היינו בנות 17 באנקורי טרומפלדור, תל-אביב של 1986. לא היו לנו טלפונים ניידים או מחשבים אישיים, לפרובינציאליות שלנו תל-אביב הייתה חו"ל והעולם הגדול טרח והגיע עד אלינו בדמותם של רוד סטיוארט ודייר סטרייטס. בלילות הרגשנו קצת אירופה במועדון הפינגווין, בימים קישקשנו בעט על כריכת קובץ בחינות בגרות בביולוגיה וחלמנו רומנטיקה.
התגייסנו, מיצמצנו וחלפו 39 שנה. בין האימהות לגישושים אחרי כיוון בחיים, המרחק לא נמדד רק בקילומטרים. אני נשארתי בגבעתיים, רונית החליטה לארוז את האזרחות הדנית שלה ונסעה בכיוון אחד. עד שיום אחד בשיחת פייסטיים היא אמרה לי: "אני צריכה אותך. תבואי לבקר". אז באתי.
בדרך אל האושר?
מהגרת טרייה זקוקה כנראה – בנוסף לעבודה, פינה משלה, ויטמין די בבליעה וקצת חוסר כבוד ישראלי למרחב האישי – גם לחברה מהבית שתנחת אצלה ותאיר את האפלולית בגוני "היי, אבל הלילות ארוכים, קסומים וזרועים בכוכבים מנצנצים ובאפשרויות". איך אפף דכדוך את רונית דווקא בדנמרק, שיאנית קבועה באליפות העולם במדד האושר, כשהרעיון היה לפשוט מעליה את תחושות החרדה הקיומית, הייאוש המדיני ואי-הידיעה מה יילד יום הישראליות, לעטות מעיל יוניקלו ולהצטרף למסיבה הסקנדינבית?
אורהוס, העיר השנייה בגדולה בדנמרק הנמצאת במזרח חצי האי יוטלנד, שבה רונית גרה, הוכתרה כעיר המאושרת ביותר בעולם ב-2024 על פי מדד Happy City Index. ובכן, מסתבר שלא על אמון ושטחים ירוקים לבדם יחיה האדם. יותר ויותר צעירים בדנמרק מדווחים על רמות לחץ גבוהות, תחושת בדידות והתמודדויות נפשיות. יש במדינה יראה מפני זרים, אירועים אנטישמיים מתרבים ותת-תרבות איסלאמופובית מטרידה. עם קרבה לקוטב הצפוני וטמפרטורה ממוצעת של כשתי מעלות בחורף הסגירות והבידוד גבוהים, תרבות הפרפקציוניזם הדני חוברת לאשליית הרשתות החברתיות, ואלו תורמות למוניטין של דנמרק כבעלת אווירת חורף מלנכולית. למרות זאת, המקומיים נדמו לי אנשים חביבים, טובי לב, סובלניים ומסבירי פנים באופן שגרם לי להפשיר מעט. ואולי אושר זה בכלל שעמום קולוסאלי.
אוויר פסגות
כשחברה צריכה, אני לא אומרת לה לא. זו גם הזדמנות להתנתק קצת מהשנה האיומה פה בישראל ולחוות חורף סקנדינבי אמיתי. חברת התעופה הסקנדינבית SAS הייתה היחידה שטסה ישירות לקופנהגן (טיסה של כארבע שעות ו-40 דקות, הלוואי). הביקושים, הקיבולת התעופתית, תשתית המשווקים ואמון התיירים – כל הנ"ל בקרשים. כתוצאה מכך הופסקו הטיסות היומיות הישירות והיום אין, בטח שלא בינואר, וגם לא מידע מתי יתחדשו.
אורהוס מרוחקת מרחק טיסת פנים נוספת מקופנהגן, ועד שתושבי היעד יתארגנו על אופניים תת-ימיים או על אייל צפון עם ג'י-פי-אס, עדיף לנחות בבילונד הקרובה. הטיסות ככלל הן סוגיה של גמישות בתאריכים, יכולות תמרון איסוף מזוודות וצ'ק-אין מחודש, עם מרווחי הגנה לאי-דיוקים בזמני המראות ונזילות כללית של זמן - מאל על, עם עצירה קצרה יחסית באמסטרדם, תענוג שיסתכם בלא פחות מ-1,500 אירו עם הכרה דיפלומטית בקופנהגן בלבד, ועד 31 שעות לואו קוסט בקיצון הזול, מ-650 אירו, עם שתי עצירות ביניים בנמלים שכדי להבין לאילו מדינות משתייכים תזדקקו לגוגל. מומלץ אם כן לטוס מנתב"ג לאתונה, ומשם לקחת לופטהנזה או אג'יאן לבילונד.
המסרק של הוויקינגים
החיבוק האמיץ, החם והטבעי של רונית ושלי בטרמינל בילונד מוחה מיד קמטי זמן וכיווצי חבטות מהחיים. הזיכרון של הבטחת עלומים וקבלה ללא תנאי מזנק בחזרה לתודעה. והתפאורה תואמת: זו נחיתה לכדי תמונה אימפרסיוניסטית שבה אפילו הברבורים מחייכים.
בשעה 17:00 בדיוק – הורים או לא – מחוז שלם מפיל את העט ומתחיל את החלק החשוב של היום: פנאי. תשתית תרבותית הכרחית לשתי התרומות הבאמת קריטיות שלהם לאנושות: מאפה דניש ולגו
הכל מתוקתק פה, הכל לגולנד ולה-לה-לנד מבית היוצר של הנס כריסטיאן אנדרסן. אורהוס מחולקת לשני חלקים ברורים. החלק העתיק, בסמוך לקתדרלה, הוא מישמש של בתים מימי הביניים, המוקפים למעשה בחלק המודרני יותר, בעיצוב ובארכיטקטורה שהם שילוב של מים, חלל ואור, עם אובססיה רצינית לרטרו. כולם עובדים בנובו נורדיסק ובשעה 17:00 בדיוק – הורים או לא – מחוז שלם מפיל את העט ומתחיל את החלק החשוב של היום: פנאי. תשתית תרבותית הכרחית לשתי התרומות הבאמת קריטיות שלהם לאנושות: מאפה דניש ולגו.
אורהוס הוקמה על ידי הוויקינגים במאה ה-8 לספירה ונעשתה עיר נמל משגשגת. מיקומה האסטרטגי על חוף הים הבלטי קרץ להם כמוקד חיוני למסחר ולחילופי תרבות. כשלא ציחצחו את מיומנויותיהם הימיות הם הסתרקו. האבות המייסדים ייצרו בעמל רב מסרק חד-פעמי מקרני אייל הצפון – עד שהגיעה המכולה עם הקונדישינר התפרקה היצירה לתוך הזקן וכל המפרץ נזרע במסרקים ללא שיניים. חפירות ארכיאולוגיות בעיר העלו ממצאים מרשימים, בין השאר של שרידי מבנים וספינות, תכשיטים ומטבעות.
את כמויות המסרקים כנראה פשוט טיאטאו לעבר מוזיאון הוויקינגים המקומי, הכולל שחזור חיי יום-יום אותנטיים בכפר – בטעות ביקשתי ממוצג משכנע לצלם אותנו עם הצאן. עם שלל תיעודים ופסטיבל ויקינגים שנתי, ההשפעה שלהם על אורהוס ניכרת עד היום – בין השאר בצלמיות שלהם הנראות ברמזורים. לא דמות אדם גנרי זקוף או הולך בניחותא, אלא ויקינגים חמושים בגרזינים ובמגינים. "הרמזורים מחזקים את זהותם של תושבי העיר ואת הבנת העובדה שאנחנו עיר ויקינגית", התגאה ב-2019 בוּניימין סימסק, חבר מועצת העיר והוגה הרעיון. לידיעת אוהדי הכדורגל בעיר, אין ראיות שקסדות הוויקינגים כללו קרניים.
לחזור ל-1974
בשלב מסוים בשלה העת לפינוי ובינוי העיר העתיקה, בואכה העיצוב הנורדי-סקנדינבי כפי שהתנחל בלבבות הישראלים בשנים האחרונות: קווים ישרים וברורים, עיצוב מינימליסטי בצבעים בהירים ונעימים לעין, שימוש בעץ ובחלונות ענק כחלק מהחיבור לטבע ולחוץ. באורהוס לא הזדרזו למחות את הקיים יחד עם ההיסטוריה בכדורי הריסה ובדחפורי D9, אלא העבירו חלק מהבתים הישנים, מוסדות הציבור והרחוב המסחרי במרוכז, עד אחרון הפרטים, למעין מוזיאון כך היינו פתוח וחי – Den Gamle By. באתר המפעים הזה המבקר חי גם את הכבוד לעבר וגם את המסע בזמן הפרטי שלו, עם רובע המוקדש ל-1974 – מספרות, מותגי רכבים, שלטי חוצות עם הלוגואים המקוריים, עד כדי שכונת 1864 על בית הספר כפי שהיה בה בשלמותו, מעין ביקור בכיתה של "בית קטן בערבה". דע מנין באת ולאן אתה טס בחזרה.
ברבורים באגם הקר
דנמרק מורכבת מכ-400 איים, חלקם קטנטנים, כאשר שלושת העיקריים שבהם הם זילנד (שעליו יושבת הבירה קופנהגן), פין ויוטלנד. במפרץ אורהוס שבמזרח יוטלנד רחובות מרוצפים אבנים, גינות ורדים, תעלות מים שמשייטים בהן ברווזים ושחפים. עבר והווה, על מובנם הטוב ביותר, עושים בערבוביה. הגנים הבוטניים מציעים מגוון של צמחים ועצים, חממות, גינות נוי והזדמנות להיזכר איך זה להתנועע עם שתי שכבות בגדים פחות, יער Riis Skov עושה ברגע היגיון לדיסציפלינה החידתית "הנדסת יערות ומכרות", באגם בראברנד שבמזרח הערבות בוכיות והברבורים מפזרים טיפים לזוגיות, הים הבלטי והים הצפוני לוחצים ידיים לצד קילומטרים על קילומטרים של קו חוף בתולי.
כאי שמכבד את עצמו – או יש שיאמרו חצי אי שחצי מכבד את עצמו – מתקיימת בו מסורת שחיית החורף של דנמרק. למרות שזה נשמע מצמרר, זה באמת מצמרר. בילוי מועדף בקרב דנים רבים, עם מתקני חוף ייעודיים. הדנים שאני מכירה נמנעים מטבילה בים גם בקיץ.
טירה ויער מכושפים
בקצה הדרך הימי-ביניימית הארוכה ביותר בדנמרק, אחרי צעידה על אבניה לחוף מפרץ Kattegat הקפוא בחלקו בעונה זו, עם זוגות ברבורים שמשייטים בו בתעתוע שבין חדות מראה לצמר גפן צף ועם שיתוף פעולה ויזואלי רק לפרקים של המים עם ענן סמיך המאיים לבלוע אותך לאופק, קל לדמיין את החיים שהתנהלו מאחורי חומות טירת קאלה (Kalø) שניצבת שם, איתנה ויפהפייה, כמו חיזיון מ"שר הטבעות" הקולנועי – ולא בכדי. ההיסטוריה והאגדה במזרח יוטלנד משתלבות לכדי חוויה כה ייחודית, עד כי שימשו השראה לטולקין – שהיה דלוק רצח על התרבות והמיתולוגיה הנורדיות – בשיבוץ דמויות, נופים וקסם המקום החרישי בספריו.
בסמוך לטירה נמצא יער מכשף אף הוא, המזמין לטיול בין צמרות מושלגות באווירה המיסטית שיוצרות קרני השמש החודרות מבעד לענפים. אפשר לטייל בשבילים המסומנים, או פשוט לשוטט, ליהנות ממקלחת היער ולהקשיב לטבע – סאונד של ספא ברשפון רק בלי רעשי הרקע. לשאוף אהבה, לנשוף זעם, לשאוף בלטי, לנשוף אגן הים התיכון, לשאוף פנטזיה קפואה, לנשוף מציאות מבעבעת.
המרחבים מרחיבים את הלב ואפשר לנשום פה, להאוויר את הכל. לנצור מראות, אהבה וחברות, ויאללה גבעתיים. לבוסס בחוסר המושלמות שלנו לפחות אפשר ברגליים יחפות. ויהיה טוב. יהיה טוב, כן.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.02.25
