כיצד חווים אזרחי ישראל את המלחמה ואת המציאות היומיומית המעורערת? ובכן, מתברר שתלוי מי אתם, לאיזה מגזר אתם שייכים, מה האמונות שלכם, כמה אתם משכילים וכן, גם מה המגדר שלכם.
במחקר שערכה פרופ' ליאת קוליק, דיקן ביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, נאספו נתונים על חווית המלחמה בקרב הציבור בין היום השביעי לתשיעי למלחמת "שאגת הארי". הממצאים מצביעים על הבדלים משמעותיים בין הקהילות השונות ואף בין נשים לגברים באופן שבו אנשים חווים אובדן משאבים, מתמודדים עם מצוקה ולעיתים אף מוצאים בתוך המשבר מקורות חדשים של חוסן.
המחקר התבסס על מדגם ארצי של כ-270 משתתפים שנאסף באמצעות מכון המחקר פאנלס ובחן את חוויית המלחמה בקרב שלוש הקהילות המרכזיות בישראל: הציבור היהודי הכללי, יהודים חרדים ואזרחים ערבים. נקודת המוצא של המחקר הייתה שמלחמה היא בראש ובראשונה מצב של איום על משאבי האדם וכאשר משאבים, כגון תחושת חוסן נפשי, יציבות, משאבים כלכליים, נפגעים או אובדים, נוצרת תחושת לחץ.
לצד זאת ביקש המחקר לבחון גם אפשרות נוספת: האם דווקא לנוכח האיום הקיומי עשויים להופיע אצל חלק מהאנשים גם רווחים במשאבים, במובן של צמיחה פוסט טראומתית כגון: התחזקות בחוסן הנפשי או בתחושת הקהילתיות.
אובדן משאבים
באשר לאובדן משאבים, נמצא כי הציבור הערבי דיווח על אובדן המשאבים הגבוה ביותר כמעט בכל תחומי החיים. האובדן התבטא בפגיעה בתחושת היציבות הכלכלית, בירידה במשאבים חברתיים כגון: קשרים עם חברים, בהיחלשות משאבים רוחניים כמו אמונה ותקווה וכן בירידה בתחושת החיבור לקהילה ובחוסן הרגשי. לעומת זאת, הציבור החרדי דיווח על אובדן המשאבים הנמוך ביותר ביחס לשתי הקהילות האחרות, ברוב התחומים, בעיקר במשאבים חברתיים, קהילתיים ורוחניים, ואילו הציבור היהודי הכללי נמצא בדרך כלל באמצע בין שתי הקבוצות.
3 צפייה בגלריה
''משאבים רוחניים מספקים דלק להתמודדות''. חרדים
(צילום: Michael Hatzalam , shutterstock)
"ייתכן שהבדלים אלו קשורים בכך שקבוצות שונות נכנסות למשבר עם רמות שונות של משאבים חברתיים וקהילתיים", מסבירה פרופ' קוליק. "בחברה החרדית למשל קיימות רשתות תמיכה קהילתיות צפופות ומרכזיות גבוהה של אמונה דתית, ואלו עשויות לספק משאבים רוחניים המשמשים מעין דלק להתמודדות. משאבים אלה אף מגייסים לעיתים משאבים נוספים בתהליך מצטבר המחזק עמידות ואיתנות בעת משבר ואיום".
הבדלים באסטרטגיות התמודדות
ההבדלים באובדן המשאבים באו לידי ביטוי גם בהבדלים בדרכי ההתמודדות עם המצב. הציבור הערבי נטה יותר להשתמש באסטרטגיות התמודדות פחות הסתגלותיות כגון: הכחשת האיום או שימוש בתרופות מרגיעות. במקביל, יחד עם הציבור היהודי הכללי הוא נטה גם יותר להתמודדות ממוקדת בעיה, התמודדות שאופייה פרקטי בהשוואה לציבור החרדי, כגון: פעילות שיש בה הסחת דעת מהמצב או תכנון מסודר כיצד להפחית את המצוקה. הציבור החרדי לעומת זאת נטה יותר לאסטרטגיות התמודדות בעלות אופי רוחני המבוססות על אמונה ותקווה.
הבדלים בחוויית שלוש הקהילות משתקפים גם ברמות המצוקה הנפשית בעת המלחמה. החרדים דיווחו על רמות המצוקה הנמוכות ביותר, כאשר בקרב הערבים המצוקה הגבוהה ביותר ואילו הציבור היהודי הכללי נמצא באמצע בין שתי הקהילות.
שאלה מעניינת נוספת היא האם בתקופה כה כאוטית, כאשר טילים מתעופפים מעל הראש, עשויים להופיע גם רווחים במשאבים? הממצאים מצביעים על כך שגם כאן קיימים הבדלים בין הקהילות. למעשה, רק בקרב הציבור החרדי נמצא דיווח בולט יותר על רווח במשאבים רוחניים, בעיקר במובן של התחזקות באמונה ובחוסן הרוחני.
נשים לחוצות יותר
המחקר חושף גם הבדלים מעניינים בין נשים לגברים, ללא קשר להשתייכות הקהילתית. בכל הקהילות נשים נטו להתמגן יותר מגברים.
למה זה כך?
"בתקופות משבר נשים נושאות לעיתים קרובות בנטל רגשי ומתוך דאגה לשלום בני הבית מנסות לגונן עליהם. ייתכן שזו הסיבה שהן לוקחות על עצמן את האחריות למיגון נכון ככל שניתן".
לעומת זאת, כאשר נבחנה המצוקה הנפשית התמונה הייתה שונה: נשים בכל הקהילות שנבחנו דיווחו על רמות לחץ גבוהות יותר מגברים. ייתכן שהממצא מעיד על דפוסים מגדריים שונים לדיווח על רגשות שליליים בעת מצבי חירום בשילוב עם עומס נפשי רב יותר.
גם כאשר נבחנו הרווחים במשאבים בעקבות המלחמה נמצא דפוס מגדרי ברור: גברים בכל הקהילות נטו לדווח יותר מנשים על רווחים במשאבים, בעיקר במשאבים הקשורים לחוסן רגשי אך גם במשאבים חברתיים כגון קשרים עם חברים.
אחד הממצאים הבולטים הנוגעים למגדר הוא שבעת מלחמה מתגבשת מעין "תרבות מגדרית" משותפת של תגובות למשבר. בהשוואה לגברים, דפוסי ההתמודדות, חוויית המצוקה, תחושת האובדן ורמות הרווחה הנפשית בקרב נשים היו דומים בשלוש הקהילות, כלומר, התגובה הנשית לחוויית המלחמה אינה תלויה בקהילה. נראה כי במצבי משבר מתהווה מכנה משותף רחב של חוויות ותגובות בקרב נשים ללא קשר להשתייכותן הקהילתית. נשים חרדיות, ערביות וחילוניות באותו הסל.
משכילים יותר? מתמודדים טוב יותר
עוד הממצאים מצביעים על חשיבותם של משאבים אישיים שהאדם מביא אתו אל תוך מצב המשבר ואינם תלויים במלחמה עצמה. גיל והשכלה מתגלים כמשאבי חוסן משמעותיים.
ככל שהגיל עולה ומצטברים ניסיון חיים ומיומנויות התמודדות עם מצוקה, כך המשתתפים דיווחו על חוויית רווחים רבה יותר במשאבים בעת המלחמה. גם ההשכלה פועלת בכיוון דומה, ככל שרמת ההשכלה עולה פוחתת תחושת אובדן משאבי החוסן, בהשוואה לבעלי השכלה נמוכה.
