יש נטייה להאמין שכוס יין אחת ביום יכולה להועיל לבריאות, אולי אפילו לשמור על תפקודי המוח. אבל מחקר חדש ורחב היקף דווקא מפריך לחלוטין את המיתוס הזה. ומגלה שכל כמות של אלכוהול, גם קטנה מאוד, קשורה לעלייה בסיכון לדמנציה.
דמנציה היא שם כולל לקבוצה של מחלות שגורמות לירידה הדרגתית בתפקוד המוח. היא משפיעה על הזיכרון, החשיבה, ההתמצאות והיכולת לבצע פעולות יומיומיות. במקרים רבים היא מלווה גם בשינויים בהתנהגות ובמצב הרוח. הצורה הנפוצה ביותר של דמנציה היא מחלת האלצהיימר.
בארגון הבריאות העולמי (WHO) מדגישים כבר שנים כי אין כמות אלכוהול שנחשבת בטוחה לבריאות. לפי הארגון, כל רמה של צריכה – אפילו נמוכה – עלולה לגרום נזק למערכות הגוף, ובהן גם למוח. בארגון מסבירים שהסיכונים מתחילים כבר מהמשקה הראשון: גם צריכה מזדמנת יכולה להשפיע על הזיכרון, על איכות השינה ועל תפקודי הכבד והלב, ובטווח הארוך אף להעלות את הסיכון למחלות קשות ולפגיעה קוגניטיבית. בשורה התחתונה, הארגון מבהיר שהרעיון של ״צריכה מתונה ובריאה״ הוא מיתוס שנמשך שנים — אך אינו מגובה במדע.
חצי מיליון משתתפים ומסקנה אחת ברורה
המחקר, שנערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי מארצות הברית ובריטניה, בחן נתונים של מאות אלפי משתתפים במטרה להבין אם קיימת רמת אלכוהול בטוחה למוח. התשובה הייתה חד־משמעית: לא קיימת כזו. החוקרים מצאו קשר ברור וישיר בין כמות השתייה לבין העלייה בסיכון לדמנציה – גם בקרב מי ששותים מעט בלבד.
לצורך המחקר השתמשו החוקרים בשני מאגרי מידע רפואיים גדולים – האחד מארצות הברית, שכלל ותיקי צבא, והשני מבריטניה, שבו נאספו נתונים רפואיים של מאות אלפי משתתפים מהאוכלוסייה הכללית.יותר מ־559 אלף משתתפים, בני 56 עד 72 בתחילת הדרך, נבדקו לאורך שנים – עד שאובחנו עם דמנציה, נפטרו או הגיעו לסיום תקופת המעקב. כ־14,500 מהם פיתחו דמנציה במהלך תקופת הניטור, שנמשכה בממוצע 4 שנים בארצות הברית ו־12 שנים בבריטניה.
יותר מ-90 אחוז מהמשתתפים הודו שהם צורכים אלכוהול. החוקרים השתמשו בשאלונים ובכלי אבחון קליני (AUDIT-C) שמטרתו לאתר דפוסי שתייה בעייתיים – כולל שתיית “בולמוס”, כלומר צריכה של שישה משקאות או יותר ברצף. הנתונים נותחו בשתי שיטות משלימות: ניתוח תצפיתי וניתוח גנטי מתקדם הנקרא רנדומיזציה מנדליאנית, שמאפשר לזהות קשרי סיבה ותוצאה בצורה אמינה יותר.
בשלב הראשון של הניתוח התצפיתי נמצא דפוס בצורת U – סיכון גבוה יותר לדמנציה בקרב שותים כבדים ומי שלא שותים כלל. אבל כשהחוקרים בחנו את הנתונים דרך הכלים הגנטיים, התמונה השתנתה לגמרי: הסיכון לדמנציה עלה בהתמדה ככל שכמות האלכוהול גדלה, בלי שום סימן להשפעה מגינה של שתייה "מתונה".
כך למשל, תוספת של אחד עד שלושה משקאות בשבוע העלתה את הסיכון לדמנציה בכ-15%, והכפלה של הסיכון הגנטי לתלות באלכוהול העלתה את הסיכון בכ-16%. החוקרים מדגישים שלא נמצאה אפילו רמה אחת של צריכה שניתן להגדיר כבטוחה.
עוד התברר כי אנשים שאובחנו בסופו של דבר עם דמנציה נטו לשתות פחות בשנים שלפני האבחון – ממצא שמרמז שהירידה בצריכת אלכוהול נובעת מהתדרדרות קוגניטיבית מוקדמת, ולא להפך. זו גם הסיבה לכך שמחקרים קודמים יצרו בטעות את הרושם ששתייה מתונה “מגינה” על המוח.
החוקרים מציינים כי הממצאים הבולטים ביותר נראו בקרב משתתפים ממוצא אירופי – הקבוצה הגדולה ביותר שנבדקה – אך הדפוס היה דומה גם בקבוצות אחרות. לדבריהם, התוצאות מערערות את ההנחה הוותיקה שרמות נמוכות של אלכוהול עשויות להועיל למערכת העצבים.
״הנתונים שלנו מראים שכל סוגי האלכוהול פוגעים ומגבירים את הסיכון לדמנציה, ואין שום עדות להשפעה מגינה כלשהי״, סיכמו החוקרים. ״הפחתת צריכת אלכוהול עשויה להיות אחד הצעדים החשובים ביותר במניעת המחלה״.
