וינה, אוסטריה. אווירת האירוויזיון מתקרבת לשיאה, וככל שמתקרבים לסוף השבוע אפשר לגמרי להבחין בכמויות ההולכות וגוברות של התיירים שממלאים את הרחובות. פלוגות של חובבים עם דגלים, אנשי משלחות וצוותי תקשורת כבשו כמעט כל חלקה טובה במרכז העיר. אבל מתישהו בין החזרות העמוסות בארנה, מגיע הרגע שבו הבועה הזו מתחילה לחנוק, והצורך לראות משהו שהוא לא תיירותי נטו גובר.
בית הקפה שאימץ את ישראל באירוויזיון
אז חתכנו החוצה מהאזורים הנוצצים, השארנו מאחור את כרכרות הסוסים ומלכודות התיירים, ויצאנו לחפש את וינה של הווינאים. עיר של סצנת יד שנייה בועטת, רחובות שופינג עממיים, וקוד התנהגות קשוח במסעדות שכל ישראלי חייב לשנן לפני שהוא בכלל מעז לבקש תפריט.
"וינה זו עיר שמוקדשת לחיים הטובים", מסביר הסופר והפילוסוף הישראל יואב אשכנזי, תושב וינה מזה 12 שנים. "ולכן הדבר הכי חשוב פה הוא לדעת איפה הם המקומות הכי יפים, נעימים ונינוחים ומסבירי פנים. מכיוון שהיא משופעת כאלה - זו לא משימה קשה, וזה התענוג שלה".
איך מתייחסים פה לישראלים?
"בגדול, רוב מכריע של הוינאים מתייחס יפה מאוד לישראלים וליהודים - הרבה בגלל הטראומה שלהם מהשואה. זה נכון שיש כאן מהגרים מסויימים שלא יתייחסו יפה לישראלים. אני חושב שוינה זה אחד מהמקומות הכי בטוחים בעולם - וישראלים צריכים לבוא לפה ולהרגיש בבית. עוד יתרון של וינה זה שהיא במרכז של הכל. בשעתיים וחצי אתה יכול להגיע לשורה של ערי בירה אירופאיות".
ואכן - דבריו של אשכנזי באים לידי ביטוי בשטח. במהלך ימי האירוויזיון לא נתקלנו באנטישמיות מהמקומיים בכלל. נכון - לא כולם מתלהבים ממדיניות הממשלה הישראלית - אבל כשאמרנו שאנחנו מישראל התקבלנו בחום ובאהבה, אפילו מנהגי אובר מוסלמים שהודו שהם רוצים לבקר בישראל כשיהיה בטוח.
רובע 7: מגניבות בכמות גבוהה
רובע 7, (Neubau), הוא הלב הפועם של הסצנה הצעירה והאמנותית, והמקום המושלם להתחיל בו את המסלול למי שרוצה לברוח מהמלכודות המעונבות של המרכז. כאן לא תמצאו כרכרות סוסים או חנויות מזכרות גנריות. במרכז הרובע עובר רחוב נויבאו, שמלא בחנויות יד שנייה שוות ובתי קפה עצמאיים עם קהל מקומי.
מי שלא נפרד מהמצלמה המקצועית שלו ימצא גן עדן ברחוב Westbahnstraße – "רחוב הצלמים" של וינה, עם ריכוז חנויות הציוד הטוב בעיר. לקראת ערב, מומלץ לחתוך לסמטאות הצרות והמרוצפות של אזור שפיטלברג (Spittelberg), שמציע שורה של ברים שכונתיים ומסעדות קטנות שבהן האווירה היא הכי "בגובה העיניים" שיש. ממש צמוד לשם נמצא מוקד שהוא אמנם תיירותי אך שווה ביקור - רחוב מריה הילפר (Mariahilfer Straße) - רחוב הקניות הארוך באירופה והמקום שבו המקומיים באמת עושים שופינג.
אם אתם כבר מסתובבים באזור, כדאי לקפוץ ל-Burggasse 24. המקום, שנקרא על שם הכתובת שלו, מציע שילוב נהדר בין חנות בגדים לבית קפה. יש שם וייבים מעולים, וזה בדיוק המקום לשלב בין שופינג לישיבה רגועה באווירה מקומית.
בר באמצע חניון: חיי הלילה של 6-7
כשמרכז וינה הולך לישון, או לכל הפחות דורש מכם להתלבש יפה כדי לשתות קוקטייל במחיר מופקע, התפר שבין רובע 6 לרובע 7 מתעורר לחיים. זה האזור שבו הווינאים הצעירים באמת מבלים.
דוגמה מושלמת לכך היא ה-"Bukowski" – פאב משוחרר שפועל עד השעות הקטנות של הבוקר, קרוי על שם משורר המפורסם ומציע בדיוק את מה שמצפים מבר שכונתי אמיתי: אלכוהול זול, אפס פוזה, ומוזיקה שמזמינה אתכם להישאר הרבה אחרי שתכננתם לחזור למלון.
לא רחוק משם, אפשר למצוא עוד פנינים ליליות כמו הברים החבויים באזור, ביניהם מקומות במיקומים לא שגרתיים כמו חניונים מקומיים, שמוכיחים שווינה יודעת להיות תעשייתית ומחוספסת כשצריך.
הדורכהאוזר: סוד החצרות והמעברים של וינה
אחד הסודות הכי שמורים של העיר, שרק המקומיים באמת מנצלים ביומיום, הוא ה"דורכהאוזר" (Durchhäuser - בתים עוברים). מדובר ברשת של מעברים נסתרים וקיצורי דרך היסטוריים שחותכים ישירות דרך קומפלקסים של בנייני מגורים, ומחברים בין רחובות מקבילים דרך שרשרת של חצרות פנימיות קטנות וציוריות.
ברובע ה-6 תוכלו למצוא את ה"ריימונדהוף" (Raimundhof) – מעבר שמתחיל מרחוב הקניות הסואן מריה הילפר, ופתאום שואב אתכם אל תוך מה שמרגיש כמו כפר קטן בתוך העיר, עמוס בבתי קפה נסתרים, בוטיקים עצמאיים וברים אינטימיים. ברובע ה-7 הסמוך שוכן ה"אדלרהוף" (Adlerhof), שלוקח אתכם למסע בין חמש חצרות פנימיות עמוסות בצמחייה וגרמי מדרגות עתיקים.
יואב אשכנזי, ישראלי המתגורר בווינה למעלה מעשור, ממליץ לא להסס ולחקור את המעברים הללו לעומק: "אם אתם הולכים ברגל בווינה - אל תחמיצו את המעברים שמקשרים בין בלוקים ומעברים דרך הבתים. אל תתביישו להיכנס לשערים, רוב המעברים פתוחים עד 20:00 בערב - לאחר מכן השכנים נועלים אותם. אל תתביישו לפתוח כל שער של חצר בווינה, אם היא נפתחת - יש שם אוצרות. תעשו את זה מהר, לא לצעוק, פשוט להסתכל בשקט ולצאת. אלה הפנינות הכי יפות בווינה".
רובע 9: הרובע הצרפתי וסוד החצרות של האוניברסיטה
קפיצה קטנה מהמרכז לרובע ה-9 (Alsergrund) מגלה את האזור שמכונה גם "הרובע הצרפתי" של וינה. בזכות מוסדות חינוך צרפתיים וקהילה גדולה של דוברי צרפתית שבחרה לגור כאן, האווירה באזור אלגנטית אבל נינוחה לחלוטין. מקום מושלם לספוג בו את הווייב השכונתי הזה הוא ה-Nuss Café. זהו בית קפה חם ולא יומרני שמרכז אליו את כל הפסיפס האנושי של האזור: משפחות עם תינוקות, אנשים עם הכלבים שלהם, סטודנטים בודדים ואינטלקטואלים, שכולם יושבים יחד בלי שום פוזה.
מרחק הליכה קצר משם, מגיעים לאחת ההפתעות היפות של הרובע: ה-Altes AKH. מי ששימש בעבר כבית החולים הכללי וההיסטורי של וינה, הוסב לקמפוס רחב ידיים של אוניברסיטת וינה. זה לא קמפוס רגיל – המתחם כולו בנוי סביב 13 חצרות פנימיות ירוקות עמוסות במדשאות, עצים היסטוריים ושבילים מרוצפים. המעברים הפתוחים בין החצרות מזמינים את הציבור להיכנס, ובימים שמשיים תמצאו שם סטודנטים ומקומיים שתופסים שמש על הדשא, בתי קפה סודיים ואווירה סטודנטיאלית קסומה.
פינה של שקט בלב העיר: שייקספיר אנד קומפני
אם אתם זקוקים להפסקה קלה מהשפה הגרמנית ומההמולה בחוץ, סמטת שטרנגאסה (Sterngasse) הציורית ומרוצפת האבן מסתירה בתוכה את אחד הסודות הקסומים של וינה. ממש שם, קצת נחבאת אל הכלים, שוכנת "שייקספיר אנד קומפני" (Shakespeare and Company).
מעבר לעובדה שמדובר בחנות הספרים היחידה בעיר שהיא כולה על טהרת האנגלית, היא מוסד של ממש. החנות, שמנוהלת על ידי כריס ואמבה, הפכה למוקד עלייה לרגל שאליו נוהרים אינטלקטואלים וסטודנטים שמחפשים תחושה של בית. עם מדפים עמוסים מהרצפה ועד התקרה ואווירה סופר-אינטימית, זה המקום האידאלי לברוח אליו לכמה שעות של שקט.
העולם התחתון של וינה: רשת המרתפים של הרובע הראשון
אם חשבתם שהרובע הראשון של וינה מציע רק ארמונות מרשימים, מתברר שהאקשן האמיתי קורה דווקא מתחת לאדמה. ממש מתחת לרחובות העתיקים של מרכז העיר מסתתר "העולם התחתון של וינה" (Wiener Unterwelt) – רשת עצומה של מרתפים היסטוריים, פירים וחללים תת-קרקעיים שמחוברים זה לזה. המרתפים האלה שימשו לאורך מאות שנים כמרתפי יין, מחסני סחורות, ומקלטים בזמן מלחמת העולם השנייה. היום אפשר להצטרף לסיורי מחתרת מיוחדים שלוקחים קבוצות קטנות אל מעמקי האדמה, לתוך חללים פרטיים שבדרך כלל סגורים לציבור הרחב. זו הזדמנות נדירה לראות עיר מקבילה ושלמה שמתקיימת בשקט מתחת לרגליים של אלפי התיירים.
שורדים את המלצר הווינאי: הפרוטוקול המקומי
אחרי יום של שיטוט ברובעים הפחות מוכרים, סביר להניח שתמצאו את עצמכם רעבים מול מלצר וינאי טיפוסי. כאן נכנס לתמונה "קוד ההפעלה" המקומי, שעלול להשאיר תיירים רעבים ומיובשים אם לא פועלים לפי הכללים הלא כתובים. יואב אשכנזי מסביר את הפרוטוקול שקצר כבר לא מעט חללים ישראלים.
"ראשית המלצר מגיע עם התפריטים או אז אתם זכאים לבקשו דבר אחד בלבד, שתיה, כדי שלא תחכו לאלכהול, לא שואלים אותו דבר, לא פותחים את התפריט ולא מנסים להזמין אוכל, הוא פה רק לתת תפריטים ולקחת הזמנת שתיה ממי שחייב לשתות. כל ניסיון לחרוג מהפרוטוקול יענה בייבוש של 30 דקות עד לחזרתו.
"לאחר שהמלצר חוזר עם השתיה, אתם אמורים להיות בקיאים בתפריט ויכולים לשאול עד 3 שאלות, פתיחת התפריט רק כשהמלצר מגיע או ניסיון לערבו בהתלבטויות ללא שאתם מגלים בקיאות בתפריט תענה בעוד חצי שעה המתנה. לאחר הגעת האוכל ניתן לפרוק כל עול, להתלוצץ עם המלצר, לומר מאיפה אתם וכו וכו, עכשיו הוא כבר במוד טיפ. בהצלחה".
אגב, עוד מקום ששווה להכיר הוא "קפה דה פרובינס" (Cafe The Province). הבעלים של הקפה הוא איראני שמאוד אוהב ישראלים, מה שמיד מעניק למקום אווירה חמה ומסבירת פנים. הקפה הזה מושך אליו לא רק את אנשי השכונה הקבועים, אלא גם מציע תפריט עם אוכל שהוא פחות אוסטרי טיפוסי ויותר מגוון. פנינה נהדרת לשבת בה, להרגיש את הווייב המקומי וליהנות מטעמים קצת אחרים.
