבוקרת כדי לשמור על המערכת האקולוגית הרגישה.
לנשום אש: שער הגיהנום, טורקמניסטן
מה זה: מכתש גדול בלב מדבר קאראקום, שבוער ללא הפסקה ונראה בדיוק כמו הכינוי שדבק בו – שער לוהט אל השאול.
למה זה הזוי: לפי הסיפור הרווח, המכתש נוצר בעקבות קידוח סובייטי שפגע במאגר גז תת-קרקעי וגרם לקריסת האדמה. על פי אותה גרסה, הגז הוצת כדי למנוע את התפשטותו, מתוך הנחה שהאש תדעך במהירות. בפועל, המכתש ממשיך לבעור עד היום. עם זאת, נסיבות היווצרותו ומועד ההצתה אינם מתועדים באופן מלא, וקיימות כמה גרסאות לסיפור.
איך מגיעים: טסים לאשגבט, בירת טורקמניסטן, ומשם ממשיכים בנסיעה ארוכה ברכב שטח אל תוך המדבר. הכניסה למדינה דורשת ויזה ולרוב גם תיאום מוקדם עם גורם מקומי.
מכתש הגז דרוואזה, המכונה "שערי הגיהינום", טורקמניסטן
(צילום: Peter Wollinga / shutterstock)
(צילום: Peter Wollinga / shutterstock)
האגם שנראה כמו ציור מופשט: אגם נטרון, טנזניה
מה זה: אגם מלוח ואלקליני בצפון טנזניה, סמוך לגבול עם קניה, שלעתים נצבע בגוונים עזים של ורוד, אדום וכתום.
למה זה הזוי: רמות המליחות והאלקליניות הגבוהות, יחד עם אצות ומיקרואורגניזמים שמותאמים לתנאים הקיצוניים, מעניקות לאגם את צבעיו יוצאי הדופן. בעונות מסוימות הוא נראה כמו משטח צבע ענקי שנשפך אל תוך הנוף. למרות הסביבה הקשוחה, זהו גם אחד מאתרי הקינון החשובים בעולם של הפלמינגו הזוטר.
האגם הוורוד
(צילום: Vera Larina / shutterstock)
איך מגיעים: רוב המטיילים מגיעים במסגרת טיול מאורגן או ספארי מצפון טנזניה, בדרך כלל דרך העיר ארושה. הדרך לאגם ארוכה ומשובשת, ולכן נעשית ברכב שטח.
הסיוט של "צעצוע של סיפור": אי הבובות, מקסיקו
מה זה: אתר קריפי במיוחד בתעלות סוצ'ימילקו שמדרום למקסיקו סיטי, שבו תלויות על העצים ובין השבילים אינספור בובות ישנות, בלויות ולעתים גם מפורקות.
למה זה הזוי: לפי האגדה המקומית, דון חוליאן סנטנה בררה, שחי במקום לבדו, החל לתלות בובות כדי לפייס את רוחה של ילדה שטבעה באזור – או שלדבריו החלה לרדוף אותו. השנים, הלחות והחרקים עשו את שלהם, והפכו את האתר כולו לתפאורה מושלמת לסרט אימה.
ברוכים הבאים לאי הבובות
(צילום: marketa1982 / shutterstock)
(צילום: marketa1982 / shutterstock)
איך מגיעים: מגיעים לתעלות סוצ'ימילקו שמדרום למקסיקו סיטי ומשם ממשיכים בסירה. חשוב לבדוק היטב מול המפעיל לפני ההזמנה: באזור פועלים גם אתרים חלופיים שמוצגים לתיירים כ"אי הבובות", וקיימים דיווחים סותרים באשר לאפשרות להגיע לאתר המקורי. המסלולים המוצעים משתנים, וההגעה עשויה לדרוש שיט ארוך ותיאום מראש.
פסל חייזרי באמצע המדבר: גייזר פליי, נבאדה
מה זה: תלולית צבעונית שפולטת מים חמים וקיטור, ונראית כמו פסל סוריאליסטי בגוונים של אדום, ירוק, צהוב וכתום בלב המדבר.
גייזר פליי בחוות פליי , סמוך לגרלאך, נבדה
(צילום: Fotogro / shutterstock)
למה זה הזוי: הגייזר נוצר בעקבות קידוח גיאותרמי שבוצע במקום בשנות ה-60. המים שפרצו מן האדמה העלו איתם מינרלים שהצטברו עם השנים ויצרו את התצורה הייחודית. אצות ומיקרואורגניזמים שאוהבים חום תרמו לצבעים העזים.
איך מגיעים: הגייזר נמצא בשטח פרטי בצפון נבאדה, ולכן אי אפשר פשוט לעצור לידו בדרך. הביקור מתאפשר רק במסגרת סיורים מודרכים ובתיאום מראש.
פלטת הצבעים של הטבע: האגם המנומר, קנדה
מה זה: אגם בדרום קולומביה הבריטית, שבקיץ מתכסה בעשרות רבות של בריכות עגולות בגוונים שונים, המופרדות זו מזו בטבעות ובשבילים של מינרלים.
אגם ספוטד
(צילום: AURELINA FILMS / shutterstock)
וכך זה נראה מגובה פני המים
(צילום: Galyna Andrushko / shutterstock)
למה זה הזוי: כשהמים מתאדים בעונה החמה, ריכוזי המינרלים הגבוהים יוצרים כתמים ובריכות בצבעי צהוב, ירוק, כחול ולבן. מעבר למראה יוצא הדופן, המקום קדוש לבני אומת הסילקס-אוקנגן, שמייחסים לו חשיבות רוחנית ומסורת ארוכה של ריפוי וטקסים.
איך מגיעים: האגם נמצא סמוך לעיירה אוסויוס. ניתן לצפות בו מהכביש ומאזורי עצירה סמוכים, אך הגישה הישירה אליו מוגבלת מתוך כבוד למקום ולקהילה המקומית.
המקום שנראה כמו כוכב אחר: דלול, אתיופיה
מה זה: אזור הידרותרמי קיצוני בשקע דנאקיל שבצפון-מזרח אתיופיה, ובו בריכות חומציות, נביעות חמות ותצורות מלח בגוונים מסנוורים.
דלול שבשקע דנאקיל, אתיופיה
(צילום: taravelworld1971 / shutterstock)
אין ספור גוונים של צהוב
(צילום: Ana Flasker / shutterstock)
למה זה הזוי: השילוב בין גופרית, מלח, מתכות ומים חמים יוצר נוף פסיכדלי בצבעי ירוק, צהוב, כתום ולבן. החום הכבד, החומציות הקיצונית והקרקע הפעילה הופכים את דלול לאחד המקומות הקשוחים והמוזרים ביותר על פני כדור הארץ.
איך מגיעים: ההגעה מורכבת ותלויה במצב הביטחוני ובהגבלות התנועה באזור. כאשר הביקור מתאפשר, הוא נעשה במסגרת משלחת מאורגנת עם רכבי שטח, מדריכים מקומיים ולעתים גם ליווי ביטחוני.
האי שמרחף מעל העננים: הר רוריימה, דרום אמריקה
מה זה: הר שולחן עצום בגובה של כ-2,800 מטר באזור המפגש של ונצואלה, ברזיל וגיאנה. הצוקים האנכיים שלו מתרוממים בבת אחת מעל יערות הגשם שמתחת.
מבט אווירי על מצוקיו התלולים של הר רוריימה, עם מפלים הנשפכים מהם
(צילום: Don Serhio / shutterstock)
למה זה הזוי: פסגת רוריימה היא רמה גבוהה ומבודדת, שלעתים קרובות עטופה בעננים ונראית כמו אי שצף בשמיים. הבידוד הממושך יצר שם מערכת אקולוגית ייחודית, ובה מינים של צמחים ובעלי חיים שחלקם אינם נמצאים בשום מקום אחר. נופי הטפויים של ונצואלה, ובהם גם רוריימה, מזוהים עם מקורות ההשראה לעולם הדמיוני של הסרט "למעלה".
איך מגיעים: רוב המטיילים יוצאים לטרק של כמה ימים מהצד הוונצואלי. מדובר במסלול מאתגר הכולל הליכה ממושכת, תנאי שטח משתנים וטיפוס אל הפסגה בדרך טבעית העוברת בצלע ההר.
נחיתה על כוכב אחר: האי סוקוטרה, תימן
מה זה: אי מבודד בים הערבי, שמפורסם בנופים הבלתי רגילים שלו ובצמחייה שנראית כאילו נלקחה מעולם אחר.
מקום נדיר ביופיו
(צילום: Dave Primov / shutterstock)
כשהדיונות פוגשות את הים הכחול
(צילום: Tatyana Druzhinina / shutterstock)
עץ דם הדרקון הייחודי באי סוקוטרה
(צילום: Indi_kator / shutterstock)
למה זה הזוי: הבידוד הממושך של סוקוטרה יצר ריכוז יוצא דופן של מינים שאינם קיימים בשום מקום אחר. הסמל המפורסם ביותר של האי הוא עץ דם הדרקון, בעל הצמרת דמוית המטרייה והשרף האדום שהעניק לו את שמו.
איך מגיעים: הגישה לסוקוטרה מוגבלת ומשתנה בהתאם למצב הביטחוני ולטיסות הזמינות. חשוב להדגיש כי לישראלים אסור להגיע לתימן, לרבות סוקוטרה, גם באמצעות דרכון נוסף – ולכן מבחינת הקהל הישראלי זה אינו יעד נגיש או חוקי לביקור.
גלקסיה של כוכבים מתחת לאדמה: מערות התולעים הזוהרות, ניו זילנד
מה זה: מערות באזור וואיטומו שבאי הצפוני של ניו זילנד, שבחשכה נראות כאילו נפרשו בתוכן שמי לילה זרועי כוכבים.
חשיפה ארוכה של תולעים זוהרות במערה
(צילום: gary yim / shutterstock)
(צילום: Mike-Hubert.com / shutterstock)
למה זה הזוי: ה"אורות" הם למעשה זחלים של חרק מקומי, שמפיקים אור כחול-ירקרק כדי למשוך חרקים אל חוטי ציד דביקים המשתלשלים מתקרת המערה. המנגנון הביולוגי אולי פחות רומנטי, אבל התוצאה מהפנטת.
איך מגיעים: מגיעים למרכז המבקרים בוואיטומו ומצטרפים לסיור מודרך. אחד משיאי הביקור הוא שיט שקט בסירה קטנה בתוך המערה החשוכה, ממש מתחת לאלפי האורות הזעירים.
