"אני עומדת לחולל מהפכה בשיטת החינוך", מכריזה מריה מונטסורי, בעיצומו של הסרט העלילתי, הנושא את שמה ומתרחש ברומא של תחילת המאה הקודמת. "יש לי הרגשה שהשיטות שפותחו במוסד שלי מתאימות לא רק לחינוך של בעלי מוגבלויות. עקרון העבדות שלט בחינוך בבתי הספר עד היום, אולם כל צורות העבדות בעולם נעלמות אט אט. אפילו העבדות המינית של נשים. ההיסטוריה של התרבות האנשים היא היסטוריה של כיבוש, אבל גם של שחרור. אני חושבת שהגיע הזמן לשחרר את תקופת הילדות, בזכות פדגוגיה מדעית".
ואכן בראשית המאה ה-20, מונטסורי חוללה את אותה מהפכה עליה דיברה וחלמה. בכלל, מונטסורי האיטלקייה רבת הפעלים הייתה חלוצה בתחומים רבים. היא הייתה מדענית, רופאה, מחנכת, פילוסופית ופעלה למען זכויות אדם וקידום מעמד האישה. היא הייתה אחת הנשים הראשונות, שקיבלו תואר דוקטור לרפואה באיטליה והראשונה שקיבלה תואר פרופסור. בזכות החינוך שלה לשלום ולאחווה היא הייתה מועמדת פעמים לפרס נובל לשלום.
73 שנה חלפו מאז מותה בגיל 81 והשיטה שלה, שכבר קיבלה הכרה רשמית ממומחי חינוך ב-1923, נפוצה ומוערכת היום בכל העולם, כולל בישראל. שיטת מונטסורי שמה דגש על פיתוח היוזמה והיכולות הטבעיות של הילד, בעיקר באמצעות משחק מעשי. היא מאפשרת לו להתפתח בקצב שלו ומספקת למחנכים הבנה חדשה של התפתחות הילד.
מונטסורי סברה בין היתר ש"התקופה החשובה ביותר בחיים היא לא גיל הלימודים באוניברסיטה, אלא התקופה מגיל הלידה ועד גיל שש. וחינוך אפילו של ילד קטן, אינו מכוון להכשירו לבית הספר, אלא לחיים. לעולם אל תעזור לילד במשימה שבה הוא מרגיש שהוא יכול להצליח".
האישה מאחורי השיטה
ביום חמישי מגיע לבתי הקולנוע בישראל הסרט "מריה מונטסורי". הבמאית הצרפתיה לאה טודורוב בחרה לא לשחזר את כל הביוגרפיה הסוערת של מונטסורי (בין היתר היא היגרה לספרד בשל המשטר הפאשיסטי, המשיכה להולנד ובמלחמת העולם השנייה עקרה להודו) ואת הקריירה המפוארת, אלא העדיפה להתמקד בתקופה בה היא חיה ברומא, בראשית המאה ה-20 – אז היא טיפלה בילדים מאותגרים ומוגבלים עם צרכים מיוחדים, עיצבה את מה שתהפוך לשיטה שלה וגם התמודדה עם ממסד שוביניסטי ושמרני ועם סוד אחד גדול – ילד מחוץ לנישואים.
למונטסורי ובן זוגה ושותפה לדרך נולד בן, שנחשב לא חוקי, מאחר שהשניים לא היו נשואים. מונטסורי סירבה להתחתן בגלל "שאני לא רוצה להיות רכוש של אף אחד". הילד מריו גודל על-ידי אומנת בחשאי בכפר ומונטסורי לא ראתה אותו למעלה מעשר שנים. בהמשך הציגה אותו כאחיין שלה. בסופו של דבר, אביו של מריו הכיר בו. מונטסורי ובנה הפכו לבלתי נפרדים.
"מריה מונטסורי" הוא סרטה העלילתי הראשון של טודורוב, בתם של הפילוסוף הבולגרי צווטאן טודורוב, והסופרת הקנדית ננסי יוסטון. "הכל התחיל כשעבדתי על סרט דוקומנטרי שעסק בחינוך ובמחנכים חדשניים-מהפכניים בתקופה שבין מלחמות עולם", סיפרה טודורוב, כשראיינתי אותה, במהלך אירוע שנערך בפריז לקידום הקולנוע הצרפתי. "וכשהתחלתי לעבוד על הסרט הזה, קראת על מונטסורי ומסתבר שכבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היא הייתה כוכבת ידועה בעולם בשמי החינוך. ממש דיווה. התחלתי להתעניין בה והיא הפכה להיות אחד הדמויות בסרט הדוקומנטרי שביימתי. ואז המפיק של הסרט העלילתי על 'מריה מונטסורי' פנה אלי ואמר שהסיפור שלה יכול להיות מעניין היום.
"גיליתי שהרבה אנשים מכירים את השיטה של מונטסורי, אבל אין להם להם מושג על האישה מאחורי השיטה. כמובן שאנשים לא יודעים שהיא הייתה רופאה ועל ההחלטות הקשות שהיא נאלצה לקבל בחייה. ריתק אותי הרעיון שהיה עליה לותר על הילד שלה, כדי להפוך לאישה שהיא הייתה. נהניתי לעשות סרט עלילתי, וכשיש לך תקציב גדול וצוות ענק. אני מכירה הרבה יוצרי קולנוע שעבורם זמן הצילומים הוא תקופה קשה. אני יכולה לומר שבמקרה שלי בהחלט נהניתי".
טודורוב ליהקה לתפקיד מונטסורי את ג'סמין טרינקה ("קסם הנעורים", "חדרו של הבן", "סופרסקס", "אלה תולדות"), השחקנית האיטלקייה הכי עסוקה כיום. כמו כן, טודורוב שזרה בעלילה, סיפור מומצא על לילי (אותה מגלמת ליילה בקטי), כוכבת קברט פריזאית שנוצרת אף היא סוד – יש לה ילדה מאותגרת שכלית. כוכבת הקברט מביאה את בתה לרומא, כדי שמונטסורי תטפל בה. בין שתי הנשים נוצר קשר מיוחד והן עוזרות אחת לשנייה, להתנהל ולהצליח בעולם שנשלט על-ידי גברים.
"בכל תהליך הכתיבה הקפדתי על דיוק בכל מה שקשור לדמותה ולדבריה של מריה מונטסורי. גם אם דברים שהיא אומרת שונו לצורך העלילה, הקפדתי להיות נאמנה לה עד כמה שניתן. קראתי שלוש ביוגרפיות מעמיקות, כתבים שלה וגם את היומן שלה משנת 1913 שנכתב במהלך הנסיעה הטרנסאטלנטית שלה. יחד עם זאת, החלטתי להכניס את הסיפור הדמיוני על האישה השנייה ולערבב אותו עם הסיפור של מריה. זה משהו שמאד נהניתי לעשות - להתחיל עם דבר אמיתי ולעבור לסיפור מומצא".
מסתבר שהנאצים שרפו את הספרים של מונטסורי.
"זו נקודה הרבה יותר מורכבת. כשהרודן הפשיסטי בניטו מוסוליני עלה לשלטון באיטליה הוא קרא למונטסורי ששהתה בארה"ב והפיצה שם את שיטתה לחזור לאיטליה. למעשה היא שיתפה פעולה במשך עשר שנים עם הפשיסטים. לקח לי זמן לעכל את העובדה הזאת, אבל אז הבנתי שלמונטסורי הייתה הזדמנות להביא את השיטה שלה לאזורים העניים באיטליה. היא ניצלה את הסיוע שקיבלה מהמשטר כדי לעבוד בבתי ספר קטנים. אני באמת מאמינה שהיא חשבה שאם כל ילד יזכה לחינוך היא תוכל לשנות את הפשיזם - אם אתה נולד עם חופש מספיק, אתה לא יכול להיות פשיסט.
"מונטסורי חשבה שהפשיזם יסייע לה להפיץ את השיטה שלה ולקח לה זמן רב להבין שהשלטון ושיטת השלטון הרבה יותר חזקים ממנה. הפשיסטיים הם פשיסטיים ואתה לא יכול לעשות שום דבר נגד זה. ברור שהיא הייתה צריכה לעזוב, אבל זה לקח הרבה מאד זמן. אני מבינה למה הנאצים שרפו את הספרים שלה, כי היא מדברת על החופש של היחיד. וזו שיטתה חינוך מאד ניהיליסטית".
שינת את הדעה שלך על חינוך והורות בעקבות עשיית הסרט?
"כן. גם עשיית הסרט העלילתי וגם ההכנות לסרט הדוקומנטרי שלי, העלו אצלי מחשבות מאד מעניינות על חינוך וגם על החברה. הדרך בה אתה מגדל את ילדיך בחברה היא דבר פוליטי. כשאני שומעת עכשיו דברים על בתי ספר וחינוך ואיזה סוג של חברה אנחנו רוצים לבנות ומה אנחנו רוצים להעביר לילדים זה מאד משפיע עלי. זה אולי נשמע בנאלי, אבל מריה מונטסורי אמרה כמה אהבה חשובה לחינוך וזה תמיד במחשבותיי. בהשוואה לחינוך שאני קיבלתי - לאהוב את התלמידים, לא הייתה המטרה העיקרית של המורים שלימדו אותי".
איפה למדת?
"למדתי בעיקר פריז, אבל שנה אחת גרנו באזור כפרי והיה לנו מורה מאד מיושן, שצעק על התלמידים והיכה אותם בסרגל. הוא היה די נורא אבל למרות זאת, חיבבתי אותו והייתי נחמד אליו. איתי הוא היה בסדר כי הייתי ילדה טובה אבל הוא בהחלט הפעיל אלימות כלפי אחרים. לא היה לי את האומץ לומר: 'אתה חרא ואני לא אהיה ילדה טובה'. לא עלו בראשי המחשבות האלה ואני מנסה לחשוב מדוע. למה רציתי להיות נחמדה למישהו שמתנהג ככה, מה זה אומר?
"אני חושבת שהיום אנחנו מנסים ללמד את הילדים להיות יותר מודעים ולשמור על היושרה שלהם. הם כבר יודעים שהם לא צריכים להסכים עם דברים שעושים להם. יש מורים שלא התחדשו עדיין וזה חבל. מונטוסורי אומרת בסרט שזה חשוב לאהוב את הילד ואנחנו יודעים היום שזה הדבר הכי יעיל כדי לגרום להם ללמוד".
הקדשת את הסרט שלך ל"סופיה – זה בשבילך, בזכותך". במי מדובר?
"סופיה היא הבת שלי. כיום בת שמונה וחצי. היא נולדה ממש לפני שהתחלתי לכתוב את 'מריה מונטסורי' . התחלתי לכתוב את התסריט הזה, בגלל שילדתי אותה – סופיה נודלה עם מחלה גנטית, שגרמה לי לכתוב על אחת הילדות בסרט. הילדה שלי זקוקה לעזרה, קשה לה להתרכז. אגב, היא לא יכולה ללמוד בחינוך מונטסורי, בגלל שהיום בתי הספר של מונטסורי מיועדים לילדים רגילים. לבת שלי לקח זמן רב יותר ללמוד ללכת ולדבר, אבל כיום היא הולכת לבית ספר ויש מישהי שמלווה אותה בזמן הלימודים. כל שלב שאצל ילד אחר בא באופן טבעי, אצלה הוא יותר מורכב וצריך להשגיח עליה, אבל אני מסתכלת על זה גם כעל דבר שמעשיר אותי מאד כאמא.
"כשהיא נולדה חשתי שאני כאילו עוברת לצד השני של המראה, זה היה כזה הלם שיש לי ילדה שלא מתפקדת בצורה נורמלית. וכשהתחלתי לכתוב את הסרט 'מריה מונטסורי' לא קלטתיי שאני כותבת על הניסיון שלי כאמא. אחרי שנתיים של עבודה ומחקר, חשבתי שאני אכניס משהו ממני ומההתנסות שלי כאם לדמות של לילי אמנית הקברט, אותה כאמור המצאתי. עם לידתה של בתי הייתי תקועה בדפוסים ודעות קדומות לגבי ילדים עם צרכים מיוחדים. לילי שמתביישת תחילה בבת שלה, מייצגת את החברה שלא מקבלת ומפחדת מהילדים האלה. אז הכנסתי בלילי את כל החששות ואת התחושות הראשוניות שלי להפוך לאמא לילדה מסוג אחר. החששות והתחושות שלי, היו מקור השראה ומקור ידע רב לכתיבת הדמות הזאת".
טודורוב אף שיתפה בסרט את בתה סופיה. "היא הילדה שרצה אחרי התרנגולת ואפשר לראות אותה גם בסצנה שבה היא בוכה ברקע. חשבתי עליה לתפקיד גדול יותר, אבל היא הייתה קטנה מדי.
הסרט גם מוקדש לשאנה דני פירנו, "ילדה בת שבע, שהייתה אמורה להופיע בסרט. שאנה הייתה ילדה קטנה מקסימה וחיבבתי אותה מאד. היא כבר עבדה איתנו, אבל מתה זמן קצר לפני תחילת הצילומים . זה היה טראומטי לכולנו, במיוחד שכבר עשינו את כל ההכנות איתה. אפילו הייתה לה תלבושת מוכנה. לשאנה היה התקף אפילפסיה והחום שלה עלה ועלה, והיא התמוטטה כמה ימים לפני תחילת הצילומים. אז רציתי לכבד את זכרה והקדשתי לה את סרטי".
