בשבוע שעבר מדינה שלמה עזבה לרגע בצד את ההתעסקות עם מצרי הורמוז או עם הבחירות שמתקרבות והתעסקה בעיקר באמא ובת שעד אותו רגע היו אנונימיות. גם היום, כמעט שבוע אחרי שמלי וליאל יהלומי נמצאו בריאות ושלמות בארגנטינה, התגובות עליהן עדיין מסרבות לגווע ובעיקר מתחלקות בין אלו שכועסות על הדאגה והמשאבים המיותרים לכאורה, ובין אלו שמביעות אמפתיה לשתי נשים שמוכנות להקריב הכול כדי להתחיל מחדש. הסיפור הזה הצליח לטלטל אפילו אותנו, הישראלים למודי הדרמות, אולי מבלי שנבין למה בעצם.
ד"ר דפנה כצנלסון בנק, פסיכולוגית קלינית בכירה ומרצה, מסבירה שלא סתם הפרשה הזו העבירה את כולנו רכבת הרים רגשית: "סיפור ההיעלמות לוחץ לכולנו, בו זמנית, על כמה כפתורים פסיכולוגיים עמוקים, אישיים וחברתיים: ההיעלמות של השתיים מערערת את האשליה הכי בסיסית שלנו, זו האומרת שהחיים צפויים ושאנחנו שולטים במה שקורה לנו. ולכן, כשאנחנו רוצים לדעת מה קרה להן, אנחנו קודם כל רוצים להרגיע את הפחדים שלנו עצמנו".
גלריה
המוח מיד שולף תרחישים מאיימים. מלי וליאל יהלומי
(צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של שגרירות ישראל בווינה)
דווקא משום שהסיפור נראה פשוט, על אמא ובת שנסעו לטייל וליהנות, הוא משפיע עלינו יותר עמוק. "ככל שהסיפור יותר 'נורמטיבי', כך הוא מעורר בנו פחדים עמוקים יותר", אומרת ד"ר כצנלסון בנק, "וככל שהפער בין הנורמטיבי לאפל גדול יותר, כך הוא מעורר בנו סקרנות רבה יותר, ומעלה בנו שאלות לא רק על המקרה אלא גם על עצמנו: האם זה יכול לקרות לי? לילדה שלי? לנכדה שלי? האם אני בטוחה בחו"ל? האם אני באמת מכירה את האנשים הקרובים אליי? ואם אדע מה קרה להן, האם אוכל למנוע מדבר כזה לקרות?".
ומעבר לכל הפחדים שלנו הרי שהסיפור הזה מתקשר ישירות גם למה שעבר עלינו בשנים האחרונות. "אנחנו מגיעים לסיפור כזה אחרי שנים של משברים, ובמיוחד אחרי 7 באוקטובר והמלחמה. שנים שבהן אנחנו חיים עם חרדה מחטיפות, מפיגועים ומאנטישמיות בחו"ל. לכן כשישראלית ובתה נעלמות במדינה זרה, המוח יכול לשלוף מיד תרחישים מאיימים, גם כאשר אין כל הוכחה שהם קשורים למקרה".
ד"ר כצנלסון בנק: "ההיעלמות של השתיים מערערת את האשליה הכי בסיסית שלנו, זו האומרת שהחיים צפויים ושאנחנו שולטים במה שקורה לנו. ולכן, כשאנחנו רוצים לדעת מה קרה להן אנחנו רוצים, קודם כל, להרגיע את הפחדים שלנו עצמנו"
בין לבין, אנחנו גם נזכרים בסיפורים קודמים שהכרנו. "הסיפור שלהן נופל על עולם שלם של אסוציאציות הקשורות לאירועים שחלקם שייכים לזיכרון הקולקטיבי שלנו", מסבירה ד"ר כצנלסון בנק, "פרשת הבנק למסחר, למשל, ופרשות נוספות שלימדו אותנו עד כמה מאחורי חזות של חיים נורמטיביים יכולה להסתתר דרמה משפחתית עצומה. אין כמובן קשר בין המקרים, אבל מה שנשאר בזיכרון הוא האפשרות שהמציאות הסמויה שונה לחלוטין ממה שאנחנו רואים מבחוץ. הפער הזה מעצם טבעו מעורר סקרנות עצומה. בשורה התחתונה צריך לזכור שככל שאנחנו יודעים פחות, הנפש והרשתות מספרות יותר".
''כשאדם מבטא רצון להיעלם, חשוב לברר מי יכול לסייע''. ד"ר דפנה כצנלסון בנק
(תמונה: תומר אפלבוים)
קנאה בפנטזיה להתחיל מחדש
ד"ר כצנלסון בנק טוענת שאפשר להבין את התגובות הזועמות שהגיעו אחרי שהשתיים נמצאו, אך עם זאת מדגישה שחשוב לעשות הפרדה בין הכעס הגלוי לבין הקנאה הסמויה בפנטזיה. "הכעס ברור ומוצדק: אנשים דאגו, הושקעו בחיפושים כספים, זמן וכוחות רבים והציבור עבר חרדה וחוסר ודאות. בהנחה שהייתה כאן היעלמות מתוכננת, יש תחושה קשה של הונאה ושל פגיעה באנשים שנשארו מאחור. אבל מתחת לכעס אולי מסתתר גם רגש אחר, כזה שפחות נעים להודות בו: קנאה מסוימת בחופש שהפנטזיה מייצגת - היכולת להתנער לרגע מכל התפקידים, הציפיות והמחויבויות, להיעלם ולהתחיל פרק חדש".
מאיפה הרצון הזה נובע?
"הרצון להיעלם יכול לנבוע מסיבות מגוונות, שחלקן קשורות למצוקה ממשית ואובייקטיבית: קשיים כלכליים, משבר זוגי או משפחתי, אובדן, וכן המציאות שבה אנחנו חיים, על המתחים הביטחוניים והחברתיים, חוסר הוודאות, הדאגה המתמשכת והעומס הרגשי שהיא מייצרת. סיבות אחרות קשורות לקשיים פנימיים מצטברים, למשל דימוי עצמי נמוך, לחץ נפשי מתמשך, פרפקציוניזם המלווה בתחושת כישלון, בושה או חוסר מסוגלות, ולעיתים גם דיכאון או חרדה.
ד"ר דפנה כצנלסון בנק: "חשוב להבחין בין רצון ממשי להיעלם, לבין הפנטזיה האנושית והמוכרת 'לברוח מהכול'. בתקופות של עומס, אחריות ושחיקה, אדם יכול לפנטז על מקום שבו אף אחד לא דורש ממנו דבר, בלי שהוא באמת רוצה לעזוב את חייו"
על פי ד"ר כצנלסון בנק, השילוב בין לחצים חיצוניים לבין מבנה נפשי נוקשה ולא גמיש עלול ליצור עומס נפשי מוגבר במיוחד. "במצבים כאלה, הרצון 'להיעלם' עלול, במקרי קיצון, לבטא רצון ממשי להיעלם מהעולם. אבל חשוב להבחין בין רצון ממשי להיעלם לבין הפנטזיה האנושית והמוכרת 'לברוח מהכול'.
"בתקופות של עומס, אחריות ושחיקה, אדם יכול לפנטז על מקום שבו אף אחד לא דורש ממנו דבר, בלי שהוא באמת רוצה לעזוב את חייו. במובן הזה, הפנטזיה על היעלמות היא ברוב המקרים יותר רצון להיעלם לזמן קצר מהתפקידים, מהציפיות ומהעומס, ופחות רצון להיעלם לצמיתות. זהו רצון לזכות לרגע בשקט ובהפוגה".
ככל שהפער בין הנורמטיבי לאפל גדול יותר, כך הוא מעורר בנו סקרנות רבה יותר. מלי וליאל יהלומי
(צילום: דוברות המשטרה)
איך אפשר להתמודד עם הרצון הזה להיעלם?
"החשיבות היא בזיהוי מוקדם של המצוקה ובגיוס מערכות תמיכה. אנחנו חיים בעידן שבו הבדידות הולכת וגוברת, ולעיתים אינטרסים אישיים והישגיות באים על חשבון ערבות הדדית ותחושת שייכות. לכן, כשאדם מבטא רצון להיעלם, חשוב לברר מי נמצא לידו ומי יכול לראות את המצוקה ולסייע. על מנת לעזור לו כדאי לגייס קשר אנושי, כמו בני משפחה, ולנסות לסייע לו קונקרטית, למשל כלכלית או להציע שמרטפות. זוהי העזרה הראשונה שנחוצה, במקביל לצורך למצוא עזרה מקצועית. כל אלו, אם הם מנוהלים על ידי אנשים טובים או גורמי מקצוע, יכולים להפחית את תחושת הבדידות וחוסר המוצא. מערכת תמיכה טובה אמורה לא רק להחזיק את האדם ברגעי המשבר, אלא גם לפתוח בפני מי שמבקש להיעלם פתח לתקווה ולאופק חדש, ולסייע לו לשנות את המציאות שממנה הוא מבקש לברוח".
