בפעם הבאה שתיכנסו להתקלח או לצחצח שיניים, נסו להעיף מבט ברשימת הרכיבים שעל גבי האריזה. עבור רובנו מדובר ברצף בלתי מפוענח של אותיות לטיניות ומונחים כימיים, אבל עבור קבוצה הולכת וגדלה של צרכנים, הרשימה הזו היא הסיבה המרכזית לעבור לייצור עצמי.
טרנד הרוקחות הביתית: בטוח או מסוכן?
מה שהתחיל כטרנד נישה של חובבי סגנון חיים אלטרנטיבי, הפך בשנים האחרונות לתנועה רחבה בחסות הרשתות החברתיות: משתמשים ומשתמשות שבוחרים להחליף את המותגים המוכרים מרשתות הפארם והסופרמרקט בשמפואים, סבונים, דאודורנטים ומשחת שיניים שהם רוקחים בעצמם, ממש בתוך המטבח הביתי.
המניע העיקרי לנטישת הנוחות של המדף המוכר לטובת רקיחה עצמית הוא השאיפה לפיקוח מלא ומדויק על החומרים שבאים במגע עם הגוף. בקהילות הרוקחות הביתית מסמנים שורה של חומרים תעשייתיים נפוצים - כמו SLS, פרבנים, פלואוריד ואלומיניום - שנתפסים כגורמים לייבוש, לגירויים ולפגיעה בשכבת ההגנה הטבעית של העור, ואף מעוררים חשש לגבי השפעות בריאותיות ארוכות טווח.
מעבר להיבט הבריאותי, המעבר לעולם ה-DIY (עשה זאת בעצמך) מאפשר חופש יצירתי והתאמה אישית מדויקת לסוג העור, לסוג השיער או להעדפות הריח של המשתמש. לצד זה, הצרכנים מצביעים על חיסכון כלכלי מסוים בטווח הארוך ועל ערך אקולוגי מובהק בגלל ההפחתה המשמעותית בשימוש באריזות פלסטיק חד-פעמיות ומעבר לחומרי גלם טבעיים שמתפרקים בקלות רבה יותר בסביבה.
הישראלי שהפך את המטבח למעבדה
סוף, מטפל ברייקי ובארומתרפיה, בחר לזנוח את התוצרת התעשייתית והתחיל לרקוח את מוצרי הטיפוח והטואלטיקה שלו באופן עצמאי, אחרי שבמשך ארבע שנים התגורר באיטליה וספג תרבות כפרית עתיקה של שימוש בצמחי מרפא והכנת מוצרים בבית. בעקבות זאת, הוא החליט להנגיש את הידע המעשי והטבעי הזה לתרבות הישראלית דרך הרשתות החברתיות, במטרה לקרב אנשים לעצמאות בריאותית ולהחזיר את הידע שנעלם, לדבריו.
סוף: "דאודורנט שקניתי גרם לי לפריחה מטורפת בכל הגוף. הבנתי שהגוף שלי דחה את המוצר התעשייתי ואז גיליתי שאפשר להכין דאודורנט טבעי בבית"
אילו חומרים ברשימת הרכיבים של המוצרים הקנויים הכי הפחידו או הטרידו אותך?
"הרכיב הכי מוכר הוא SLS שנמצא בשמפו, בסבונים ובמשחות שיניים. זה חומר ניקוי חזק שהגיע מעולם התעשייה ולא מתאים לרקמות עור או לחלל הפה. מעבר לזה, יש מוצרים שמפיקים מנפט כמו וזלין, שמביאים לגוף לחות ממכרת. ברגע ששמים וזלין, השפתיים מפסיקות לייצר לחות בעצמן והגוף הופך לתלוי. חומר נוסף הוא בישום סינתטי המכיל פתאלטים, שמשבשים את האיזון ההורמונלי. הוא נמצא כמעט בכל מוצר – קרמים, איפור וסבוני כביסה – ופוגע בפוריות ובבלוטת התריס".
עמדת גופי הבריאות מורכבת יותר מזו של סוף. מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) מציין כי אין כיום מידע שמראה כי פרבנים, כפי שהם משמשים בקוסמטיקה, פוגעים בבריאות האדם. באגודה האמריקנית לסרטן מציינים כי אין קשר ברור בין אנטיפרספירנטים המכילים אלומיניום לבין סרטן השד, וסולפטים כמו SLS עלולים לגרום ליובש או לגירוי אצל בעלי עור רגיש, אך אינם נחשבים מסרטנים או מסוכנים לבריאות בשימוש רגיל. לגבי פלואוריד, עמדת איגודי רפואת השיניים היא שמדובר ברכיב מרכזי ויעיל במניעת עששת.
המוצר הראשון שסוף הכין לעצמו היה דאודורנט. "קניתי דאודורנט חדש ויום אחרי שהשתמשתי בו כל הגוף שלי היה בפריחה מטורפת שלא היה קל להיפטר ממנה. הבנתי שהגוף שלי פשוט דחה את הדאודורנט התעשייתי, ומשם הבנתי שאפשר לעשות דאודורנט טבעי בבית".
אבל זה משהו שכל אחד יכול לעשות?
"בוודאי, זה מאוד נגיש. יש בארץ חומרי גלם באיכות טובה מאוד שאפשר למצוא בקלות. אני קונה מחנויות או מעסקים קטנים שמספקים חומרים מיוחדים מכל מיני מקומות בעולם. בלחיצת כפתור אפשר להזמין הכול לרוקחות טבעית. כבר מאות עוקבים שלי התחילו לרקוח בבית דאודורנטים, משחות שיניים ומשחות שונות, כי כשיש צורך אנשים באים ומספקים אותו".
איך משלבים את זה בחיי היום-יום?
"אדם רגיל שרוקח לעצמו יכול לעשות את זה יום אחד בחודש, גג יומיים-שלושה. להכין דאודורנט או משחת שיניים מספיק יום אחד, ויש לך את זה לחודש שלם. זה לא דורש כמות זמן מטורפת. לשם השוואה גסה, בזמן שלוקח לבן אדם ללכת שעתיים לקניון, לקנות מוצרי קוסמטיקה ולחזור – אני רוקח לעצמי את אותם דברים בלי לצאת מהבית".
"כשהייתי חופף בשמפו רגיל, אפילו כזה שכתוב עליו 'טבעי', היה נוצר לי גירוי מטורף בקרקפת והשיער היה יבש ולא חיוני", מספר סוף. "מהרגע ששיניתי את הניקיון וההזנה של השיער לצורה שבה אני שולט על מה נכנס פנימה, הקרקפת חזרה לאיזון"
אתה מרגיש שיש שינוי במצב העור או השיער שלך מאז המעבר?
"בשיער השינוי הכי מדהים. העור שלי היה בסדר מאז ומתמיד כי לא השתמשתי בדברים תעשייתיים לפני כן, אז הוא לא ניזוק. אבל בשיער, כשהייתי חופף בשמפו רגיל, אפילו כזה שכתוב עליו 'טבעי', היה נוצר לי גירוי מטורף בקרקפת והשיער היה יבש ולא חיוני. מהרגע ששיניתי את הניקיון וההזנה של השיער לצורה שבה אני שולט על מה נכנס פנימה, הקרקפת חזרה לאיזון, הקשקשים הפסיקו, הגירוי פסק והשיער נהיה עבה יותר ופחות יבש".
וזה משתלם כלכלית?
"חוסכים כסף. משחת שיניים קנויה עולה נגיד 30 שקלים ומספיקה לחודש וקצת. ב-50 שקלים אני קונה חומרי גלם למשחת שיניים טבעית שמספיקים לי בערך לשנה. בקוסמטיקה, קרם או סרום יכולים לעלות 300–400 שקלים והם מכילים חומרים משמרים אגרסיביים ובשמים סינתטיים. סרום זה פשוט מיקס של שמנים טובים, וב-400 שקלים אפשר לרקוח סרום לשנה שלמה".
איזה טיפ אתה יכול לתת למי שרוצה לרקוח בעצמו?
"ללמוד ולהתנסות. אני מעביר קורס לרוקחות טבעית והרעיון הוא להראות כמה זה פשוט, ממש כמו לאפות עוגה - יש מתכונים, משקלים ואופן הכנה. להשתמש בדאודורנט, במשחת שיניים או בבושם שהכנת בעצמך זה הדבר הכי מספק שיש, ויש בזה קסם מטורף. זה לא רק טרנד, אלא הבנה עמוקה שהתרחקנו מהטבע. הגוף והטבע נבראו יחד, והטבע מנגיש לנו צמחים ופטריות מרפא שמאזנים את המדדים שלנו בצורה עדינה ונכונה, לעומת חומרים תעשייתיים שמוציאים את הגוף מאיזון".
"טבעי לא אומר בטוח": אזהרת המומחים והסכנות הנסתרות
בעוד שעבור רוקחים חובבים כמו סוף מדובר בחזרה מבורכת לטבע, הקהילה הרפואית והמדעית מבקשת להציג את הצד השני של המטבע. "פרבנים הם חומרי שימור יעילים ביותר", מסביה ד"ר מרינה לנדאו, מומחית ברפואת עור ממכבי שירותי בריאות. "החשש הציבורי החל בעקבות מחקרים ישנים שהראו פעילות אסטרוגנית חלשה במעבדה, אך רשויות הבריאות המחמירות בעולם קבעו שוב ושוב כי בריכוזים המותרים בקוסמטיקה הם בטוחים לחלוטין לשימוש. לעומת זאת, סולפטים (כמו SLS) הם חומרי הקצפה וניקוי; הם אינם מסרטנים או מסוכנים לבריאות, אך הם בהחלט עלולים לייבש את העור או את הקרקפת ולגרום לגירוי אצל אנשים בעלי עור רגיש".
ד"ר מרינה לנדאו: "מוצר המכיל מים, ללא מערכת שימור מקצועית, הופך תוך ימים בודדים למצע גידול פורה לחיידקים, לעובשים ולשמרים. שימוש במוצר מזוהם עלול להוביל לזיהומי עור, לדלקות עיניים ואף לזיהומים סיסטמיים מסוכנים"
מהי הסכנה המרכזית בשימוש במוצר קוסמטי שלא עבר שימור מקצועי?
"זיהום מיקרוביאלי חמור. מוצר המכיל מים, ללא מערכת שימור מקצועית ורחבת-טווח, הופך תוך ימים בודדים למצע גידול פורה לחיידקים, לעובשים ולשמרים. שימוש במוצר מזוהם עלול להוביל לזיהומי עור, לדלקות עיניים ואף לזיהומים סיסטמיים מסוכנים במקרה של עור סדוק או פצוע.
"העובש והבקטריות יכולים להיות נסתרים לחלוטין. פטריות ועובשים מסוימים נראים לעין רק כשהם מגיעים למסה קריטית של מושבות גלויות, אך ספירת חיידקים גבוהה ופתוגנית יכולה להתקיים במוצר גם מבלי לשנות את צבעו, את ריחו או את מרקמו. העובדה שקרם ביתי מריח ונראה תקין אינה מעידה בשום צורה על כך שהוא סטרילי או בטוח לשימוש".
התפיסה הרווחת היא ש"טבעי זה בריא".
"'טבעי' אינו תמיד אומר 'בטוח'. שמנים אתריים מכילים תרכובות כימיות פוטנטיות ומרוכזות מאוד, כמו לימונן ולינאלול. מריחה שלהם ללא דילול נכון, או שימוש בריכוז גבוה מדי, עלולים לגרום לכוויות כימיות, לגירוי חריף ולאלרגיה קשה שעלולה להישאר לצמיתות. בנוסף, שמני הדרים מסוימים הם פוטוטוקסיים ועלולים לגרום לכוויות ולפיגמנטציה קשה בחשיפה לשמש".
איך זה קורה?
"לשכבה המגינה של העור יש חומציות (pH) חיונית לשמירה על תפקוד מחסום העור ולמניעת שגשוג חיידקים מזיקים, סביב 4.7 עד 5.5. ברוקחות ביתית קשה מאוד לדייק ולמדוד את ה-pH ללא מכשור מעבדתי. מוצר בסיסי מדי, כמו סבון מוצק ביתי, או חומצי מדי, כמו מיץ לימון, משבש את המחסום, גורם לייבוש קיצוני ומותיר את העור חשוף לזיהומים ולדלקות. למשל, לסודה לשתייה יש pH בסיסי מאוד, סביב 8.3 עד 9. שימוש מתמשך בה באזור רגיש וסגור כמו בית השחי, משמיד את חומציות העור הטבעית, פוגע במחסום העור ומוביל לעיתים קרובות מאוד לגירוי אדמומי, לכוויות שטחיות, לפיגמנטציה ולרגישות מוגברת".
מה כדאי לעשות אם בכל זאת בוחרים להכין מוצר בבית?
"אם מחליטים לרקוח בבית, חובה להקפיד על חיטוי יסודי של כל כלי העבודה, המשטחים ומכלי האחסון באמצעות אלכוהול 70%. יש להשתמש במים מזוקקים בלבד ולא במי ברז, להכין כמות קטנה לשימוש מידי תוך ימים ספורים ולאחסן את המוצר במקרר. אם המוצר מכיל מים, חובה להשתמש בחומרי שימור בטוחים תוך הקפדה יתרה על שקילה מדויקת".
האם יש מוצרים מסוימים שמהם כדאי להיזהר במיוחד?
"מוצרי קוסמטיקה פעילה, למשל תכשירי אנטי-אייג'ינג עם רטינול או ויטמין C, קרמי פנים שמבוססים על אמולסיות של מים ושמן, ומעל הכול - מסנני קרינה (SPF). אלו מוצרים שדורשים מעבדות מתקדמות, בדיקות יציבות, מבדקי יעילות ומערכות שימור מורכבות, שפשוט בלתי אפשרי לשחזר במטבח הביתי באופן בטוח ומבוקר".
ד"ר מיכאל אטינגר, רופא שיניים ומנהל המרכז הרב תחומי לרפואת שיניים בירושלים ובית דגן, ממליץ להיזהר גם ממשחות השיניים הביתיות, שלרוב מורכבות משילוב חומרים כמו שמן קוקוס, חימר וסודה לשתייה. "החשיבות של משחה בצחצוח פחותה ממה שכולם חושבים, ואפשר לנקות את השיניים היטב גם בלי משחה בכלל. למשחה יש בעיקר יתרונות תוספים כמו רעננות, תכונות אנטי-בקטריאליות ופלואוריד. מוצר ביתי, או שהוא לא יועיל, או שהסיכון הגדול הוא שהוא יזיק. חומרים כמו חימר וסודה לשתייה נועדו להסרת כתמים ולהבהרה, אך הם עלולים להיות בעלי שחיקת יתר ולגרום נזק לשיניים בשימוש ממושך".
ד"ר מיכאל אטינגר: "אנחנו צריכים לדעת שלמשחה יש חיי מדף. בנוסף, חברות משקיעות במחקר ומכניסות מולקולות מדויקות שמטפלות בדלקות חניכיים וברגישות בשיניים, מה שאי אפשר להשיג בבית"
אנשים שמים במשחת השיניים שמנים אתריים כמו מנטה או ציפורן בשביל הריח והחיטוי. האם זה בטוח לשימוש בתוך הפה?
"שמנים אתריים נמצאים במוצרים בפארמים, אך בכמות מבוקרת. אלו חומרים מרוכזים מאוד. ציפורן, למשל, בריכוז גבוה עלול לגרום לכוויות ולגירויים. הבעיה הגדולה במשחות ביתיות היא המינונים - אנחנו אף פעם לא יודעים באמת כמה שמנו והאם נגרום לעצמנו נזק".
במשחות האלה אין פלואוריד. עד כמה זה בעייתי?
"פלואוריד הוכח מחקרית במשך שנים כחומר היעיל ביותר להפחתת עששת. זו תוספת קריטית שאי אפשר לשלב במשחה ביתית, ולכן מראש מתחילים בנקודת פתיחה פחות טובה. פלואוריד גם יודע לעצור התפתחות של חורים קטנים, במיוחד אצל אנשים עם גורמי סיכון כמו יובש פה, דיאטה לא מאוזנת או רפלקס וחומציות. ברגע שמוותרים על החומה הזו, נותנים פתח להידרדרות.
"מעבר לפלואוריד, אנחנו צריכים לדעת שלמשחה יש חיי מדף, שהמרקם שלה לא ישתנה ושלא נצחצח בעוד שבוע עם עובש. בנוסף, חברות משקיעות במחקר ומכניסות מולקולות מדויקות שמטפלות בדלקות חניכיים וברגישות בשיניים, מה שאי אפשר להשיג בבית".
היית ממליץ להשתמש במשחה כזו באופן קבוע, או שהנזק פה עולה על התועלת?
"אני לא יכול להמליץ לרקוח משחה ביתית, כמו שלא אמליץ לרקוח אקמול ביתי. להשתמש בזה לאורך זמן זה פשוט פחות טוב. אין תחליף למוצר מבוקר שעבר שנים של מחקר והון תועפות. יש תחרות אדירה בשוק, וכל חברה משקיעה הון ביצירת המשחה הטובה ביותר. אין לחברות מקום לעבוד על אף אחד".











