הסיגריה נתפסת לא פעם כאמצעי ליצירת קשר: יוצאים יחד להפסקת עישון, מצטרפים לחברים מחוץ לבר, או פותחים שיחה סביב בקשת אש. אלא שמחקר אירופי רחב היקף מציג תמונה הפוכה. לפי ממצאיו, אנשים שמעשנים חשים בודדים יותר מאנשים שאינם מעשנים, ותחושת הבדידות שלהם אף נוטה לגדול עם הזמן. כך שמסקנת החוקרים היא שלצד הנזקים הגופניים המוכרים של העישון, ייתכן שיש לו גם מחיר חברתי ופסיכו-חברתי.
המחקר, שהוצג בכנס האיגוד האירופי לרפואת ריאות (ERS) בברצלונה שבספרד, התבסס על נתוניהם של יותר מ-50 אלף בני אדם מ-15 מדינות. את המחקר הציג ד"ר קיר פיליפ, מרצה קליני לרפואת ריאות במכון הלאומי ללב ולריאות באימפריאל קולג' לונדון שבבריטניה.
"אף שאנחנו יודעים שעישון מזיק לבריאות הגופנית, איננו יודעים מה הוא עושה לבריאות החברתית שלנו", אמר ד"ר פיליפ בכנס, כך דווח באתר News Medical. "מחקרים קודמים העלו כי בדידות מובילה לעישון, אבל נערכו מעט מאוד מחקרים שבדקו אם עישון מוביל לבדידות. עישון נתפס כ'פעילות חברתית', אבל אנחנו רואים באופן קבוע אנשים עם מחלות הקשורות לעישון שנעשים מבודדים ובודדים יותר ויותר מבחינה חברתית".
לדברי ד"ר פיליפ, מחקר קודם שערך הצוות באנגליה מצא כי אנשים שעישנו נעשו בודדים יותר מאנשים שלא עישנו. עם זאת, החוקרים לא יכלו לשלול את האפשרות שהתוצאות הושפעו מהתרבות ומהנורמות החברתיות המקומיות. לכן הם ביקשו לבדוק אם הקשר מופיע גם במדינות אחרות.
מדידת תחושת הבדידות
החוקרים ניתחו נתונים מסקר הבריאות וההזדקנות באירופה (SHARE). הם מדדו את תחושת הבדידות של המשתתפים באמצעות סולם הבדידות של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), המעניק ציון על סמך התדירות שבה אדם מרגיש שחסרה לו חברה, שהוא נותר בחוץ ושהוא מבודד מאחרים. החוקרים השוו בין אנשים שעישנו בזמן המחקר לבין אנשים שלא עישנו באותה עת, וכעבור שנתיים העבירו למשתתפים שוב את אותו שאלון.
הסיגריה עשויה לשמש אמצעי להתמודדות עם מתח, שעמום או מצוקה רגשית
(צילום: Shutterstock)
הגיל הממוצע של המשתתפים היה 67. בתחילת המחקר 22% מהם עישנו, ול-48.5% היו יותר משתי מחלות כרוניות. מהממצאים עלה כי המעשנים היו בודדים יותר מהלא-מעשנים, גם לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון גורמים נוספים שעשויים להשפיע על התוצאות, ובהם גיל ומין. בקרב המעשנים נרשמה גם עלייה גדולה יותר בתחושת הבדידות לאורך זמן, לאחר התחשבות במאפיינים דמוגרפיים וברמת הבדידות שלהם בתחילת המחקר. בין האזורים השונים באירופה נמצאו הבדלים קלים בלבד.
"עישון נקשר לעלייה בתחושת הבדידות בקרב אנשים מבוגרים, דבר המצביע על כך שעישון עלול לפגוע בבריאות הפסיכו-חברתית נוסף על השפעותיו הגופניות", אמר ד"ר פיליפ בכנס. "הממצאים תומכים במחקרים קודמים ומרחיבים אותם, ומראים כי הקשר עקבי במידה רבה ברחבי אירופה".
כשהסיגריה הופכת למערכת יחסים
צח שטילרצילום: יוסי רוזנבויםכיצד עשוי הרגל שנתפס כחברתי להוביל דווקא לתוצאה ההפוכה? צח שטילר, פסיכולוג רפואי מומחה במכבי שירותי בריאות במחוז הדרום, מסביר כי העישון או ההתמכרות אליו עלולים להפוך במידה מסוימת למעין מערכת יחסים שמתחרה במערכות יחסים אחרות בחיי האדם.
"הסיגריה יכולה להפוך למשהו שהאדם נשען עליו שוב ושוב לצורך הרגעה, הפוגה או התמודדות", אומר שטילר. "הזמן, האנרגיה הנפשית ותשומת הלב שהאדם מקדיש לוויסות עצמי באמצעות העישון כמו נלקחים ממקורות חיזוק אפשריים אחרים, ובהם מעורבות חברתית וקשרים בין-אישיים".
לדבריו, ככל שהתלות מעמיקה, העישון עשוי לעבור בהדרגה מהמרחב החברתי למרחב הפרטי. מה שמתחיל בסיגריה עם חברים עלול להפוך להרגל שמוצמד לשעות קבועות ביום, או לאמצעי להתמודדות עם לחץ בבוקר, בעבודה או כאשר האדם נמצא לבדו עם מחשבותיו. "זה מייצר בדיוק את ההפך מהתדמית של עישון כפעילות חברתית", הוא אומר.
ד"ר פיליפ הציע הסבר אפשרי נוסף: מחלות הקשורות לעישון, שמתקדמות לאורך זמן, עלולות להגביל את הניידות ולהקשות על אנשים להגיע לפעילויות חברתיות ולהשתתף בהן. לדבריו, גם השינוי בנורמות החברתיות עשוי למלא תפקיד. איסור העישון במקומות ציבוריים וסביבות פרטיות שבהן מקובל שלא לעשן, עלולים להפוך מקומות מסוימים לפחות נגישים או מושכים עבור מעשנים, וכך לצמצם את ההזדמנויות שלהם למפגשים חברתיים.
גמילה מעישון עשויה להיות הזדמנות לבנות מקורות חדשים של קשר, תמיכה ושייכות
(צילום: Shutterstock)
שטילר מדגיש כי הקשר אינו חייב לנבוע רק מהמחלות שהעישון גורם להן. "בראייה של בריאות הנפש אפשר לראות זאת כלולאה מעגלית", הוא מסביר. "השימוש בסיגריות פוגע ביכולת הוויסות הרגשי הטבעית של האדם, למשל ביכולת לשאת מתח ותסכול, ודבר זה מחליש את המיומנויות הבין-אישיות הנדרשות כדי ליזום קשרים ולתחזק אותם".
לדבריו, ההתמכרות לסיגריות עשויה גם לשנות את מערכת התגמול במוח באופן שמקהה את ההנאה ממקורות תגמול אחרים, ובהם אינטראקציות חברתיות וקשרים בין-אישיים.
מה קדם למה?
עם זאת, הממצאים אינם מבטלים את האפשרות שהקשר פועל גם בכיוון ההפוך, ושאנשים שכבר חשים בודדים נוטים יותר להתחיל לעשן, או להמשיך בכך. לדברי שטילר, אנשים שחווים בדידות עשויים לפנות לעישון כדי להרגיע מתח, שעמום או מצוקה רגשית.
"עישון יכול לשמש כאסטרטגיה לוויסות עצמי וכמעין טיפול עצמי מול תחושות של חרדה, בדידות או ניכור", הוא אומר. "מי שכבר חש מנותק עשוי לפנות לסיגריות כדי להרגיע את המצוקה, במקום לפנות לאדם אחר ולבטא אותה. הבעיה היא שהפתרון הזה עלול להחליף קשר אנושי בקשר עם הסיגריות. לכן גם אם העישון מתחיל כתגובה לבדידות, הוא עלול להעמיק אותה עם הזמן, וכך נוצר מעגל שנמשך ומזין את עצמו".
השאלה הזאת חשובה גם בעת הגמילה. שטילר מסביר כי הפסקת צריכת הניקוטין לבדה לא תמיד מספיקה כדי לשפר את החיים החברתיים. לאחר שמפסיקים לעשן, אנשים עשויים לגלות שהסיגריה מילאה בחייהם תפקידים של הרגעה, קשר או שייכות. ההכרה בכך עשויה גם להניע אותם לפעול בתחומים האלה ולחפש מקורות חלופיים.
העישון עשוי להתחיל כפעילות חברתית, אך עם התפתחות התלות הוא עלול להפוך להרגל פרטי
(צילום: Shutterstock)
"לכן חשוב לגבות את הגמילה בקשרים בין-אישיים ובתמיכה, כדי שיהיו תחליף מתאים למה שהעישון נתן מבחינה חברתית ורגשית", אומר שטילר. לדבריו, סדנאות הגמילה מעישון המתקיימות במכבי שירותי בריאות ובשאר קופות החולים עשויות לסייע לא רק בהפסקת העישון, אלא גם בבניית הרגלים חדשים ובחיזוק מקורות תמיכה חברתיים ובין-אישיים.
מתחיל בחברה, ממשיך לבד
אף שהגיל הממוצע במחקר היה 67, המנגנון האפשרי עשוי להיות רלוונטי גם לצעירים. "ההתנסות הראשונה של בני נוער בסיגריות או בסיגריות אלקטרוניות מתחילה פעמים רבות דווקא מתוך הצורך להשתייך ולהיות חלק מהחבר'ה", אומר שטילר. "אבל אם השימוש הופך לתלות, משהו עשוי להשתנות עם הזמן. העישון נעשה פרטי יותר, תכוף יותר ולרוב מנותק מההקשר החברתי שבו התחיל".
לדבריו, השינוי הזה עשוי להתרחש כבר בגיל ההתבגרות, הרבה לפני שמופיעים במלואם הדפוסים שנמצאו בקרב המבוגרים במחקר. ייתכן שזהו מסלול דומה שמתחיל מוקדם יותר ובצורה פחות גלויה, אך כדי לקבוע זאת יש צורך במחקרים ייעודיים בבני נוער.
ד"ר פיליפ אמר כי בעקבות הממצאים יש לשנות את הנרטיב הציבורי סביב עישון. "עישון אינו פעילות חברתית. המחקר שלנו מראה שהוא מוביל לעלייה בבידוד החברתי ובבדידות", אמר בכנס. לדבריו, יש להבהיר לציבור את ההשפעות הפסיכו-חברתיות האפשריות של העישון, מפאבים ועד למדיניות הציבורית.
שטילר מציע להתמקד בדפוסי התנהגות אפשריים ולא לייחס למעשנים תכונות אישיות. לדבריו, לא נכון להציג אנשים שמעשנים כ"בודדים" או כ"בעייתיים", וגם כדאי להימנע מהכללות כמו "מעשנים הם מבודדים יותר". "המסר יכול להיות שהגמילה היא הזדמנות לבנות מקורות נוספים של תמיכה, קשר ותחושת שייכות", הוא מסכם. "כך המוקד נשאר בהרחבת האפשרויות העומדות לרשות האדם ובתמיכה בו, ולא בשיפוט או בהאשמה".
פורסם לראשונה: 07:58, 10.09.26
