הרבה כבר נכתב על חשיבות השמירה על שגרת שינה קבועה עבור ילדים. שינה היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בהתפתחות המוח, בלמידה, בוויסות רגשי ובבריאות הכללית של ילדים, ולכן ברוב ימות השנה אין סיבה לדחות את שעת השינה לטובת צפייה בטלוויזיה.
עם זאת, ישנם אירועים חריגים שמתרחשים לעיתים רחוקות בלבד, ושלבי ההכרעה של המונדיאל הם דוגמה טובה לכך. כאשר מדובר במשחק אחד או שניים בעלי משמעות מיוחדת, ולא בהרגל שנמשך שבועות, ייתכן שהערך המשפחתי וההתפתחותי של החוויה המשותפת עולה על המחיר של לילה אחד פחות שגרתי. ועם כל הכבוד לכדורגל, הסיבה לכך היא דווקא האופן שבו ילדים חווים וזוכרים אירועים משפחתיים.
אחד המאפיינים המוכרים של הזיכרון האנושי הוא שהוא אינו מתעד את חיי היומיום באופן שווה. אירועים חריגים, המלווים במעורבות רגשית גבוהה ובחוויה משותפת, נוטים להיחרט טוב יותר בזיכרון. בפסיכולוגיה מכנים זאת זיכרון אוטוביוגרפי - הזיכרונות שבונים את הסיפור האישי והמשפחתי שלנו. במקרים רבים, הילדים אינם זוכרים לאורך השנים את תוצאת המשחק או את זהות הכובש, אלא דווקא את החוויה שסבבה אותו: איפה ישבו, מי היה לידם, מי קפץ מהספה אחרי השער, או מה אבא צעק ברגעי ההכרעה. אלה הפרטים שהופכים עם הזמן לחלק מהזיכרון המשפחתי המשותף.
תחושת חוסר-הוודאות גורמת למוח להיות דרוך וקשוב יותר, והעובדה שכל בני המשפחה חווים את אותו הרגש בדיוק באותו הזמן מעצימה את החוויה הרגשית ואת האופן שבו היא נשמרת בזיכרון
זו גם אחת הסיבות לכך שצפייה באירוע ספורט חי שונה מצפייה רגילה בסרט או בסדרה. סרט אפשר לעצור, לדחות או לראות שוב בכל זמן. משחק מכריע מתקיים בזמן אמת, ללא אפשרות לדעת כיצד יסתיים. תחושת חוסר-הוודאות גורמת למוח להיות דרוך וקשוב יותר, והעובדה שכל בני המשפחה חווים את אותו הרגש בדיוק באותו הזמן מעצימה את החוויה הרגשית ואת האופן שבו היא נשמרת בזיכרון.
יתרונות שנמשכים הרבה אחרי שריקת הסיום
מבחינה התפתחותית, משחק כדורגל הוא גם אחת ההזדמנויות הבודדות שבהן ילדים יכולים לחוות רצף מהיר של מתח, ציפייה, שמחה, אכזבה והקלה, בסביבה בטוחה שאין לה השלכות אישיות עליהם, וכך החוויה הופכת למעין תרגול טבעי של ויסות רגשי. הילדים חווים רגשות בעוצמה גבוהה, אך עושים זאת כשההורים נמצאים לצידם ויכולים לסייע להם להבין את מה שהם מרגישים ולהגיב אליו.
עוזר לחזק את תחושת השייכות. מסי
(צילום: Tony Gutierrez / AP)
לא פחות חשוב מכך הוא האופן שבו ההורים עצמם מגיבים - ילדים רוכשים חלק גדול מההתנהגויות החברתיות שלהם באמצעות התבוננות במבוגרים. כאשר הורה יודע לשמוח בניצחון מבלי לזלזל ביריב, או להתמודד עם הפסד מבלי לכעוס על הסביבה, הוא מעביר לילד שיעור מעשי בספורטיביות, בשליטה עצמית ובהתמודדות עם תסכול. במובן הזה, לעיתים דווקא הפסד של הקבוצה האהובה הוא הרגע החינוכי המשמעותי ביותר של הערב.
ילדים רואים את המבוגרים מתרגשים, צוחקים, קופצים משמחה, מתחבקים ולעיתים גם מתאכזבים. זו הזדמנות חשובה להבין שרגשות אינם דבר שצריך להסתיר, אלא חלק נורמלי ובריא מהחיים
יש כאן גם היבט נוסף שפחות מרבים לדבר עליו: בחיי היומיום ילדים פוגשים את הוריהם בעיקר כשהם עובדים, מסיעים אותם, מארגנים את הבית או מציבים גבולות. אירועי ספורט גדולים הם בין המצבים הנדירים שבהם ילדים רואים את המבוגרים המשמעותיים בחייהם מתרגשים באמת, צוחקים, קופצים משמחה, מתחבקים ולעיתים גם מתאכזבים. החשיפה הזו מלמדת אותם שגם מבוגרים חווים רגשות בעוצמה, ושאפשר לבטא אותם באופן טבעי ומאוזן. עבור ילדים רבים, זו הזדמנות חשובה להבין שרגשות אינם דבר שצריך להסתיר, אלא חלק נורמלי ובריא מהחיים.
זיכרון חיובי למשך שנים
(תמונה: Shutterstock)
בנוסף, משפחות בונות לאורך השנים שפה פנימית שמורכבת מבדיחות פרטיות, משפטים שחוזרים על עצמם ורגעים משותפים שרק בני הבית מבינים את משמעותם. לא מעט מהזיכרונות האלה נולדים סביב אירועים חריגים שחווים יחד. שער דרמטי, החמצה בלתי נשכחת או תגובה מצחיקה של אחד מבני המשפחה יכולים להפוך במשך השנים לסיפור שממשיך לעלות שוב ושוב סביב שולחן האוכל או במפגשים משפחתיים. החוויה המשותפת אינה מסתיימת בשריקת הסיום, אלא ממשיכה לחזק את תחושת השייכות גם הרבה אחריה.
מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שכאשר אנשים מגיבים יחד לאותו אירוע, שרים, מוחאים כפיים או חווים התרגשות משותפת, נוצרת התאמה מסוימת בתגובות הפיזיולוגיות ובתחושת הקרבה ביניהם. אצל ילדים, תחושת ה"ביחד" הזו היא אחד המרכיבים החשובים בבניית ביטחון ושייכות בתוך המשפחה.
מאיפה מגיע האלנד?
לצד כל אלו, המונדיאל גם מהווה הזדמנות טבעית לעורר סקרנות לגבי העולם. עבור ילדים רבים, זו הפעם הראשונה שבה מדינות כמו יפן, מרוקו, ארגנטינה או ספרד מפסיקות להיות שמות על מפה והופכות למקומות עם דגל, שפה, תרבות, שחקנים וסיפור. כשהמצלמה עוברת לרגע לקהל ומראה קהל "ויקינגי" במשחקי נורבגיה למשל, זה מעורר סקרנות טבעית ויכול להפוך ללמידה כמעט מבלי שהילד מרגיש שהוא לומד.
מה הקטע של הוויקינגים? אוהדי נורבגיה
(צילום: AP Photo/Matt Slocum)
כמובן, כל אלה אינם מבטלים את החשיבות של שינה מספקת. ההמלצה אינה להפוך את המונדיאל לחודש של לילות לבנים, אלא לבחור מספר מצומצם של משחקים משמעותיים באמת ולהתייחס אליהם כאל אירוע משפחתי חד-פעמי. ובמקרה שמחליטים לחרוג משעת השינה, רצוי לאפשר לילדים להשלים שעות שינה ביום שלמחרת ככל שניתן ולחזור מיד לאחר מכן לשגרת השינה הרגילה.
בסופו של דבר, ייתכן שהדבר המשמעותי ביותר שהילדים ייקחו מהמונדיאל לא יהיה זהות האלופה או רשימת הכובשים. מה שנשאר לאורך זמן הוא החוויה המשפחתית שנבנתה סביב אותו ערב חריג: הרגע שבו כולם ישבו יחד מול אותו משחק, חוו את אותם רגשות ובנו זיכרון משותף שממשיך ללוות את המשפחה הרבה אחרי שריקת הסיום.
הכותב הוא הרופא הראשי של חברת פמי, נשיא מרכז גושן ולשעבר נשיא איגוד רופאי הילדים בישראל ומעריץ מושבע של נבחרת ארגנטינה
