1. טיפוס הרים גבוהים
הספורט הזה כולל טיפוס לפסגות מעל 7,000–8,000 מטר, לרוב עם ציוד מינימלי של חמצן משלים, דרך מסלולים תלולים הכוללים קרחונים, סדקים ומפולות שלגים. המטרה היא להגיע לפסגה ולחזור בבטחה, תוך התמודדות עם "אזור המוות" מעל 8,000 מ' שבו רמת החמצן נמוכה מ-30% מהרגיל. טיפוס הרים פופולרי מאוד בהימלאיה (נפאל, פקיסטן, טיבט) ובאלפים (צרפת, שווייץ, איטליה), עם אתרים אייקוניים כמו האוורסט ואנאפורנה.
10 צפייה בגלריה
מטפס הרים משתתף באימון במפולת הקרח של הקומבו (Khumbu Icefall) לפני תחילת הטיפוס לפסגת הר האוורסט בנפאל, 27 באפריל 2025
(AP Photo/Pasang Rinzee Sherpa)
בכל שנה כ-1,000 איש מנסים להעפיל לפסגת האוורסט דרך המסלול הדרומי/צפוני. רק כ-600 מהם מצליחים. היתר פורשים בדרך ומגיעים בבטחה חזרה למטה, נפצעים בדרגות שונות או מקפחים את חייהם במהלך הניסיון. מקרי מוות מפורסמים שזכו לחשיפה תקשורתית כוללים את אסון האוורסט 1996 שבו נהרגו שמונה מטפסים בסופת שלגים אחת ומותו של אואילי שטק ב-2017, מטפס הרים מנוסה שנחשב לאחד הגדולים והמפורסמים בדורו, שנפל במהלך ההכנות. בסך הכל, למעלה מ-300 בני אדם יצאו לטפס ולא חזרו. וזה רק האוורסט, כן? לכל ההרים הגבוהים בעולם יש רשימת קורבנות לא קצרה.
2. קפיצת בסיס
ספורט אתגרי העוסק בקפיצה ממקום מקובע, ושימוש במצנח כדי לנחות אחרי נפילה חופשית. באנגלית נקרא הספורט הזה BASE jumping, כאשר המילה BASE היא ראשי תיבות של Building, Antenna, Span, Earth (בניין, אנטנה, גשר ואדמה). אלו בעצם ארבעת המקומות המרכזיים שמהם מבצעים קפיצת בסיס.
(קפיצת בסיס בשוויץ)
אל תתבלבלו עם צניחה חופשית שבה קיימים שני מצנחים – אחד שאמורים לפתוח ואחד רזרבי למקרה שהראשון לא נפתח. בקפיצת בסיס לקופץ יש רק מצנח אחד אשר אמור להיפתח במהירות הבזק. לרוב, הגובה שממנו קופצים הוא כמאה מטר ואין מספיק זמן למצנח רזרבי. התוצאה: מספר ההרוגים מהספורט הזה הוא קרוב ל-500 בארבעת העשורים האחרונים. בממוצע כל שנה מתאים מהספורט הזה יותר מעשרה בני אדם.
קפיצת בסיס אינה חוקי ברוב המקומות בעולם ובכל זאת, המשוגעים לדבר לא יוותרו על התחביב שלהם למרות הסיכון. בין היעדים שמהם קפצו קפיצת בסיס נמנים מגדל אייפל בפריז, מגדלי פטרונס במלזיה וגם מגדלי עזריאלי בתל אביב.
3. צלילה חופשית
כמה זמן אתם מצליחים לעצור נשימה? 10 שניות? 12? בצלילה חופשית, הצולל יורד לעומק המים למשך זמן ממושך ככל האפשר ומשתמש אך ורק בריאות שלו. אין מכלי חמצן או כל דבר אחר שיסייע לנשימה עצמה אולם לעיתים קרובות נעזרים הצוללים בציוד צלילה נוסף כגון סנפירים, מסיכה, משקולות ושנורקל. סוג הספורט הזה פופולרי במיוחד ביוון, טורקיה, סיני, האיים הקאריביים והבהאמס. חובבי הספורט הזה טוענים כי הוא מאפשר ליהנות משלווה מופלאה במעמקי הים ללא צורך בציוד צלילה מסורבל. עם כל הכבוד לשלווה, צלילה חופשית היא ספורט אתגרי לכל דבר ועניין.
הסכנה הגדולה ביותר בצלילה חופשית היא תופעה שזכתה לשם "עלפון מים רדודים". הכוונה היא לאובדן הכרה במים בשל נשימת יתר לפני הצלילה. זה קורה כשאיזון החמצן והפחמן הדו-חמצני בגוף משתבש.
מקרי המוות מצלילה חופשית הם רבים. ב-2013. ניקולס מבולי, צולל מניו יורק, מת לאחר שאיבד את הכרתו כשעלה מצלילה לעומק של 72 מטר במהלך ניסיון לשבור את השיא הרשמי. שנתיים אחר כך יצאה אלופת העולם דאז, נטליה מולצ'נובה מרוסייה לצלילה בעומק של 40 מטרים סמוך לאיביזה. היא נעלמה בצלילה הזו וגופתה לא נמצאה עד היום.
4. מרוץ אופנועים
הספורט כולל רכיבה על אופנועים מיוחדים במהירות 300–360 קמ"ש במסלולים סגורים או במסלולי שטח עם קפיצות ומכשולים. הרוכבים נדרשים לשליטה מושלמת בהטיה, בלימה ותאוצה תוך מגע עם רוכבים אחרים. המרוצים האלה פופולריים בספרד, איטליה יפן, קטאר וארה"ב וכל שנה מתקיימות מספר תחרויות בינלאומיות.
למרות הציוד המיוחד, ההכנות המקדימות והניסיונות לקיים את המרוצים בבטחה, נסיעה במהירות כזו לא יכולה להסתיים תמיד בשלום. רבים מהרוכבים מסיימים אותם עם שברים ופציעות ראש. לאחרים יש פחות מזל והם מתים על המסלול.
ב-2011 השתתף מרקו סימונצ'לי האיטלקי בגרנד פרי מלזיה ששודר בשידור חי בטלוויזיה העולמית, התרסק על המסלול, איבד את הקסדה ונפגע על ידי שני אופנוענים אחרים שלא הספיקו להתחמק. סימונצ'לי נהרג לעיני הצופים ההמומים.
ב-2016 נהרג הרוכב לואיס סלום הספרדי במהלך מקצה אימונים לגרנד פרי קטלוניה. הוא איבד שליטה על האופנוע 24 דקות לפני סיום המקצה.
5. MMA - אומנויות לחימה משולבות
MMA (אומנויות לחימה משולבות Mixed Martial Arts) הוא ספורט לחימה גופנית ללא נשק שמאפשר קרב קרקע לצד מגוון רחב של טכניקות הכאה.
ארה"ב נחשבת למרכז העולמי של הענף וזה גם המקום שבו נוסד וצמח ארגון הלחימה הגדול בעולם - UFC. הספורט הזה פופולרי גם בברזיל, רוסיה ויפן, כאשר לכל אחת מהמדינות האלה יש היסטוריה עשירה של לוחמי MMA ואירועים מרכזיים.
10 צפייה בגלריה
וארוס טדבוסיאן נגד קרימבייב אלטניבק, טומסק, רוסיה, 2017
(צילום: Parilov Shutterstock)
הספורט הזה רווי פגיעות אורתופדית כמו שברים ונקעים לצד חבלות ראש וזעזועי מוח ותחלואה לבבית, בעיקר בשל העובדה שמדובר בפעילות גופנית עצימה מאוד. לא כולם שורדים את הפציעות. כך לדוגמה, ב-2017 מת טים הוג לאחר שאושפז בבית החולים במצב קריטי עקב נזק מוחי חמור. הוג ספג מכה קטלנית לראשו במהלך קרב ולא הצליח להתאושש.
ללכת על בטוח
מול הרשימה המאיימת של סוגי הספורט המסוכנים יש גם רשימה הפוכה שכוללת בתוכה את חמשת סוגי הספורט הבטוחים בעולם. הנה היא:
- יוגה / פילאטיס
- שחייה
- טניס
- גולף
- קליעה בקשת
שיעורי הפציעות נמוכים מאוד (לרוב מדובר בפציעות קלות) ושיעורי המוות אפסיים. אין באמת תירוץ לשבת בבית.
פורסם לראשונה: 01:51, 04.11.25
