"משפחה לא בוחרים" זה אמנם משפט קלישאתי אבל כדרכן של קלישאות, יש בו לא מעט מן האמת. מערכת היחסים בין הורים לילדים היא דבר מורכב, כזה שכולל בתוכו קשת שלמה של רגשות, החל מאהבה, כבוד, ורצון לקרבה ועד רצון בעצמאות, כעסים ותחושת חוסר הבנה. פעמים רבות הילדים הם אלו שמחפשים עצמאות, ואילו ההורים רוצים להתוות את הדרך, רצונות שיוצרים לא פעם קונפליקטים משפחתיים. אבל מה קורה כשלכל הקלחת הזאת מוסיפים גם ענייני עבודה, ואבא או אמא הם לא רק ההורים אלא גם הבוסים?
בעבר הרחוק, כשרק התחלתי את דרכי המקצועית, עבדתי יחד עם אמא שלי בכתיבת תוכניות לימודים. היום שתינו מתייחסות לכך כחוויה שהעצימה את הקשר בינינו, ואני חושבת שהמזל שלנו היה ששתינו עבדנו במקום עבודה מסודר, ולא כעסק עצמאי. חלוקת התפקידים הייתה ברורה: אמא שלי לימדה אותי כמיטב יכולתה, וניסתה להתייחס לרעיונות העצמאיים שלי בכבוד ובפתיחות, ואילו אני ניסיתי ללמוד ממנה כמה שאפשר, ולהבין שאני לא תמיד מבינה. למרבה השמחה היו מעלינו אנשים אחראים, הוראות ואילוצי מערכת, כך שרוב התסכולים היו תחת מעטפת מסוימת. היום אני תוהה מה היה קורה אם העסק היה של אמא שלי? האם גם אז היינו מקבלות את האתגרים ברוח טובה או שמשהו היה מתפוצץ?
איילת סומך, בת 34 , אמא לשני ילדים (6,2), מהערבה, החלה לעבוד במשרד של אביה לפני כמעט שש שנים: "אני עורכת דין, ועובדת במשרד של אבא שלי מסוף שנת 2020. גם כשהייתי סטודנטית עבדתי אצלו בתור טרום מתמחה למשך שנתיים בערך. אבא שלי הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי ומבחינתי, זה כיף אדיר שאני זוכה להיות איתו במהלך היום, וגונבת איתו ארוחת צוהריים מדי פעם. חוץ מזה, אני מאוד שמחה שיש לי את ההזדמנות ללמוד ממנו ולהתלוות אליו בכל מיני תהליכים. יש דברים שלא הייתי רואה ומתנסה בהם אלמלא הייתי עובדת איתו".
ניסית אי פעם לעבוד במקום אחר?
"כן, עשיתי את ההתמחות שלי, ואת השנה הראשונה שלי כעורכת דין במשרד אחר והיה לי מדהים שם. אבל אחרי שילדתי את הבן הבכור שלי ובגלל כל מיני מורכבויות כמו בעל בצבא בתפקיד קרבי, החלטתי שהכי נכון יהיה מבחינתי לעבוד במשרד של אבא שלי".
אבל לא תמיד הכול פשוט, כשאבא שלך עובר מתפקיד האב לתפקיד הבוס: "קודם כל אני מתמודדת עם התחושה שאני כל הזמן צריכה להוכיח, בעיקר לעצמי, שאני נמצאת במקום שבו אני נמצאת בזכות ולא בחסד, שאני לא רק "הבת של", אלא עומדת בפני עצמי. חוץ מזה, יש גם את האתגר הגדול של להפריד בין המקצועי לאישי, להצליח לא לקחת קונפליקטים מהמשרד הביתה, וההיפך".
אתם באמת מצליחים לעשות הפרדה בין האישי למקצועי?
"כן, אצלנו זה ממש ברמה שכל מה שקשור לעבודה, אני מתייחסת אליו בשם הפרטי שלו, וכל מה שקשור בבית הוא אבא שלי. אני יכולה לספר סיפור שמתחיל ב"הייתי היום בישיבה עם חן והוא אמר ככה וככה, ואז בצהריים אכלתי עם אבא שלי", כלומר בסיפור יש ממש הפרדה למתי הוא אבא שלי ומתי שהוא הבוס שלי.
בשורה התחתונה, היא אומרת, זה שווה הכול: "בעיניי זה זכות ענקית לעבוד עם אחד ההורים. בסוף, לצערי, הזמן שלנו עם ההורים מוגבל, ויש משהו מדהים באפשרות להיות איתם מחוץ לגבולות של הבית והמשפחה, ולחוות אותם בכובעים נוספים".
שיחות עבודה בארוחות משפחתיות
נועה (24) ויואב ברוטפלד מצרי (23), מת"א, עובדים בעסק של אביהם, מכבסה תעשייתית בפתח תקווה, העונה לשם "חמשת הפסים", ומתמחה בשירותי כביסה לענף המסעדות, מפעלי המזון וחדרים נקיים. הם שם מאז שהם זוכרים את עצמם: "זה לא היה משהו שהתחיל פתאום", מספר יואב, "אני זוכר את עצמי, כבר מכיתה א', בחופשים, הייתי מגיע ועובד. קצת פה, קצת שם, כל מה שיכולתי לעשות. זה ככה עד היום".
גם נועה הגיעה, כבר כילדה קטנה, לעזור לאביה בזמן החופשות, אולם ההבנה שזה באמת מה שהיא רוצה לעשות נחתה עליה לפני שלוש שנים: "הרבה צעירים מחפשים את עצמם אחרי הצבא, מה לעשות ובמה לעבוד. בהתחלה פסלתי את האפשרות של לעבוד עם אבא אבל כשחזרתי מהטיול הגדול, הבנתי שיש לי משהו טוב ומצליח בידיים, שלא הרבה מקבלים, עסק מוגמר שהרבה חולמים עליו, ואמרתי למה לא?".
מה האתגרים כשמתמודדים עימם כשעובדים יחד עם אבא?
"בעיקר חילוקי דעות", אומר יואב, "שנינו רוצים לקחת את העסק קדימה, והוא מצפה ממני להרבה, גם בגלל שאני הבן שלו, וגם כי העסק חשוב לו. הוא מכיר שיטת עבודה מסוימת, ולפעמים אני רוצה לעשות דברים אחרת".
וכששלושה בני משפחה עובדים יחד קיים גם אתגר נוסף: "אנחנו אמנם מנסים לעשות הפרדה בין הבית לעבודה עד כמה שאפשר", אומרת נועה, "אבל הרבה פעמים אנחנו לוקחים את העבודה הביתה, ומדברים על ענייני עבודה בארוחות משפחתיות או סתם בנסיעה באוטו. אנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על דברים שהיו במכבסה או דברים שאנחנו רוצים לעשות בעסק".
ויש כמובן גם יתרונות: "אם יש לי מבחן או שאני צריכה לצאת ללמוד הוא תמיד מתחשב, ואני יודעת שאני יכולה לצאת מהעבודה לפני הזמן או באמצע היום ולחזור", מספרת נועה. וגם יואב מציין שיש סוג של פריבילגיה: " אם יש יום שאני לא יכול להגיע אז הוא מחליק. מצד שני, מצפים ממך להיות מ-7 בבוקר עד 7 בערב, ויש ימים קשים. לפעמים זה נחמד ונוח לקבל יום חופש, למרות שאין הרבה ימים כאלה, ואין ספק שכיף לקבל פירגון מאבא".
מכל הדברים שציינתם, מה באמת מחזיק אתכם בעסק?
"אני לא האמנתי שאני אעבוד בעסק שלוש שנים", מספרת נועה, "אמרתי שאני אנסה וגיליתי שטוב לי, ושאני נהנית ממה שאני עושה. אני אוהבת שאני כל פעם מחדש מציבה יעדים ומצליחה להשיג אותם".
יואב: "אני אוהב להגיע לשם, מגיל צעיר אהבתי את זה. בנוסף, מבחינתי לעבוד עם אבא זה ללמוד ממישהו קרוב, שיושב איתך לשיחות, אומר לך איפה לשפר, מצפה ממך. כשההורה שלך הוא גם הבוס שלך הוא נותן לך יותר אחריות בגיל צעיר ואתה לומד, מבין דברים, רואה דברים אחרת. אחרי תקופה מסוימת אתה כבר יודע להתנהל עם העסק, הלקוחות, הספקים. בסוף, בשום מקום אחר לא יתנו למישהו צעיר להתנהל ככה מול כל כך הרבה אנשים. ללמוד מאבא, שהקים את העסק מאפס, בעשר אצבעות- זה מעצים".
"תמיד יש טרמפ לעבודה"
ליה שרעבי, בת 21 מרחובות, מספרת שהיא עבדה יחד עם אביה, מאז שהיא זוכרת את עצמה: "כבר בכיתה ה' הייתי מגיעה וסתם יושבת במשרד רואי חשבון שלו אבל לעבוד ממש התחלתי כשסיימתי תיכון. הייתה לי תקופת בטלה ארוכה לפני הגיוס וניצלתי אותה לעבודה במשרד. גם בצבא הייתי כבאית בחיל האוויר, והיציאות היו שבוע שבוע, ובשבוע שהייתי בבית דאגתי להגיע לעבודה במשרד".
אתם מצליחים להקפיד על חלוקה בין הבית לעבודה?
"קודם כל, שמתי לב שכשאני קוראת לו אבא במשרד, הוא לא עונה. אז במשרד התחלתי לקרוא לו עידו כמו כל העובדות שלו, ולזה הוא כן עונה. לפעמים ההרגל הזה ממשיך בבית, ואז אמא שלי מתעצבנת, ומבקשת שאני אקרא לו אבא. אין ספק שלפעמים העבודה, ושיחות על עבודה ממשיכות גם בבית. אני לא עובדת רגילה ואני עובדת גם מהבית, וגם בחופשה. זאת עבודה שאני מרגישה שהיא שלי, והמשרד הוא משפחתי אז אני לגמרי מחויבת".
אבל יש גם יתרונות: "אני אוהבת את הנוחות, את העובדה שאני מגיעה לפעמים באיחור ומשלימה עבודה מתי שנוח לי, שאני יכולה לשבת לנוח, ולאכול במשרד של הבוס. לפעמים אני מזרימה אותו לאכול צוהריים, וזה כמובן על חשבון הבוס- אבא. חוץ מזה, המשרד ממש קרוב לבית, מרחק הליכה, ותמיד יש טרמפ לעבודה".
מה היית מייעצת למי שמתלבט אם כדאי לעבוד עם ההורים או לא?
"אם אתם עובדים עם ההורים תיקחו בחשבון שצריך להתפשר וללמוד להתווכח בכבוד אבל זמן איכות נוסף עם אבא הוא מתנה, וזה שווה הכול. חוץ מזה, זאת השקעה לעתיד. ככה אני מרגישה שאבא משקיע בי ידע ולמידה וניסיון שלו, ואני בונה על זה שיום אחד המשרד יהיה שלי ואבא יצא לפנסיה".
