את איסלנד, הידועה גם כארץ הקרח והאש, פגשתי לראשונה ב-2019, קצת לפני שכל העולם נסגר בגלל הקורונה. הקפתי אותה בקיץ עם חבר, במהירות שיא של שמונה ימים ונהנינו מכל רגע. במהלך הטיול עברנו בין מפלים אדירים, הרים מרשימים, לגונות קרחונים, קניונים מטורפים וחופי ים שחורים. איסלנד היא חוויה מעולם אחר.
המסע המופלא לאיסלנד
(צילום ועריכה: גלעד טופז)
הפעם רציתי לחוות את איסלנד בתקופת החורף, כאשר רוב האי מכוסה שלג והשמש נמוכה כל שעות היום, כך שמקבלים תאורה אידיאלית לצילום. יתרון נוסף הינו האפשרות לחזות בזוהר הצפוני בשיאו ובתנאים אופטימליים (שעות חושך רבות, עקב כך שהשקיעה בחמש והזריחה רק בעשר).
בחרתי הפעם לצאת לאיסלנד במסגרת קבוצת צלמים, המודרכת על ידי תומר רצאבי מ-WildTravel , אשר דאג שנגיע למקומות היפים ביותר בדרום איסלנד ובזמן הטוב ביותר לצילום. היתרון הגדול ביציאה בקבוצת צלמים, מלבד החברה האיכותית ונושאי השיחה המשותפים, הוא שדואגים לך לכל פרט, כולל הסעה במיניבוס וטיפול בטיסות שבוטלו עקב המצב בארץ.
איסלנד קיבלה את פנינו בגשמים כבדים ורוחות עזות, אבל באנו מוכנים לכך מנטלית ופיזית, בידיעה שייתכנו תנאים קשים ומצד שני הם יכולים להשתנות במהירות. הכל חלק מהחוויה של להגיע לארץ כל כך צפונית במהלך החורף.
משדה התעופה, נסענו ישירות למלון שצמוד להר המפורסם באיסלנד – הר קירקיופל ("הר הכנסייה"), אשר קנה את פרסומו בכך שהופיע מספר פעמים במשחקי הכס. הגענו למלון בחושך וגילינו שגם ההגעה לחדר יכולה להיות מאתגרת, כאשר רוחות חזקות כמעט מנעו מאיתנו להתקדם עם המזוודות. הלכנו לישון בתקווה שהסערה תרגע ונוכל לצלם בזריחה את ההר.
מזג האוויר הסוער המשיך גם למחרת ואפילו נתקענו במשך מספר שעות בבית קפה ללא יכולת להמשיך. לקראת הצהריים שככה מעט הסערה, אם כי הגשם המשיך ולכן נאלצנו לראות את ההר רק מרחוק ולהמשיך בלו"ז הצפוף שלנו. אחרי כשעה נסיעה עצרנו במפל מיוחד, לא גדול, אבל יפה מאוד – מפל סלוואלאפוס ("מפל הכבשה"). ניצלנו את ההפסקה בגשם והרוחות לטובת סשן צילומים במפל, אשר היה קפוא בחלקו.
משם המשכנו בנסיעה ארוכה לאחד המפלים המרשימים והיפים באיסלנד – מפל סקוגאפוס. גובה המפל הינו 60 מטר, רוחבו 25 מטר וזרימת המים בו עוצמתית, כך שנרטבים מהר מאוד אם מנסים להתקרב אליו. למרות שהגענו באמצע החורף, בתקופה שאמורה להיות עם הכי פחות תיירים, היו עשרות מהם במפל. זה לא הפריע לחוויה העוצמתית והמרהיבה ולאחר התפעלות קצרה, פרסנו חצובות והתחלנו לצלם את המפל.
אחת הסיבות העיקריות לנסוע לאיסלנד בחורף הוא הסיכוי הגבוה לצפות בזוהר הצפוני. עם זאת, זו תופעה לא צפויה ונדרשים שמיים נקיים מעננים על מנת שנוכל לראות אותה. באותו ערב קיווינו להצליח לצלם את הזוהר עם המפל, אבל בגלל העננות הכבדה זה לא התאפשר.
את יום המחרת פתחנו בנסיעה קצרה למפל המרהיב סליאלנדספוס, אשר נופל אף הוא מגובה 60 מטר ומימיו מגיעים מהקרחון שמעליו. מפל זה מופיע בסרטים רבים וידוע בכך שניתן להיכנס למערה שנמצאת מאחוריו ומאפשרת להקיף את המפל. בחורף מצטבר קרח רב מסביב למפל ולכן הגישה למערה חסומה, אבל הוא עדיין אחד המפלים היפים באיסלנד.
צמוד למפל עובר נהר, אשר ניזון גם ממי מפל זה, וניצלתי את ההזדמנות שאנחנו שם על מנת לצלם עם הרחפן את הנהר הרחב וצורות הסלעים הוולקנים שבתוכו.
משם המשכנו לכפר הדרומי ביותר באיסלנד – ויק. הכפר מפורסם בחופים השחורים הנמצאים לידו ובמערה המוקפת בעמודי בזלת משושים, אשר הייתה סגורה עקב הים הסוער. על גבעה בכפר שוכנת כנסייה אדומה, אשר מהווה נקודת תצפית אל הנוף המיוחד שבקרבת הכפר.
לאחר ארוחת צהריים מאוחרת, יצאנו ברגל אל עבר החוף השחור של ויק, על מנת לצלם את סלעי הבזלת הענקיים, הנמצאים כשני קילומטר מהחוף. החוויה של חוף שחור לגמרי, הנפרש למרחקים לכל כיוון, הינה מיוחדת ביותר. למזלנו, ענני סערה שנראו באופק לא הגיעו עד אלינו והצלחנו לצלם בחוף במשך כשעה עד לשקיעה.
באותו ערב, תוך כדי ארוחת ערב, קלטנו שאנשים מתחילים לצאת החוצה בהתרגשות ומהר מאוד הבנו שיש מופע של הזוהר הצפוני. תוך שניות מסעדת המלון התרוקנה וכולם רצו החוצה לצפות בזוהר. בזריזות התארגנו עם כל הציוד, עלינו על המיניבוס ונסענו לחוף ה"יהלומים" (חוף שחור משובץ חתיכות קרחונים, עוד נחזור אליו בהמשך) על מנת לצלם שם את הזוהר יחד עם פיסות הקרח הרבות שעל החוף. לרוע המזל, מיד כשהתקרבנו לחוף חזר הגשם וכך אבדה ההזדמנות.
למחרת בבוקר קיבלנו פיצוי ענק על האכזבה מהיום הקודם, כאשר מופע מרהיב וצבעוני של הזוהר הצפוני החל בסביבות 06:30 ונמשך ללא הפסקה במשך שעתיים. כולנו הוקפצנו מהמיטות וצילמנו מאזור המלון, כאשר כל פעם נשמעת קריאת התפעלות והכוונה לאזור אחר בשמיים.
אני חייב לציין שאת הצבעים הנהדרים לא ראינו בעין, אלא רק לאחר צילום בחשיפה ארוכה במצלמה. בעין רואים מעין אור חלש, אשר מרצד מדי פעם בשמיים.
אחרי שנרגענו מהמופע הנהדר, נסענו לחוף היהלומים. מדובר על חוף שחור, צמוד ללגונת הקרחונים הגדולה באיסלנד, אשר נפרש למרחק רב ולאורכו פזורים אלפי חתיכות מהקרחונים אשר נסחפים מהלגונה אל הים ומשם מגיעים אל החוף בעזרת הגלים. זאת תחושה קצת מוזרה ללכת בין אלפי קרחונים, הנעים בגודלם מאבן קטנה ועד לגודל של מכונית. בילינו במקום מספר שעות, מצלמים ומחפשים קרחונים מעניינים.
מהחוף עלינו לכיוון הלגונה עצמה, אשר מכילה קרחוני ענק, הצפים להם במימי הלגונה ונעים באיטיות רבה לקראת הים. המראה הנהדר של הקרחונים הכחלחלים, בצורות השונות, כאשר ברקע ניתן לראות את הקרחון הענק שממנו הם מגיעים, הינו משהו שנשאר איתך להרבה זמן. הקרחון עצמו הינו הגדול באירופה ומכסה כמעט 10% משטח איסלנד.
לקראת השקיעה, הגענו לחוף השחור של סטוקסנס, כנראה החוף השחור היפה ביותר באיסלנד ומגרש משחקים עצום לחובבי צילום. החוף עצמו רחב מאוד, שחור מאוד ומכיל מאות גבעות קטנות, אשר בראש כל אחת מהן ישנה צמחייה דמויית קש צהוב (בקיץ הופכת לירוקה). על החוף עצמו ממוקם ההר המרשים ווסטרהורן, אשר מראהו המשונן יוצר רקע מושלם לתמונות בחוף.
ההליכה בחוף מרגישה לגמרי כמו הליכה בכוכב אחר ואתה כמעט מצפה שמבין הגבעות יצוצו כל מיני יצורים מוזרים. התפרשנו ברחבי החוף, לבדנו וללא תיירים אחרים, כאשר כל אחד מוצא פינות נסתרות ומקומות מיוחדים לצילום. היה קשה מאוד לעזוב את המקום הזה ולחזור למלון.
האוכל באיסלנד מצויין ונהננו מאוד בכל מקום שאכלנו, גם אם זה היה במסעדת דרכים או במסעדת המלון. האוכל עצמו יקר, גם ביחס לארץ, עקב כך שכמעט כל הרכיבים מיובאים ואין כמעט אפשרות לגדל מקומית (מלבד כבשים ודגים).
היום למחרת הוקדש ללגונות קרחונים, בשעות המעטות שלא ירד גשם. התחלנו בלגונה של הקרחון סווינהפל, אשר נחשבת לגונה קטנה יחסית, אבל היתרון הגדול שלה הוא בכך שרואים את הקרחון מקרוב ואפילו ניתן לטפס על חלקי קרחון עצומים התקועים בלגונה הקפואה. בדרך ללגונה נאלצנו לראשונה להשתמש בקרמפונים, שהם בעצם זיזי מתכת קטנים שמרכיבים על הנעליים ומאפשרים ללכת בחופשיות על קרח ללא חשש להחלקה. בהגיענו לראש הגבעה המשקיפה על הלגונה, נדהמנו לראות גושי קרח ענקיים, בגודל בניין ובצבע כחלחל, נישאים מעל הלגונה הקפואה. מיהרנו לרדת אל הלגונה והתחלנו לצלם, תוך כדי גשם טורדני, שלא ממש הפריע להתלהבות שלנו.
אחרי כשעתיים, ולמרות שהיה לנו קשה להתנתק מהנוף הקסום, נסענו ללגונת הקרחונים השנייה בגודלה באיסלנד, לגונת פְיָאלְסָארְלוֹן. זאת לגונה ענקית וכאשר הגענו ראינו שהיא קפואה לגמרי ומאות שברי קרחונים תקועים במימיה ועל החוף. את הקרחון עצמו, אשר נמצא כשני קילומטרים מהחוף, בקושי ראינו עקב מזג האוויר, אבל המראה המיוחד של קרחונים כחולים פזורים על פני כל הלגונה היה מיוחד ביותר.
אחרי כשעה וחצי של צילומים התחלנו להתקפל, תוך כדי שגשם חזק התחיל לרדת ובכך הסתיים לנו יום של לגונות קרחונים.
ביום למחרת ירד גשם ללא הפסקה, כולל רוחות חזקות, כך שלא הצלחנו לצלם באותו יום והסתפקנו בהדרכות צילום במלון. בכללי, מזג האוויר שתפס אותנו במהלך הטיול היה חריג ביותר לינואר באיסלנד וכלל ימים "חמים" יחסית, של עד 8 מעלות וגשם רב. כשהתכוננו לטיול, גשם בכלל לא היה בתכנון ובעיקר התכוננו לשלג רב. מצד שני, לא חווינו סערת שלגים (שבוע לפנינו נתקעו 200 איש בסערה שכזו), כך שמצבנו היה סביר.
את היום המלא האחרון של הטיול פתחנו בסשן נוסף בחוף היהלומים. היה ים סוער, כך שראינו במו עינינו כיצד הקרחונים שטים להם לאורך החוף ואף עולים עליו.
משם התחלנו לנוע מערבה, על מנת להתקרב לשדה התעופה. לשם שינוי היה זה יום יפה, עם עננות רבה בשמיים וללא גשם. בדרך עצרנו בנקודת תצפית רחוקה על קרחון פְיָאלְסָארְלוֹן ועל אחד מהנהרות הרבים באיסלנד, אשר מנקזים את מי הקרחון לכיוון האוקיינוס.
בהמשך הדרך עצרנו באחד המקומות האהובים עליי באיסלנד – קניון פיאד'רארגליופור ("קניון הנוצות"). הקניון המיוחד נוצר כתוצאה מנסיגת הקרחון שישב מעליו, אורכו כשני קילומטר ועומקו עד כמאה מטרים. אנחנו חנינו בחניון התחתון, אשר נמצא בפתח הקניון ומיד נגלה לעינינו המראה המרהיב שלו. משם טיפסנו לנקודות תצפית הצופות על מצוקי הקניון והנחל שבתחתיתו. את סלעי הקניון מכסה צמחייה צפופה של אזוב, אשר מוסיפה למראה הייחודי שלו.
נסיעה קצרה נוספת ובהחלטה של רגע עצרנו ליד חוות סוסים איסלנדים, אשר התקבצו ליד הגדר ואפשרו לנו לצלם אותם מקרוב. לסוסים האיסלנדיים מאפיינים ייחודיים והם צאצאים לסוסים שהויקינגים הביאו לאי לפני יותר מאלף שנה.
משם מיהרנו על מנת להספיק אתר נוסף בשקיעה, אך פנצ'ר בדרך עיכב אותנו ובכך סיימנו את יום הצילומים האחרון. או כך חשבנו. למזלנו, בלילה האחרון שלנו באיסלנד, קיבלנו מופע נוסף של הזוהר הצפוני. הפעם המופע היה על טהרת הצבע הירוק והצלחנו לתפוס אותו בשילוב עם מפל סקוגאפוס הנפלא.
למחרת עלינו מוקדם על המיניבוס ונסענו לשדה התעופה, תוך שאנחנו מסכמים את הטיול הנפלא. איסלנד הרשימה אותנו ביותר, למרות כל הקשיים. כמות האתרים המדהימים והמראות הבלתי נתפסים הינה יוצאת מן הכלל, למרות שטיילנו רק בחלק קטן מאיסלנד. אין ספק שטיול בחורף באיסלנד הינו מאתגר, אך המראות שראינו, חלקם ייחודיים לחורף, מהווה פיצוי הולם ואף מעבר לכך. כנראה שישנם עוד מקומות בעולם שבהם ניתן לראות את הנופים שראינו, אבל רק באיסלנד ישנו ריכוז כה גבוה של נופים אלו במרחק יחסית קצר אחד מהשני.
