לימור סימון, בת 53 מחולון, לעולם לא תשכח את הפעם המביכה ההיא שבה הקיאה למשפחה זרה בסלון. היא הייתה אז עיתונאית צעירה והגיעה לראיין בני משפחה בסיטואציה לא פשוטה. כשהדלת נפתחה – חיכתה לה הפתעה. "בדירה היה ריח נוראי שהיה לי קשה להכיל. זה תקף אותי מכל כיוון. ניסיתי לבלום את הבחילה ופשוט לא נשמתי, עד שהגיע הרגע שהבטן כבר לא יכלה ופשוט הקאתי להם בסלון. זו הייתה חוויה מאוד לא נעימה.
מאז שאני זוכרת את עצמה היא רגישה לריחות: "הנקודה שבה הרגישות הופכת לסבל היא במפגש עם ריחות מסוימים שאני מגיבה אליהם לא טוב ברמה הפיזית. לאורך השנים שמתי לב שזו רגישות ספציפית שלי. ריחות מסוימים שגורמים לי לתופעות לוואי קשות, לא בהכרח משפיעים באותו האופן על אנשים אחרים".
כיום סימון היא יוצרת ומנחת סדנאות וריטריט כתיבה לנשים בקפריסין, וכמישהי שרגישה לריחות, ההתמודדות היומיומית לא פשוטה עבורה: "האתגרים רבים", היא משתפת, "אם יש מקומות שמראש אני יודעת שאני עלולה לפגוש בהם ריחות לא נעימים, ועל אחת כמה וכמה כאלו שעלולים להוביל אותי לתגובת לוואי, אמנע מלהיכנס או להיות חשופה אליהם. זה אומר שאני לא נכנסת לחנויות של סבונים או בשמים חזקים. זה מיד עושה לי כאב ראש שמתפתח למיגרנה קשה כולל בחילות. מנגד, יש מקומות שצריך לבדוק, כמו חדרי אוכל בקיבוצים, בתי אבות, בתי חולים או בתי מלון. יש בתים עם ריח חזק של תבלינים שאני רגישה אליהם, או אנשים עם ריח גוף מסוים שיכולים לעורר בי בחילה".
איך את מתמודדת עם הרגישות הזו ביום יום?
"למדתי בעיקר לייצר הימנעויות. למשל, אני מאוד סקרנית לטוס להודו אבל הריח עוצר אותי. לפעמים אני נמנעת מלחבק אנשים, להגיע לבתים מסוימים ואפילו לבקר בני משפחה מאושפזים. מאז הקורונה הלגיטימיות למסכה מאוד עוזרת".
מה לגבי ריח של סיגריות, למשל?
"כמעשנת, האתגר עם ריחות הוא כפול כי העשן נדבק אלי ואני לא סובלת אותו. אני משתדלת לעשן בחוץ, מחליפה בגדים וחופפת בתדירות מאוד גבוהה. אנשים שעולה מהם ריח של סיגריות או נס קפה יכולים לגרום לי להקיא. פשוטו כמשמעו".
ובמהלך הזמן היא פיתחה גם שיטות נוספות: "תמיד יש לי בתיק קרם ידיים ובושם למקרים שבהם יש סיכוי טוב שאתקל בריח חזק. אני מראש מורחת קצת קרם על בקצה הנחיריים ומריחה את זה. אני מנסה להימנע מלהיכנס למכשולי ריח מראש, ודואגת שתמיד יהיה לצדי 'גשש ריח', מישהו שיריח את המקום, ויגיד לי אם אפשר להיכנס".
בושם חזק או זיעה חמוצה
הדס שמואל, בת 43 מיקנעם, מספרת כי מאז שהיא זוכרת את עצמה היא רגישה לריחות: "מאז ומעולם הייתי רגישה לריחות יותר מהממוצע. הזיכרון הראשון שבו הבנתי עד כמה הריח הוא משמעותי עבורי, היה בתזמורת הנוער בה השתתפתי. אני זוכרת שאמרתי בחוסר טקט מוחלט למישהו שישב לידי, שאני מצטערת אבל אני צריכה להתרחק בגלל הריח. מאוחר יותר, בהריון הראשון שלי ידעתי שאני בהריון רק מהעובדה שלראשונה לא הייתי מסוגלת להריח דבר אהוב כמו קפה. בהריונות הבאים זה כבר היה שעשע. הייתה וודאות עוד לפני בדיקת הדם, רק בגלל עניין הריחות".
איך הרגישות הזו באה לידי ביטוי ביומיום?
"הרגישות הזו מהווה אתגר במפגשים אינטימיים עם אנשים. אני מתקשה לסבול ריחות של בושם חזק, כביסה דומיננטית או זיעה חמוצה. במקצועי, אני מטפלת מוסמכת. כשהייתי בתחילת דרכי, הייתה לי מדריכה שהייתי מגיעה אליה הביתה. היא הייתה מדליקה נרות, ואני סבלתי כל כך מהריח שלא הצלחתי להתרכז. במפגש האחרון היא שאלה אם היה משהו שהפריע לי. אמרתי- הריחות, היא ענתה -אז למה לא אמרת? אני תתרנית. מאז אני ממש אומרת. אני מבקשת ממי שקרוב אליי להימנע מבושם מסוים או מבקשת לבדוק אותו. משתדלת מהצד שלי לנשום עמוק באי נעימות ולהיות מנומסת כדי לא לפגוע".
במהלך השנים היא פיתחה שיטות להתמודדות עם המצב: "אני עם שני תארים בחינוך המיוחד, עובדת עם בעיות ויסות חושי של אחרים שנים רבות, ויודעת שחשיפות חוזרות ואיטיות יכולות להקהות את הרגישות. אין ספק שהתקופה שבה חליתי בקורונה, ולאחריה לא יכולתי להריח ,למשך שלושה חודשים, הייתה בהחלט אחת הטובות בחיי".
מריחי העל
ד"ר נרין כרמל ניידרמן, רופאה בכירה ביחידת הסינוסים באיכילוב ואחראית מרפאת ריח, מסבירה כי רגישות לריחות יכולה לנבוע ממספר סיבות, הראשונה היא הפרעה בחוש הריח: "כשיש ירידה או הפרעה בחוש הריח, אנשים תופסים ריחות נעימים כלא נעימים. ממש כמו שיש לאנשים ירידה בשמיעה, והם שומעים טינטון. תפיסה זו של ריח כמעוות או כלא נעים, נקראת "פארוסמיה". זה יכול להיות כתוצאה מפגיעה, לדוגמה כתוצאה מקורונה או מחבלת ראש שפגעה בסיבי עצב הריח. במצב כזה המוח שלנו "משלים" את הריחות החסרים ומפרש אותם כריחות אחרים, שלא תמיד הם הריחות הנכונים או הנעימים. כלומר, יכול להיות מצב שבו האף שלי מפרש ריחות נעימים כלא נעימים, ואני מריחה ריחות לוואי שמפריעים לי אך לא לסביבה. נניח, רוב האנשים מריחים תפוז, ואני מריחה ריח גופרית".
יש אפשרות נוספת בשם "פנטוסמיה": אדם שמריח ריח שלא באמת קיים, והוא היחיד שמריח אותו. "זה יכול להיות קשור לדיכאון ולפוסט-טראומה, טיפולים כימותרפיים, הפרעות מוחיות (מרכזיות), ועוד", מסבירה ד"ר כרמל ניידרמן זה בא והולך כאוות נפשו, וזה מאד לא נעים. במצב הזה, אנחנו מריחים ריח רע חזק, שמפריע לנו מאד אבל למעשה הוא קיים רק במוח שלנו".
אפשרות נוספת היא ריח שמעורר בנו זיכרונות, וגורם לנו לתגובות לא נעימות: "יש אנשים שהרגישות שלהם לריחות מסוימים לא נובעת מהגירוי התחושתי עצמו אלא מזיכרון שיש להם. כלומר, הריח מתקשר להם לחוויה לא נעימה, כאשר לא תמיד הם מודעים לכך או זוכרים זאת. עצב הריח עובר במרכזים מוחיים קדומים הקשורים לזיכרונות חבויים, ולרגשות מודחקים. כך נוצרת תגובה לא מודעת, שבסופו של דבר, גורמת להם לסבול מהריח, ואפילו יכולה לייצר התניה בין ריח לבין תחושה גופנית לא נעימה".
וכן, יש גם כאלו שפשוט יש להם רגישות יתר: "ישנם מטופלים שנחשבים ל'מריחי על'. האף שלהם חד במיוחד ויכול לקלוט גם ריכוזי ריח זעירים", היא מסבירה, "אלו אנשים בעלי יכולות חריגות בתחום הריח, אשר יכולה להיווצר אצלם רגישות מוגברת לריחות".
איך זה קורה? למה אחד רגיש מאוד לריח והאחר לא?
"הכל קשור לדרך שבה אנחנו תופסים ריחות על ידי היכולת לחוש במערכת העצבים: יש לנו אפשרות להריח כ-10 אלפים אודורנטים, שיודעים ליצור קומבינציות שונות שמתפרשות בעינינו כריחות שונים. בנוסף , יש באף עצמו עצב סנסורי (תחושתי) רגיל שנותן אספקה עצבית לאף. במצב כזה אנחנו מרגישים אוויר קר, ריח אקליפטוס, מנטה, ועוד. יש אנשים שעצם הגירוי התחושתי יכול לעורר אצלם כאב, אי נוחות, ולפעמים יכול להגיע עד כדי הקאה. לרוב אלו מטופלים שיש להם רגישות יתר גם במקומות אחרים בגוף, או אפילו קושי בוויסות חושי בשל מערכת עצבים מאד מפותחת ורגישה".
4 צפייה בגלריה
''על מנת להתאים את הטיפול צריך קודם כל לבדוק את תקינות חוש הריח''. ד"ר נרין כרמל ניידרמן
(צילום: עומר הכהן)
מה לגבי נשים בהריון?
״מחקרים הראו שבאופן כללי, נשים יותר רגישות לריח מגברים. נשים בהריון מדווחות שהן מריחות טוב יותר אולם מספר מחקרים שבדקו זאת לא ראו שינוי מובהק או שיפור מובהק בחוש הריח. בכל מקרה, הריון הוא זמן שבו לחלק מהנשים יש רגישות גופנית וסנסורית מוגברת. יש להן רגישות הורמונלית, ונטייה לבחילות, והרגישות גופנית הזו גם היא משפיעה על התחושות. חשוב לזכור שאצל חלק מהנשים יש ריניטיס (דלקת אף אלרגית) הקשורה להריון, והיא עשויה דווקא להקטין את הרגישות לריחות בגלל ההפרשות האפיות המרובות ולגרום לחוש הריח באופן פרדוקסלי להיות פחות חד".
אז איך מתמודדים? יש פתרונות?
"כשמישהי מריחה בושם וסובלת, נשאלת השאלה היא: האם זהו זיכרון? עיוות של עצב הריח? ויסות חושי או רגישות שנובעת מהאלכוהול הרב שיש בבושם? על מנת להתאים את הטיפול צריך קודם כל לבדוק את תקינות חוש הריח. בכל מקרה, הטיפול יהיה נגזרת של הבעיה. בהפרעה בחוש הריח נטפל בהפרעה עצמה כדי לשפר את הקליטה מהאף ולאמן אותו. כך אולי נצליח להקטין את הקליטה של ריחות מעוותים. בגדול, ניתן לומר שכאשר חוש הריח תקין אין הרבה טיפולים שאשפר לעשות כי זו לא מחלה אלא רגישות יתר. במקרה כזה, טיפולים לרגישות יתר יכולים להיות רלוונטיים, ולעזור בהתמודדות. כמובן שגם ניתן גם למסך את הרגישות על ידי ריחות סביבתיים אחרים".
