אני נכנסת לחדר אפלולי כשריח קטורת ממלא את האוויר. על הרצפה פרושים מזרני יוגה דקים, ועל כל אחד מונחות אוזניות. מסביבי חמישה משתתפים. אנחנו לא מכירים זה את זה, אבל התכנסנו בתקווה להניח לרגע לטראומות, לכאבים וללחצים, להתחבר לעצמנו ואולי גם לתת המודע. וכל זה באמצעות פעולה שאנחנו עושים בלי לחשוב: נשימה.
אנחנו נשכבים, מכסים את העיניים ומרכיבים את האוזניות. קולו של המנחה, גיא ברוך, נשמע על רקע מוזיקה מרגיעה. בהתחלה הנשימות רגילות, ואז הקצב מתגבר. הוא מבקש לנשום עמוק יותר דרך האף, ברצף. כעבור כמה דקות אני מרגישה נמלולים בגוף. הפה מתייבש והרגליים נעשות נוקשות. בשלב מסוים ברוך מבקש מאיתנו לצעוק, וכולנו צועקים יחד. בתוך המוזיקה וההנחיה עולות תמונות מהילדות, מחוויות שעיצבו אותי. אחר כך אני מוצאת את עצמי בלידת הבן שלי, ומשם עוברת לאירועים משמעותיים אחרים. אני לא מנסה להיזכר בהם. הם פשוט עולים.
בתום המפגש, שנמשך כשעתיים, אני מרגישה שאני מצליחה לסלוח לעצמי ולאחרים. רגשות אשמה שליוו אותי שנים נראים פתאום פחות מכבידים, ולצד ההקלה מגיעה גם מעין אופוריה. "זה יותר טוב מסמים", אומר ברוך. אני מסירה את כיסוי העיניים וחוזרת לחדר בתחושה שמשהו השתנה. אבל מה בדיוק קרה שם, ואיך שינוי באופן הנשימה הצליח לעורר בי חוויה עוצמתית כל כך?
ברוך, מנחה נשימה ומאמן אישי שעוסק בתחום כחמש שנים, מכנה את התרגול הזה "נשימה טרנספורמטיבית". הוא מנחה מפגשים פרטיים וגם סדנאות ב־Alma Wellness, מרכז וולנס בנווה צדק בתל אביב, המציע שיעורי יוגה, פילאטיס, אמבטיות קרח, ריטריטים וסדנאות נשימה טרנספורמטיבית.
"למדתי את הגישה בבאלי שבאינדונזיה אצל בריאן קלי מ־9D Breathwork. כמו שהשם שלה מרמז, זה אמור לחולל טרנספורמציה, שינוי מבפנים. בנשימה טרנספורמטיבית נושמים בדרך מסוימת לאורך זמן, במטרה להרגיע את החלק בראש שכל הזמן חושב ודואג ולאפשר גישה לתת המודע. משם יכולים לעלות רגשות, אמונות ודפוסים שמלווים אותנו. הנשימה מאפשרת לנו להתבונן בעצמנו ממקום אחר, להבין מאיפה הכעס או האמונות שלנו באים ולראות מה אנחנו רוצים לשנות", הוא מסביר.
לדברי ברוך, הנשימה היא האמצעי שמאפשר את הכניסה למצב הזה, ולהנחיה יש תפקיד ביצירת תחושת ביטחון. "כשאנשים מרגישים שיש מישהו ומשהו שתומך בהם, קל להם יותר להתמסר", הוא אומר. "כל חוויה שונה. זה תלוי בעומק הנשימה וגם במדריך, אם הוא יודע איך ללוות את האנשים".
''הרבה פעמים מה שצף הוא מעבר למה שרצית לעבוד עליו''. גיא ברוך
(תמונה: oriki)
כשהגעתי לסדנה רציתי להתמקד בנושא מסוים, אבל בזמן הנשימה עלו זיכרונות שלא ציפיתי להם. למה זה קורה?
"הרבה פעמים מה שצף הוא מעבר למה שרצית לעבוד עליו. הדבר שאת רוצה לעבוד עליו יכול להיות תוצאה של אמונות וחוויות מהעבר. בילדות קרה משהו ולא ידענו איך לעבד אותו, ואז החלטנו שמשהו מסוכן, שאסור לעשות אותו או שאנחנו לא בטוחים. בהמשך האמונות האלה הופכות לחסמים", אומר ברוך.
הוא מספר על איש הייטק שהגיע אליו עם תחושת מועקה קבועה בגרון, למרות הצלחתו המקצועית. "במהלך המפגשים עלו זיכרונות מהילדות שלו. כשהיה קטן, אביו עזב ואמו נשארה לבד. כשהוא בכה, זה הפחיד אותה והיא התעצבנה, כי רצתה שהוא יהיה חזק. הוא למד שאסור לו לבכות ולבטא את עצמו. הוא רצה לשיר, לדבר ולבכות, ולא אפשר לעצמו. בסשנים איתי אלה היו הפעמים הראשונות אחרי שנים שהוא אפשר לעצמו לבכות".
לתת לנשימה להוביל
לצד הנשימה הטרנספורמטיבית פועלת שיטת הריברסינג, שגם בה הנשימה היא לב התהליך. חנן וטלי זהר, בני זוג ומייסדי "בית להיוולד מחדש", המרכז הישראלי לנשימה מודעת, מספרים שהם מתרגלים אותה כבר 22 שנה ומכשירים מטפלים זה 18 שנה. השם המוכר בעברית נגזר מהמילה האנגלית Rebirthing, שפירושה לידה מחדש.
"נשימה מעגלית היא נשימה שאין בה הפסקה בין שאיפה לנשיפה. השאיפה והנשיפה מתבצעות שתיהן דרך האף או שתיהן דרך הפה", מסבירים בני הזוג זהר. "לפני שמתחילים, המטופל מעלה את הנושא שאיתו הגיע, למשל קושי בזוגיות, חרדה או כאב בגוף. אחרי שמדברים על הנושא, מתחילים לנשום ונותנים לנשימה להוביל. מפגש נמשך בין שלושת רבעי שעה לשעה.
"אם אדם מגיע עם קושי למצוא אהבה, יכול להיות שבמהלך הנשימה יעלו חוויות מהילדות מול אבא ואמא, ויכול להיות שיעלה זיכרון מהזוגיות הראשונה בגיל 16, שבה נשבר לו הלב ומאז הוא לא פתח אותו. אנחנו מתחילים עם כוונה מסוימת, אבל לא מכוונים את המטופל לזיכרון מסוים".
להחזיר את האוויר לגוף
(תמונה: Shutterstock/DimaBerlin)
במה זה שונה מנשימה טרנספורמטיבית?
"בנשימה טרנספורמטיבית מושקע הרבה מאמץ בנשימה עצמה, ויש הרבה פעמים הכוונה של המטפל, כמו 'עכשיו בואו נצעק', או הצהרות חיוביות. בריברסינג אנחנו מאפשרים לנשימה להוביל. יש מוזיקה, אבל אנחנו לא נותנים מסרים שמכוונים את החוויה. המטפל נמצא שם כדי לשמור על המסגרת, לעזור ברגעים שקשה, לעודד ולתמוך, אבל הוא לא מנהל את התהליך".
בני הזוג זהר מסבירים כי לתפיסתם, חוויות קשות משפיעות גם על דפוסי הנשימה שלנו. "כל פעם שנבהלנו או פחדנו הייתה הפסקת נשימה", הם אומרים. "עם הזמן הנשימה מצטמצמת. כשאנחנו נושמים נשימה מעגלית, אנחנו מגיעים לאותן חוויות ראשוניות ומחזירים נשימה למקומות האלה. לפעמים עולים זיכרונות ותמונות, ולפעמים התהליך מורגש בעיקר בגוף".
לדבריהם, המטרה אינה למחוק את מה שקרה, אלא לשנות את החוויה הרגשית שקשורה לזיכרון. "אנחנו לא משחררים את הזיכרון, אלא את החוויה הרגשית שצמודה אליו. אדם לא ישכח את מה שעבר, אבל המטרה היא שהזיכרון כבר לא יהיה כואב ומפחיד באותה מידה. זה לא בהכרח קורה בסשן אחד, ובוודאי כשמדובר בחוויות קשות ומתמשכות".
לצד העבודה על פחדים ודפוסים רגשיים, בני הזוג מספרים שפונים אליהם גם אנשים שמבקשים להיעזר בנשימה בהתמודדות עם בעיות בריאותיות. "יש גם אנשים שמגיעים עם קושי להיכנס להיריון, כאבי גב חוזרים, בעיות עור כרוניות, קרוהן וקוליטיס. אנחנו מאמינים שלפעמים יש לקושי הגופני שורש רגשי עמוק שהאדם בכלל לא מודע אליו, והנשימה יכולה להגיע אליו. זה לא קסם ולא סשן אחד שאחריו אין יותר קרוהן או קוליטיס, אלא תהליך".
בשתי השיטות המשתתפים עשויים להרגיש נמלולים ונוקשות בגוף. ממה נובעות התחושות האלה, והאם הן קשורות לנשימת יתר?
"הרבה פעמים מרגישים זרמים ועקצוצים בידיים, ברגליים או בלסת. מבחינתנו, אלה תחושות שמלוות את השחרור של רגשות וטראומות מהגוף. אנחנו גם לא רגילים לנשום כל כך עמוק וחזק, והגוף מגיב. לפעמים מגיעים לתחושות של היפרוונטילציה רצונית, אבל בשונה ממצב של מצוקה, כאן האדם בחר להיכנס לתהליך ונמצא במסגרת תומכת, עם מטפל".
''אנחנו לא משחררים את הזיכרון, אלא את החוויה הרגשית שצמודה אליו''. חנן וטלי זוהר
(תמונה: דנה אופיר)
מלבד להסבר של בני הזוג זהר, חשוב להבחין בין הפרשנות הרגשית שהם נותנים לתחושות לבין ההסבר הפיזיולוגי האפשרי להן. נשימת יתר מפחיתה את רמת הפחמן הדו־חמצני בדם ועלולה לגרום לנמלולים, לעקצוצים ולהתכווצויות שרירים. מחקר שפורסם בכתב העת Brain בחן תחושות כאלה בעקבות נשימת יתר רצונית וקשר אותן לשינויים בעוררות העצבים ההיקפיים בעקבות השינויים הכימיים שנוצרים בגוף. התחושות האלה אינן מעידות כשלעצמן על שחרור של טראומה.
מה לגבי תחושת האופוריה שיש בסוף הסשן?
"תחושת האופוריה והאיזון בסוף המפגש לא בהכרח נשמרת לאורך זמן. לאט לאט חוזרים לשגרה וללחצים. אבל מבחינתנו יש הבדל בין התחושה הזאת לבין הדברים שעבדנו עליהם. כשעושים ריברסינג באופן קבוע, יש אפקט מצטבר: בכל פעם עוסקים בעוד קושי, בעוד דפוס. החזרה לתרגול נועדה להמשיך לעבוד על דברים נוספים, ולא רק לשמור על האופוריה".
לצד היתרונות שהם מייחסים לריברסינג, בני הזוג מדגישים שהוא אינו תחליף לטיפול פסיכולוגי. "בטיפול פסיכולוגי יש שיח, וכאן אנחנו מבקשים להגיע לרבדים שלפעמים אין אליהם מודעות", הם אומרים. "חשוב גם לא להתחיל לבד. אנחנו ממליצים שאת המפגשים הראשונים יעברו עם מטפל, באופן אישי או בקבוצה, כי אדם עלול להיבהל ממה שעולה ולהישאר מוצף. הליווי נועד לעזור לו להתמודד עם התהליך".
להגיע לקשיים שקשה להגיע אליהם במילים
את החיבור בין החוויה לבין השיחה עושה בקליניקה לירז טל, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומנהלת מרכז טל לטיפול רגשי ולהדרכת הורים. היא למדה גישה של נשימה מעגלית טיפולית אצל עמירם עמיר ומשלבת אותה בעבודתה לצד כלים נוספים.
איך הגעת לעבוד בשיטה הזאת?
"אני עובדת הרבה עם ילדים, גם באמצעות CBT והדרכת הורים, ומשלבת בעבודה שלי גוף ונפש. עם ילדים לא תמיד אפשר להסתמך על שיחה, ולכן חלק גדול מהטיפול נעשה דרך משחק. שמעתי מפה לאוזן על מי המדריך שלימד אותי נשימה מעגלית, והחלטתי ללמוד אצלו. עניין אותי למצוא דרך לעבוד גם עם קשיים שלא קל להגיע אליהם במילים".
"הנשימה היא כלי, והיא כלי מאוד עוצמתי". לירז טל
(תמונה: אוסף פרטי)
איך עצם הנשימה יכולה לעזור להתמודד עם קושי רגשי?
"הנשימה יכולה לתת תחושה של רוגע ורווחה נפשית. כשאדם נמצא במתח ובתחושת הישרדות, המערכת הסימפתטית, שמכינה את הגוף להתמודדות עם איום, פעילה יותר. המטרה בתרגול היא לעזור לו להגיע לרגיעה, שבה המערכת הפראסימפתטית, הקשורה למנוחה ולהתאוששות, מקבלת יותר מקום. כשהוא פחות דרוך, אפשר לעשות איתו עבודה טיפולית. אחרי תרגול הנשימה, תמיד יש גם שיחה כדי לעבד את התכנים שעולים. כשחוזרים לדבר על חוויה קשה ולעבד אותה, פתאום המטופל מבין דברים, דברים מתחברים והוא עשוי להרגיש פחות אשמה ופחות בושה".
טל מדגימה כיצד היא משלבת את הנשימות בחדר הטיפול: "טיפלתי בילדה בת 11 שהגיעה עם הרבה זעם על העולם ובעיקר על ההורים. היא התבטאה היטב, אבל הדיבור שלה היה מלא בקללות ובכעס, והיה קשה מאוד לקיים איתה שיחה טיפולית. כשעברנו לנשימות היא נרגעה, והשיח הפך לחיובי ובונה יותר. בנוסף, אחד הנושאים שהעסיקו אותי במיוחד היה הרטבת לילה, ובהמשך ראיתי בקליניקה שיפור אצל ילדים ששילבתי נשימות בטיפול שלהם".
גם אצל מבוגרים היא רואה חשיבות בחיבור בין התחושות לבין העיבוד שלהן. "טיפלתי בגבר שאשתו נפטרה באופן פתאומי, והוא הרגיש אשמה גדולה על כך שלאמבולנס לקח זמן למצוא את הבית. בטיפול שילבנו נשימות וחזרנו שוב ושוב לדבר על האירוע ולעבד אותו. ככל שדיברנו והוא נזכר בפרטים, הוא הגיע להבנה שהיא נפטרה עוד לפני שהזמינו את האמבולנס, ושהוא עשה כמיטב יכולתו. ההבנה הזאת הקלה על תחושת האשמה שלו. האובדן כמובן נשאר, אבל אשמה ובושה יכולות לנעול אותך ולגרום לתקיעות, ומאוד קשה לפתוח את זה".
לצד ההתלהבות, טל מספרת שנתקלה גם באנשים שחוו התקפי חרדה בעקבות תרגול אינטנסיבי. "אני ממליצה לעשות את זה עם אדם שמלווה את התהליך, כדי שכשמשהו צף יהיה אפשר לדבר עליו", היא אומרת. "הנשימה היא כלי, והיא כלי מאוד עוצמתי".
לשחרר את האשמה
(תמונה: Shutterstock/DimaBerlin)
מחקרים מהשנים האחרונות בוחנים את האפשרות להיעזר בתרגילי נשימה להפחתת תסמיני פוסט־טראומה. מחקר שפורסם בכתב העת BMJ Open ב־2022, בהשתתפות 85 יוצאי צבא, מצא שיפור בתסמינים בעקבות תוכנית מובנית של נשימה ומדיטציה. עם זאת, החוקרים הדגישו את הצורך במחקרים נוספים. חשוב לציין כי המחקר בחן תוכנית מובנית ולא את שיטות הנשימה הטרנספורמטיבית והריברסינג המתוארות בכתבה, ולכן אי אפשר להסיק ממנו ישירות על יעילותן.
עבורי, השאלה שנותרה פתוחה היא מה יישאר מהחוויה הזאת בשגרה. עוד מוקדם לדעת אם תחושת ההקלה שליוותה אותי ביציאה מהסדנה תימשך, וקשה להפריד בין השפעת הנשימה, המוזיקה וההנחיה לבין הנכונות להתמסר לתהליך. בינתיים, יצאתי ממנה עם תחושת הקלה וחוויה שקשה לתאר במילים.
