אנחנו מתפללים כשאנחנו מפחדים, כשכואב לנו, כשאנחנו מבקשים משהו - ולפעמים גם כשאין לנו מילים אחרות. אבל האם לתפילה עצמה יש השפעה על הדרך שבה אנחנו מרגישים? על פי מחקר שפורסם לאחרונה, נראה שהאינסטינקט להתפלל יכול להיות אפילו פיזיולוגי, שכן חמש דקות של תפילה נקשרו לירידה בכאב ובחרדה, ובחלק מהמקרים ההשפעה נשמרה גם בשבועות שלאחר מכן.
המחקר נערך בקרב 180 מטופלים שהגיעו למרפאת משפחה וסבלו מכאב משמעותי, מחרדה או משניהם. לאחר הביקור הרפואי הם חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: 90 משתתפים קיבלו חמש דקות של תפילה במפגש אישי עם אדם שעבר הכשרה לכך, ו-90 משתתפים האזינו במשך חמש דקות למוזיקה רגועה. החוקרים רצו לבדוק לא רק איך המשתתפים מרגישים מיד אחרי ההתערבות, אלא גם אם ההשפעה נמשכת מעבר לרגע עצמו. לכן הם חזרו ובדקו אותם לאחר שבועיים ולאחר שישה שבועות.
התוצאות היו מעניינות: המשתתפים שסבלו מכאב והתפללו, דיווחו על ירידה גדולה יותר בעוצמת הכאב. ההשפעה נראתה מיד לאחר התפילה וגם בבדיקה שנערכה כעבור שבועיים. גם בתחום החרדה נרשמה ירידה: המשתתפים שהתפללו דיווחו על פחות חרדה מיד לאחר ההתערבות, והשיפור נמשך גם בבדיקות שנערכו לאחר שבועיים ולאחר שישה שבועות.
זו לא הפעם הראשונה שייתרונות התפילה נבחנים. סקירה מדעית שבחנה 41 מחקרים על תפילה פרטית - כלומר תפילה שאדם נושא בעצמו ועבור עצמו - מצאה קשרים מעניינים, בעיקר בתחום הנפשי. בתשעה מתוך 11 מחקרים שעסקו בדיכאון, נמצאו קשרים בין תפילה פרטית לבין פחות תסמיני דיכאון, ומחקרים נוספים מצאו קשרים לפחות חרדה, ליותר אופטימיות וליכולת התמודדות טובה יותר.
אז מה יכול להסביר את התוצאה?
החוקרים לא נותנים תשובה אחת. תפילה יכולה להיות עבור אדם רגע של עצירה בתוך יום עמוס, זמן שבו הוא מתרכז במה שעובר עליו ומפנה את המחשבות למשהו שנותן לו משמעות. במקרה של המחקר הראשון שתואר, הייתה גם נוכחות של אדם נוסף שהקדיש לו כמה דקות של תשומת לב. כל אלה יכולים להשפיע על הדרך שבה אנחנו חווים כאב, לחץ וחרדה.
בנוגע לתפילה פרטית, המחקרים מצביעים על כך שתפילה אישית, שבה האדם מנסח במילים שלו את הפחדים, הדאגות, התקוות והבקשות שלו, עשויה לפעול בין היתר באמצעות מנגנון פסיכולוגי המוכר כחשיפה עצמית. עצם הניסוח של מה שמטריד אותנו והפיכתו ממחשבה שמסתובבת בראש למילים עשויים לסייע בעיבוד ובארגון הרגשות. במובן הזה, אולי חלק מכוחה של התפילה אינו נמצא רק בשאלה מי שומע אותה, אלא גם במה שקורה לנו כשאנחנו אומרים את הדברים.
בתשעה מתוך 11 מחקרים שעסקו בדיכאון נמצאו קשרים בין תפילה פרטית לבין פחות תסמיני דיכאון, ומחקרים נוספים מצאו קשרים לפחות חרדה, ליותר אופטימיות וליכולת התמודדות טובה יותר
גם לתפילה קבועה ומנוסחת מראש עשויה להיות השפעה, אבל אולי דרך מנגנון אחר. חזרה קצבית על תפילה מאטה את הנשימה לכשש נשימות בדקה, ונמצאה במחקרים קשורה לשינויים במדדים של ויסות לב וכלי דם. כלומר, בעוד תפילה אישית עשויה לאפשר ביטוי ועיבוד רגשי, תפילה חזרתית עשויה להשפיע דרך הקצב, הנשימה ומיקוד הקשב.
ויש גם פרט מעניין נוסף - 97% מהמשתתפים במחקר אמרו שהם ניטרליים, מסכימים או מסכימים מאוד עם האפשרות שתפילה מהסוג שחוו תהיה זמינה עבורם בעת ביקור רפואי בעתיד. כלומר, עבור רובם, האפשרות לשלב תפילה לצד הטיפול הרפואי הייתה מקובלת.
גם תפילה אישית עובדת
(תמונה: Shutterstock/Evgenyrychko)
אבל כאן חשוב לשים גבול ברור: החוקרים אינם מציעים להחליף טיפול רפואי בתפילה, אלא לכל היותר לבחון אותה ככלי משלים עבור מטופלים שמעוניינים בכך. המחקר גם אינו מאפשר לקבוע בוודאות שהתפילה לבדה היא שהובילה לשינוי. במקרה הזה, לצד התפילה היו גם נוכחות של אדם אחר, תשומת לב אישית ומגע - גורמים שעשויים בפני עצמם להשפיע על תחושות של כאב וחרדה. מחקרים נוספים יצטרכו לנסות להפריד בין המרכיבים האלה.
התשובה בפשטות
גם המחקר על תפילה פרטית עדיין אינו מאפשר לומר שתפילה "מרפאת". חלק גדול מהמחקרים בתחום מצביע על קשרים ולא בהכרח על סיבה ותוצאה. ובכל זאת, כאשר מסתכלים על התמונה הרחבה יותר, מתחילה להתעורר שאלה מעניינת: האם לפעולה הפשוטה הזאת, שבני אדם מבצעים כבר אלפי שנים, יש בפני עצמה תפקיד בהתמודדות שלנו עם פחד, כאב וחוסר ודאות?
אולי חלק מהתשובה נמצא דווקא בפשטות שלה. התפילה מעניקה לאדם משהו שקשה למדוד במעבדה אבל משמעותי מאוד ברגעים של חוסר ודאות: את התחושה של משמעות, תקווה ולעיתים גם של קשר למשהו גדול ממנו.
החיים השתנו, התפילה נשארה
(תמונה: Shutterstock/Bricolage)
וזה מחזיר אותנו אלפי שנים לאחור - בני אדם התפללו הרבה לפני שהיו יהדות, נצרות או איסלאם. עוד לפני שמישהו ידע למדוד חרדה, לחץ דם, קורטיזול או פעילות מוחית, בני אדם ביקשו גשם, בריאות והגנה, הודו על מזון ועל לידה מוצלחת, ביקשו שהמלחמה תסתיים או שאדם שהם אוהבים יחלים. התרבויות השתנו, האלים השתנו, השפה השתנתה, אבל התפילה נשארה.
המדע לא יכול לענות על השאלה אם מישהו שומע את התפילות שלנו, וגם לא אם הן משנות את מה שיקרה לנו. אבל הוא כן מתחיל לשאול שאלה אחרת: מה התפילה עושה לאדם שמתפלל? ולמה בני אדם מעולם לא הפסיקו להתפלל? אולי משום שגם כאשר התפילה אינה משנה את המציאות, היא יכולה לשנות משהו בדרך שבה אנחנו מתמודדים איתה.
הכותבת היא חוקרת אורח חיים בריא וגרונטולוגית
