לפעמים הפתרונות הגדולים ביותר לבעיות המורכבות ביותר נמצאים לנו ממש מתחת לאף, או יותר נכון, מתחת לנעלי הריצה. כמי שחוקרת ומלווה שנים את תחום הקשב, אני פוגשת יום-יום הורים מתוסכלים, סטודנטים שנאבקים להתרכז ומבוגרים שמרגישים שהמוח שלהם הוא כמו דפדפן עם 50 לשוניות פתוחות בו זמנית. השאלה שחוזרת על עצמה היא תמיד: "מה עוד אפשר לעשות חוץ מתרופות?"
מאמר סקירה מטא-אנליזה חדש ומקיף, שפורסם לאחרונה ב J Autism Dev Disord מטיל "פצצה" בכל מה שקשור לתפקוד המוחי שלנו. החוקרים איגדו 23 מחקרים שבוצעו בקרב 1,118 ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב.
המאמר מאפשר לקבוע בוודאות מדעית גבוהה כי לפעילות גופנית יש השפעה חיובית מובהקת על שיפור הקשב והריכוז. המסקנה חד-משמעית: ספורט הוא לא רק עניין של שרירים או סיבולת לב-ריאה, הוא כלי קריטי לשיפור הקשב המתמשך, במיוחד עבור אלו מאתנו המתמודדים עם הפרעת קשב.
המחקר למעשה קובע כי פעילות גופנית היא הדרך היעילה ביותר לחיזוק הקשב המתמשך, ללא תופעות לוואי, מה שמאפשר לאנשי הקשב לא רק "לשרוד" את יום הלימודים או העבודה, אלא באמת למקסם את הפוטנציאל המוחי שלהם.
המעבדה הכימית בתוך הראש
כדי להבין למה פעילות גופנית היא קריטית, צריך לצלול לרגע אל תוך המוח. הפרעת קשב מאופיינת, בין היתר, במחסור בזמינות של מוליכים עצביים כמו דופמין ונוראדרנלין באזורים האחראים על הניהול והריכוז. התרופות המוכרות עוזרות להעלות את הרמות שלהם, אבל המחקר החדש מוכיח שפעילות גופנית עושה פעולה דומה ובדרך טבעית.
ברגע שאנחנו מתחילים לזוז, המוח הופך למעבדה משומנת. זרימת הדם משתפרת, ומשתחרר חלבון מופלא בשם BDNF, שמתפקד כמעין "דשן" למוח. הוא עוזר לתאי העצב לתקשר, ובכך מתניע את המנגנונים שאנחנו מנסים להשיג באמצעות טיפולים תרופתיים. במובן הזה, הספורט הוא לא רק תחביב, הוא השלמה ואפילו תחליף חלקי למנגנונים העצביים שזקוקים לחיזוק.
לא כל ספורט נולד שווה: ה Game Changer הקוגניטיבי
אחד הממצאים המרתקים במחקר הוא שלא כל סוג של פעילות משפיע על הריכוז באותה עוצמה. בעוד שפעילות אירובית קלאסית כמו ריצה או רכיבה על אופניים היא מצוינת להפחתת מתח ושיפור מצב הרוח, הרי שהשיפור המשמעותי ביותר בקשב מגיע מפעילות קוגניטיבית מורכבת.
2 צפייה בגלריה
ריצה היא אחלה אבל פחות אפקטיבית לשיפור הריכוז
(צילום: Victoria Solodar / shutterstock)
חשבו על משחקי כדור (כדורסל, כדורגל), טניס, אמנויות לחימה או ריקוד. אלו פעילויות שדורשות מהמוח תכנון, תגובה מהירה, שליטה בדחפים ועבודה מאומצת של זיכרון העבודה. כאן נמצא ה Game Changer הרציני. השילוב בין המאמץ הפיזי לאתגר המחשבתי הוא זה שבונה את ה"שריר" של הקשב ומאמן את המוח להישאר ממוקד לאורך זמן.
המרשם החדש: כמה, מתי ואיך?
אז איך מתרגמים את המדע הזה לשגרת היומיום בבית או בעבודה? הנה "מרשם הקשב" החדש שלכם:
1. התזמון הוא הכל: רוצים להצליח במבחן או לסיים דו"ח מורכב? בצעו פעילות גופנית של 20-30 דקות לפני המשימה. המחקר מראה שהשפעת האימון על יכולת הריכוז מגיעה לשיאה בשעתיים שלאחר הפעילות.
2. עקביות לפני עצימות: אתם לא חייבים לרוץ מרתון. כדי לייצר שינוי נוירולוגי ארוך טווח בקישוריות המוחית, מספיקות 4-3 פעמים בשבוע של פעילות מתונה שמעלה דופק.
3. הנאה מייצרת דופמין: במיוחד עבור ילדים, הספורט חייב להיות משהו שהם רוצים לעשות. כשהפעילות מהנה, רמות הדופמין עולות עוד יותר, והמוח הופך ל"ספוג" של למידה וריכוז.
בשורה התחתונה: אנחנו חיים בעידן שמקדש פתרונות מהירים, אבל המחקר הזה מזכיר לנו שהגוף והמוח שלנו הם מערכת אחת בלתי נפרדת. הנתונים מהמחקר הם קריאת השכמה: הפעילות הגופנית היא לא "בונוס" לזמן הפנאי, אלא היא חלק בלתי נפרד מפרוטוקול הטיפול בקשב ובריכוז.
בפעם הבאה שאתם מרגישים שהמוח שלכם "נתקע", אל תנסו להכריח אותו לשבת עוד שעה מול המסך. פשוט קומו, תזיזו את הגוף, ותנו לביולוגיה לעשות את שלה.
הכותבת היא מומחית בכירה בישראל בתחום הקשב, חוקרת וסופרת, מרצה באוניברסיטה העברית ובעלת מכון לאבחון וטיפול
פורסם לראשונה: 07:48, 07.01.26
