לפני כ-15 שנה, אי שם ב-2011, המסך שלנו היה נראה אחרת לגמרי. זה לא שהכול מסביב כאן היה רק חול וחול, אבל פייסבוק הייתה הרשת החברתית הכי לוהטת, הכוכבים הגיעו בעיקר מהטלוויזיה ולא כולם צילמו את עצמם כל שנייה בטלפון. למעשה, בימי הקדם ההם, לא לכולם היה סמארטפון.
"זה היה ממש עידן התמימות", מתפייטת מורן טרסוב, היום האמא והכוח מאחורי אחת המשפחות היותר מוכרות ביותר בישראל, ואז מאפרת שפתחה ערוץ ביוטי ביוטיוב. "בארץ היו אנשים בודדים שייצרו תוכן של וידאו ביוטיוב, ובזמנו אנשים הרימו גבה. כשאמרתי שאני עושה וולוג, אנשים שאלו אם המצאתי מילה. נחשבתי לעוף מוזר, היו אומרים לי, 'מה את עושה? מי שומע אותך בכלל?', זה היה ממש עידן אחר. היום יש סטוריז, רילס, טיקטוק, וכל ילדה בת 6, שיש לה טלפון של אמא שלה, עושה וולוגים".
חבורת טאלנטים. משפחת טרסוב
(מתוך אלבום פרטי)
אם אתם הורים לילדים קטנים או למתבגרים סביר להניח ששמעתם את השם "משפחת טרסוב" יותר מפעם אחת. יכול להיות שחלקכם אפילו עוקבים אחריהם. המשפחה, שכוללת חוץ מאמא מורן גם את אבא ג'וזף ושלושת הילדים אמה (12), מיילו (10) וריו (6), מעלה לרשת הן וולגים מהחיים האישיים, והן סרטונים ערוכים שהם עצמם כותבים, מכינים ומפיקים. אבל אם ההתחלה הייתה בעיקר החיים בבית ישראלי עם ילדים קטנים, תוך כדי תיעוד מתמיד שלהם, היום הגדולה שבהם הולכת והופכת למתבגרת - כזו שיש לה רצונות ודעות משלה.
"אני מתחילה להרגיש אצל אמה את גיל ההתבגרות", אומרת מורן טרסוב, "קודם כל בענייני לבוש, אין סיכוי שאני קונה לה משהו בלי שהיא תאשר אותו. יש לה say, זה אחרת. בנוסף, כל הנושא של החברות שחשובות לה, האני עצמי נהיה בעדיפות גבוהה, המודעות הסביבתית החיצונית שלה גברה, ופתאום עולות שאלות, כמו 'זה יפדח אותי?'. היא ילדה טובה, בוגרת ומהממת, כך שאני לא סובלת או חווה את גיל ההתבגרות כמו שהורים אחרים אולי חווים, אבל זו רק ההתחלה, לא יודעת לאן זה יגיע.
"היא עדיין זורמת כמעט לגמרי בסרטונים, יש לנו סרטונים שמתוסרטים לחלוטין, אפילו כאלו שהיא עצמה מנחה אצלה בערוץ, ואנחנו כותבים אותם. אז עכשיו יכול להיות שהיא תגיד את הטקסט אחרת, כמו שלה נעים ונוח, ומבחינתנו זה בסדר גמור, אין פה ויכוח".
אני מנהלת את החשבונות של הילדים שלי. לעומת זאת, ראיתי בטיקטוק סרטון שילדה בת 11 העלתה בבגד ים, וגברים הגיבו שם תגובות נוראיות. ואני שואלת: איפה ההורים שאמורים לפקח?
לאמה ומיילו יש ערוצי אינסטגרם ויוטיוב. טיקטוק דווקא אין, אבל לא בגלל שאמא לא רצתה. "ניסיתי לפתוח שם חשבון לאמה, לא מזמן, וכמובן שכתבתי שזה חשבון שמנוהל על ידי הורה", מספרת טרסוב, "הגעתי ל-20 אלף מנויים, ואז, לצערי, חסמו לי אותו. צריך להבין שלא חסמו את החשבון כי אין חשבונות כאלו, של ילדים שהם מתחת לגיל 13 שמנוהלים על ידי הורים, אלא שהחשבון שלה נחסם בגלל 'נשמות טובות' שדיווחו עליה כגיל צעיר".
את לא חוששת שהילדים חשופים לכל מה שעולה ברשת?
"אין ספק שהרשתות זה עולם מורכב מאוד. לאמה אין חשבון שהיא מנהלת, כי כאמא שחיה את הרשתות, אני יודעת שמסתובבים שם אינסוף אנשים שלא היית רוצה שקטינים ייחשפו אליהם. יחד עם זאת, אני חייבת לציין שביוטיוב יש מנגנונים מטורפים של הגנה על הילדים. למשל, עשינו סרטון חופשה והעלינו ליוטיוב - והסרטון נחסם, כי רואים שהסקיפר נתן למיילו להשיט, וביוטיוב חששו שזה יכול להתפרש כלא בטיחותי לילדים. לפני כמה שנים חסמו לי סרטון שבו מיילו היה עם שיער ארוך ובגד ים. כנראה חשבו שזאת ילדה, וחסמו לי כדי שלא יצא שמופיעים שם קטינים חשופים.
"לעומת זאת, ראיתי ילדים בני שמונה שיש להם חשבונות בטיקטוק, ולהורים אין מושג מה קורה שם בכלל. ראיתי ילדה בגיל 11 שהעלתה סרטון שלה לטיקטוק עם בגד ים, והוא הגיע לעשרות אלפי אנשים. גברים הגיבו שם תגובות נוראיות, ואני שואלת: איפה ההורים שאמורים לפקח על הדבר הזה? הורדתם לילדים שלכם אפליקציה חברתית כזו או אחרת, אז תהיו עם האצבע על הדופק - תבדקו מה הם מעלים, למה הם נחשפים".
סתלבט בקיבוץ
לפני כשלוש שנים החליטה המשפחה על שינוי שנראה דרמטי. את המגורים בראשון לציון הם החליפו בבית פרטי בקיבוץ. "פשוט חיפשנו שקט", מספרת טרסוב, "לא חיפשנו ספציפית קיבוץ אלא בית פרטי, שקט, בקהילה קטנה. זה היה יכול להיות גם מושב. באותה תקופה הרגשנו שהעיר סוגרת עלינו. אנחנו מאד מוכרים, ואנשים לא מודעים לרמת הפרסום. יש את המדיה המסורתית, ואנשים חושבים שאם אתה עכשיו ב'הישרדות' אז כל המדינה מכירה אותך - אבל יש פרסום של העולם המקביל, הרשתות, ויש בו הרבה יותר רייטינג. אנחנו מעלים סרטון ליוטיוב ותוך שבוע הוא מגיע לחצי מיליון צפיות. אלו אנשים שפוגשים אותך ברחוב, בסופר, בקניון. אני חייבת לציין שאנחנו גם מאוד נגישים, לטוב ולרע. מצד אחד, זה מה שבנה את הקהילה שלנו, ואנחנו מקבלים המון אהבה, ומצד שני, אין לנו פרטיות בשום צורה".
היו מצבים שהרגשת שאין לך פרטיות בצורה קיצונית?
"כן, אני יכולה להיכנס לשירותים בקולנוע, וימתינו לי מחוץ לתא. אני יכולה להיות עם הילד בקופ"ח, ותיגש אליי אימא עם טלפון ביד, ותבקש שאני עכשיו אנהל שיחת וידאו עם הבת שלה. ולא אכפת לה שהילד שלי יושב עליי, חולה, ושאני לא במופע. את לא יכולה להיות לא נחמדה כי היום בית הדין זה הרשת. היא יכולה לצלם אותי אומרת לה שזה פחות זמן מתאים, ולהעלות. ואז אתה מבין שאין ברירה. אני צריכה להניח את הילד החולה בצד, ולהסביר לה שאני לא יכולה כרגע, ואם אתה פועל אחרת - אז משחירים אותך. אגב, לא כולם מתנהגים ככה. אתמול הייתי בקניון, ובאו אימהות, התנצלו, ואמרו שהן מפריעות רק לרגע 'כדי להגיד שאוהבים אותך', ואז אני אומרת: 'רוצה תמונה?'"
חוסר פרטיות הוא לא חלק מעסקת חבילה שאת אמורה לקחת בחשבון?
"זה הגיע למצב קיצוני. הגעתי למצב שהנשימה נעתקת, ואני נעשית חרדתית בכל פעם שאני יוצאת לרחוב. זה הגיע למצב שאנחנו משחקים בגינה ציבורית, בשכונה שלנו, עם הילדים, ופתאום מגיעים אנשים מבחוץ, לא מהשכונה, שמחפשים אותנו. משלחות של אימהות עם ילדים או אבות או סבתות שמגיעים להמתין לנו. ואי אפשר לשחק יותר או להיות עם הילדים. ברגע שלא הצלחנו לתת לילדים שלנו חיים רגילים, עד כמה שאפשר, אז עברנו".
חיפשו פרטיות ובית בכפר
(מתוך אלבום פרטי)
והמעבר הזה לא היה פשוט: "חיפשנו בתים הרבה זמן", אומרת טרסוב, "ואז הגיעה המלחמה. הגענו לקיבוץ, אני הייתי אנטי, וג'וזף היה בעד. אני בן אדם שמאוד מפחד משינויים. מאוד פחדתי להתרחק מאמא שלי, מהחברות שלי, מהבית קפה שלי ליד הבית. גם חששתי איך זה יהיה עבור הילדים, כי הם עוזבים חברים שהם הכירו מהיום שנולדו, אבל ידענו שזה יהיה הכי נכון. היום אני כל כך שמחה שעשינו את הצעד הזה, נתנו להם איכות חיים".
איך הילדים עצמם מתמודדים עם זה שהם מפורסמים, שאין להם ילדות נורמלית?
"קודם כל, הם מראש לא ילדים רגילים. עם ילדים רגילים לא מבקשים להצטלם. זה להיות ילד מוכר, מפורסם, ואלו החיים שהם מכירים מהיום שהם נולדו. אגב, זה בניגוד לכוכבים צעירים שפתאום התפרסמו, ואז יש להם את החיים של לפני ואחרי, ולדעתי זה יותר מורכב כי היה לך משהו ואיבדת אותו. הילדים שלי לא מכירים משהו אחר. יש להם, מצד אחד, חיים רגילים, שאנחנו שומרים עליהם, כאלו שכוללים לימודים, חברים, חוגים ושגרת בית ספר, ויש את אמה ומיילו של המופעים, של הטלוויזיה, שמעלים סרטון".
אתם מצליחים למצוא זמן איכות משפחתי שהוא ללא "עבודה"?
"כן. אנחנו מוצאים את הדרכים כדי להנות ביחד. למשל, אם אנחנו, ההורים, רוצים לקחת אותם לסרט, אז נלך בשישי בבוקר כי הם לא לומדים, ובשאר המדינה לומדים. וחלק מהבילוי המשותף הן החופשות בחו"ל. אם אני נוסעת לחו"ל זה כי אני לא יכולה ללכת למלון הכול כלול בארץ כי אני אהיה המופע המרכזי, ובחדר אוכל אני ארגיש כמו דג באקווריום. איך אפשר לבלות זמן איכות משפחתי ככה? אז אני אבחר לטוס לחו"ל".
"לגנוז סרטון זה לא פשוט"
עם הפרסום, מגיעה כמובן גם ביקורת. תוכן ברשת תמיד יזכה ללא מעט תגובות מתנגדות, ובטח כשמעורבים ילדים.
יש סרטונים שלא היית עושה היום, בדיעבד?
"לפני 5 שנים בערך, עשינו סדרת סרטוני מתח בלשיים שעלו בערוץ היוטיוב של מיילו, והיה שם סרטון בשם "גנב האופניים", שבו ראו שאנחנו מתחקים אחרי גנב, שלכאורה לקח למיילו את האופניים. הבעיה הייתה שבגלל שאני מצלמת אצלי וולוגים משפחתיים, כמו יום ראשון של הילדים בביה"ס, אמה מתרגשת לעלות לחטיבה, וכו', אז הילדים שצפו בערוץ בסרטון של מיילו לא הצליחו להבחין בין מה שמציאותי לבין מה שמדומיין ומתוסרט. למרות שהייתה בתסריט עצמו הערה שהכול בדיוני. ואז הורים אמרו שהילדים מפחדים. הבנו שעשינו טעות, כי מבחינתנו היה ברור שזה מתוסרט, ושזה שונה אל מול הוולוגים של השגרה. הצטערנו שזה עורר פחד כי הדבר האחרון שרצינו לעשות היה לגרום לקהל לפחד. גם אני לא הייתי רוצה שהילד שלי יצפה בפרק ויפחד, אז הורדנו את זה מהערוצים".
נשמע לא פשוט.
"צריך להבין שמבחינתנו לעבוד על פרקים כאלו זה ממש כמו עבודה בטלוויזיה. זה אומר לכתוב, לביים, לארגן הפקה שנמשכת שבועות, צילומים והוצאות של אלפי שקלים. מעבר לזה, זאת גם יצירה, שאתה גאה בה, ועושה אותה בכוונה טובה. כך שבסופו של דבר לגנוז סרטון זה לא פשוט. למזלנו, הקהילה שלנו שמכירה אותנו, הייתה איתנו, והגיבו לכל הדבר הזה בתגובות מדהימות אל מול התגובות הלא טובות. אני שמחה שבחרנו להוריד את זה בעיקר כי אתה צריך לקחת אחריות על הטעויות שלך, ולהיות קשוב לקהל שלך, וגם לאני מאמין שלך".
אנחנו מנהלים ארבעה טאלנטים שהם גם אנשים רגילים. אני לא אוותר על הפילאטיס, אמה לא תוותר על מפגשים של שנת מצווה, ג'וזף יגיע לעודד את מיילו במשחק, ומיילו לא יגיע לחזרות אם יש לו אימון כדורסל
היו סרטונים שקיבלתם עליהם ביקורת, ואת לא מצטערת שעשיתם אותם?
"כן. למשל, צילמתי את ריו כשהוא היה מאושפז בביה"ח, והשארתי את התוכן למרות הביקורת כי לא חשבתי שעשיתי משהו רע. זה היה הסיפור שלנו, שהרבה אנשים אחרים חווים, וראיתי בזה ערך של שיתוף, מעין צרת רבים - חצי נחמה".
איך הילדים עצמם מתמודדים עם ביקורת?
"הם לא קוראים ביקורת. אמה כן בגיל שהיא יותר חשופה, ואני משתדלת לסנן עבורה כמה שיותר תגובות. בפייסבוק, למשל, יש הרבה הייט, זה כמו זירת אגרוף, ואני משתדלת לא לקרוא טוקבקים ותגובות. ביוטיוב הרבה פעמים התגובות נחסמות, יש מילים מסוימות, ואפשר גם להגדיר מילים, ואז התגובה לא מאושרת בכלל. אין שם הייט כמו בפלטפורמות אחרות. זה נטפליקס מבחינתנו".
החיים עצמם? הפוסטר של המופע
(צילום: avoxvision)
בימים אלה, כשחנוכה ומופעי הילדים עומדים להתחיל, כל המשפחה נמצאת בחזרות לקראת מופע בשם "היי סקול דרמה - האקדמיה למדעי היוטיוב". את התוכן הביאו מהחיים עצמם. סוג של. "כשאמה עלתה לחטיבה יצרנו תכנים גם מהסיפור האישי שלנו וגם כאלו מתוסרטים. למשל, היה פרק מתוסרט שסיפר על בית הספר הקשוח ביותר בישראל, איך היא מתמודדת, וכו'. קיבלנו מזה השראה, והמופע עוסק בבית ספר למקצועות הרשת והיוטיוב, שבו אנחנו מתנהלים מול מנהלת קשוחה, שמשחקת לירית בלבן. דניס טל הוא מעין תלמיד 'דביל' כביכול, שאמא שלו מנסה לשחד את המנהלת שתיתן לו עדיפות, ויש סוג של קרב של הטוב מול הרע, בשיתוף עם הקהל. המסר המרכזי הוא שיש דרך אחרת לעשות את הדברים, ושהצלחה של אחד היא לא על חשבון מישהו אחר".
למה דווקא המסר הזה?
"כי זה מה שקורה ברשת, ולא תמיד מבינים שהעיקר הוא להיות אנשים טובים. זה נשמע קלישאה אבל למילה שלנו יש כוח, ואנשים צריכים להבין את זה. העובדה שאתם בטלפון בבית או מאחורי אייפד ולא חושבים מה יקרה מזה שתדברו מלוכלך, שתשחירו - היא בעייתית. זה יכול להיות ילדה שרוקדת ומעלה סרטון, וילד תוקף אותה, או אותה אמא שתכתוב למישהי אחרת שהיא זבל, וזה מה שהילדים בסוף רואים בבית, ברחוב, בכל מקום. אז תנשמו לפני שאתם צועקים, מלגלגים, מקללים, כותבים, ואם לא - אז אל תתפלאו שהילד שלכם הוא זה ששותף לחרם, כי זה מה שהוא רואה. עדיף לפעמים לא להגיד שום דבר מאשר לכתוב משהו רע".
את מרגישה שאת מצליחה לאזן בין קריירה, אימהות ומשפחה?
"כן אבל זה לא פשוט. אם תראי את היומן שלי, הכול מלא צבעים: אנחנו מנהלים ארבעה טאלנטים שהם גם אנשים רגילים שחשוב לנו לשמור עליהם. אני לא אוותר על הפילאטיס, אמה לא תוותר על מפגשים של שנת מצווה או על פיתוח קול, ג'וזף יגיע לעודד את מיילו במשחק, ומיילו לא יגיע לחזרות אם יש לו אימון כדורסל. אנחנו מנהלים הכול לפי הלו"ז של הילדים. יש ימים שבהם ניפגש לחזרות רק המבוגרים, כי הילדים בבית הספר. ככה אנחנו לא פוגעים בדברים הרגילים שלהם. בואי נאמר שאנשים לא יודעים מהי יעילות עד שהם לא יחיו שבוע איתנו".
