זוכרים את הימים שבהם היינו משחקים בחוץ מהבוקר עד הלילה, ומתבאסים כשההורים היו קוראים לנו לחזור הביתה? ימים שבהם החברים היו כאלו שהכרנו בבית הספר או בשכונה והשיחות התקיימו בטלפון (נייח, יש לציין) או פנים מול פנים. בעידן הקידמה הנוכחי רוב התקשורת שלנו, עם עצמנו וגם עם אחרים, היא דרך הסמארטפון, באמצעות הרשת, הוואטסאפ, ןלאחרונה גם עם הצ'ט גי פי טי שהשימוש בו הולך ומקבל תאוצה. איך כל אלו משפיעים על בני נוער?
ג'ונתן היידט, פרופסור למנהיגות מוסרית בביה"ס סטרן למנהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק, ארה"ב, וחוקר פסיכולוגיה מוסרית ופוליטית, עוסק בנושא הזה בדיוק. ספרו החדש העונה לשם "דור בחרדה" (הוצאת ידיעות ספרים, לרכישה ב"עברית") עוסק בבריאות הנפש של בני הנוער בעידן הטלפונים החכמים והרשתות החברתיות, ומעלה את שאלת מיליון הדולר: איך איבדנו את הילדות – והאם נצליח להחזיר אותה?
כמו הרבה דברים טובים, גם הספר הזה נולד לגמרי במקרה: "התחלתי לכתוב ספר אחר, מחקר אקדמי על השפעות הרשת על הדמוקרטיה", הוא מספר בריאיון עימו, "כתבתי פרק ראשון על מחלות נפש בקרב בני נוער והקשר לרשתות החברתיות, וזה פשוט התפוצץ. הבנתי שהנושא הזה ממש חשוב, והיה לי ברור שאני חייב להמשיך לחקור אותו".
לטענת היידט, בתחילת העשור השני של המאה ה-21, התרחש מהפך שקט אך הרסני, שבו ילדותם של מיליוני בני נוער ברחבי העולם, השתנתה מהיסוד. השינוי הזה כולל צניחה במדדי בריאות הנפש של המתבגרים, ובמקביל, עלייה דרמטית בשיעורי הדיכאון, החרדה, הפגיעה העצמית, ואפילו שיעורי ההתאבדויות. היידט טוען שזה לא צירוף מקרים אלא קשר סיבתי: "בשנים 2010-2015 חיי החברה של בני הנוער בארה"ב, דור ה-Z, עברו לסמארטפונים בעלי גישה לרשתות חברתיות, גיימינג, ועוד. לטענתי זוהי הסיבה הגדולה ביותר לגל האדיר של מחלות נפש במתבגרים שהחל בתחילת שנות העשרה של המאה הנוכחית".
איך יודעים שהסיבה לכך קשורה דווקא למהפכה הטכנולוגית? אנחנו, למשל, נמצאים בישראל במלחמה כבר שנתיים. המחקרים מעידים על השפעות שליליות על הילדים והנוער, החל מחרדה ועד דיכאון.
"לדעתי, מלחמה היא אמנם מצב מורכב אבל היא לאו דווקא הגורם לדיכאון או לתחושת בדידות. במלחמה, פעמים רבות, דווקא יש תחושה של ביחד. לעומת זאת, חקרתי מדינות רבות (ארה"ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, מדינות נורדיות, וכן את תחושת הניכור בבי"ס במדינות דוברות אנגלית, באמריקה הלטינית, באירופה ובאסיה- נ.צ) ובכולן הגרפים הראו שמשהו קרה לבני הנוער, בדיוק באותו הזמן. בריאות הנפש שלהם במגמת ירידה".
בספרו מפרט היידט כי ההידרדרות בבריאות הנפש של בני הנוער החלה בתחילת שנות העשרה של המאה הנוכחית. הוא טוען כי שורשי הבעיה נעוצים בפחד ובגוננות יתר של ההורים, שהלכו והתעצמו בשנות ה-90, וכי הרשתות, יחד עם הגוננות זו, הקשו על ילדים ומתבגרים לרכוש חוויות חברתיות נדרשות. לטענתו, הסמארטפונים פוגעים בהתפתחות הילדים בשלל דרכים, החל ממחסור בשינה, דרך חסך חברתי ועד קיטוע הקשב והתמכרויות".
האם הממצאים האלו הפתיעו אותך?
"הפתיע אותי בעיקר להבין עד כמה מדובר בתופעה בינלאומית, כזו שבאה לידי ביטוי במדינות רבות. וכיום, אנחנו רואים את ההשפעה שלה גם על סטודנטים ועל מידת הקשב שלהם. סטודנטים בארה"ב, למשל, מספרים שהם לא קוראים יותר ספרים, אין להם סבלנות אפילו לראות סרט. הם טוענים שהם משתעממים, ומיד עוברים לטיקטוק. בדרך הזאת אנחנו נפתח חברה שיש בה צעירים ללא מולטיטסקינג, נהיה פחות אינטליגנטים, וזו בעיה אמיתית".
בספר אתה מציין שיש הבדלים בין בנים ובנות.
"רשתות חברתיות פוגעות בבנות יותר מאשר בבנים, מבחינת חרדה, דיכאון ופגיעה עצמית, בעיקר בבנות בגילאי טרום העשרה. ניתן לראות שיש לבנים ובנות התפתחות שונה בנושא השימוש ברשת. בנות ונשים צעירות משתמשות ברשת הרבה יותר מבנים, והן מעדיפות פלטפורמות כמו אינסטגרם או טיקטוק, שיש בהן אוריינטציה חזותית, והשוואה חברתית. מבחינתן ידע הוא כוח, והן רוצות להיות בפנים, רק שבסופו של דבר זה הורס אותן ופוגע בביטחון העצמי שלהן. בכלל, אני יכול לומר שטיקטוק לוקח לך את כל תשומת הלב, ומרגיל את בני הנוער שברגע שמשתעממים עוברים מיד לדבר הבא. בסנפצ'ט יש הרבה חשיפה לבריונות.
בנים, לעומת זאת, מתמכרים לדברים אחרים ברשת כמו גיימינג, משחקי וידאו, פורנו, הימורים וכל זה עוד לפני גיל 18. בעצם ככה אנחנו מוציאים אותם מהעולם האמיתי: הם לא מפתחים מיומנויות חברתיות ומאבדים אמביציה. בדרך הזאת אף אחד לא ירצה להעסיק אותם או להתחתן עימם".
אתה מדבר הרבה על אובדן הילדות של דור ה-Z אבל מה קורה עם דור האלפא, אלו שנולדו אחרי 2010?
"אנחנו לא יודעים הרבה על דור האלפא. הגיוני שגם להם יהיו בעיות כי כל מה שקורה עם הרשתות לא משתפר. בדור ה-Z התמקדתי בהתבגרות של הדור הזה, והנתק מהילדות. מאז שהספר התפרסם הבנתי שזו לא רק התבגרות ברשת אלא מדובר גם בילדות עצמה, מגיל שנתיים. בארה"ב, רוב הילדים בני השנתיים כבר משתמשים באייפד או בסמארטפון. גם בלונדון 40% מהילדים בני 3 כבר עם טלפונים. אנחנו עדיין לא יודעים הרבה על ההשפעה עליהם אבל גננות ומורות מספרות לי על ילדים בני 4 שיש להם עיכוב שפתי, ועל ילדים שברגע שהאמא עוזבת את הגן בוכים לא בגלל הפרידה מההורה אלא כי לוקחים להם את האייפד. הדופמין יורד, והילדים משתגעים".
היידט טוען כי על מנת להתמודד עם המעבר מ"ילדות מבוססת משחק", כפי שהייתה בשנות ה-80, ל"ילדות מבוססת טלפון", ילדים זקוקים לחקירה עצמאית. לטענתו, זהו תנאי הכרחי להתפתחות נפשית בריאה : "הפתרון הוא להתחיל ליישם ארבע נורמות מרכזיות חדשות: בלי טלפונים חכמים לפני התיכון, בלי רשתות חברתיות לפני גיל 16, בתי ספר נטולי טלפון, והרבה יותר משחק לא מפוקח ועצמאי".
האם הנורמות האלו באמת ריאליות? הרבה הורים מנסים לא לתת לילדים טלפונים או נותנים טלפון ללא אינטרנט אבל בסוף נשברים וקונים לילד סמארטפון בעיקר בגלל הקטע החברתי. איך מתמודדים עם זה?
"כשאנחנו מנסים לעשות את השינוי הזה לבד אנחנו מבודדים את הילד, והוא מתמרד. הנורמות האלו תלויות בכך שהורים יתאחדו, וישתפו פעולה. כמו כן, אני מדבר על ביה"ס ללא סמארטפונים. בארה"ב ישנם בתי ספר ללא מסכים שהונהגו ב-17 מדינות, כמו כן גם בברזיל החליטו שילדים בגילי 9-4 יהיו ללא טלפונים בכלל. במקומות שעושים את זה קונים טלפון שממנו הילדים יכולים רק לצלצל. זה גורם לכך שהכול יהיה איטי יותר, וזה מותנה בכך שהורים, בתי ספר ומדינות יעבדו ביחד. אני רואה שבמקומות שעושים את זה ילדים חוזרים לרכב על אופניים, למשל. אלו ארבע רפורמות שאינן קשות ליישום, ותחשבו על זה שזה גם לא עולה כסף".
ומה יהיה עכשיו כשעלינו שלב, והילדים משתמשים גם ב-AI?
"אני מאמין שנחזור על הטעיות שעשינו עם הרשתות החברתיות, ושאם לא נעצור את זה הבינה המלאכותית תהיה אפילו עוד יותר ממכרת. צריך למנוע מהילדים לשוחח עם הצ'ט כי מהר מאוד זה יגיע לא רק לנושאים כלליים אלא גם יחליף חברים, ויגיע גם לשיחות על סקס, וילדים לא צריכים לדבר עם AI על סקס. טכנולוגיה עושה את הכול פשוט אבל ילדים צריכים לעשות דברים שדורשים גם מאמץ כמו ללמוד לקרוא, לדבר עם אנשים, ולשאול שאלות".
