מאז ומתמיד חופשת הקיץ הייתה זמן של מתיחת גבולות ובדיקה של מה מותר ומה אסור, אבל מסתבר שבשנים האחרונות הצטרף לכך גם ההכרח להצטייד בדרכון. אם עד לפני כמה שנים הכי רחוק שמתבגרים היו מגיעים אליו היה פסטיבל ערד או ליל אהבה בצמח, היום הם מתכננים במינימום על שבוע באילת, והמתקדמים יותר בונים כבר על שבוע בחו"ל. כל ניסיון שלנו להגיד שעכשיו זה לא הזמן המתאים (כי אולי תהיה מלחמה ויש גלי חום ותורים מטורפים בשדה תעופה) נופל על אוזניים ערלות. הם רוצים לחגוג, לבלות, טוענים שהם כבר גדולים ואחראיים, וחוץ מזה "כולם נוסעים".
הסיבות לסרב ולהשאיר אותם קרוב רבות וידועות, החל מהמצב הביטחוני רעוע בשנים האחרונות ועד לידיעות הלא מחמיאות שצצות מדי פעם בחדשות על קבוצות של צעירים ישראלים בחופשות. אבל לצד כל אלו, יש גם את הידיעה שלפעמים צריך לתת לילדים לצאת מהקן, לפחות לזמן מוגבל.
גלריה
טיסה לחו"ל יכולה להיות בטוחה לא פחות, ואפילו יותר, מאשר להישאר בארץ
(תמונה: Shutterstock/Ground Picture)
חיה פינקל היא אמא לשלושה ילדים (30, 28, 16) וסבתא לשלושה נכדים, מורה, מאמנת אישית ובעלת מרכז לימוד והעצמה לילדים ונוער. המסע שלה התחיל ביום שבו הבת הקטנה שלה, מאיה, סיפרה שהיא והחבר שלה רוצים לטוס לבורגס, לחופשה בת שבוע יחד עם עוד חברים. "היו לי חששות, כמו לכל אמא", אומרת פינקל, "חששתי מהאנטישמיות בחו"ל, וממלחמה בארץ, ומה יקרה אם שדה התעופה ייסגר. אבל בחרתי לא לתת לפחד לנהל אותי. לצד החששות היה לי גם אמון גדול בילדה שגידלתי ובערכים שהענקתי לה לאורך השנים. כאמא ישראלית הבנתי שבמציאות שבה אנחנו חיים, לפעמים דווקא יש תחושה שטיסה לחו"ל יכולה להיות בטוחה לא פחות, ואפילו יותר, מאשר להישאר בארץ בתקופות מסוימות. בנוסף, מדובר בחופשה שהיא רגע לפני הגיוס של חבר שלה ולא רציתי להרוס. אני מאמינה שלא נכון לוותר על חלומות בגלל פחד".
אז איך באמת התמודדת עם הפחד?
"אין ספק שמבחינתי האתגר הגדול ביותר היה 'לשחרר'. כאמא אני רגילה לדעת איפה הילדים שלי נמצאים בכל רגע. למדתי לתת אמון, להיות זמינה עבורה 24/7, אבל גם לאפשר לה לחוות עצמאות אמיתית. כמובן שציידתי אותה בחבילת גלישה לחו"ל, חיכיתי להודעות ממנה והייתי רגועה יותר כשהיא עדכנה שהכול בסדר. לשמחתי, לא נאלצתי לעמוד באתגר של סבב לחימה נוסף ושמיים סגורים".
''לא נכון לוותר על חלומות בגלל פחד''. חיה פינקל
למרות האתגרים והחששות, בנסיעה כזאת יש גם הרבה יתרונות, בעיקר עבור המתבגרים. "אני חושבת שזו הייתה חוויה שבנתה אותה", אומרת פינקל, "היא חזרה עצמאית יותר, בטוחה יותר בעצמה ואחראית יותר. היא למדה להסתדר עם התקציב שהיה לה. היא התמודדה עם מצבים חדשים, כמו הקדמה של טיסה, צ'ק-אין וצ'ק-אאוט במלון. בעיניי אלו שיעורים חשובים לא פחות ממה שלומדים בבית הספר".
לבד בחושך, בגשם
יעל טייץ, אמא לחמישה (29, 27, 24 ,17,19.5), מורה להוראה מותאמת והכנה לכיתה א׳ ובעלת עסק לשיווק דיגיטלי, ניתקלה בדילמה כשבנה הקטן, אריאל, תכנן עם חבר טיול לנורבגיה: "לא סתם טיול לנורבגיה", טייץ מדגישה, "אלא טיול הייקינג עם תרמיל ואוהל. הוא ישב יחד עם החבר והם תכננו הכול בעזרת הצ'אט. ככה הילד תכנן טיול עם מסלול טיסות של 15 שעות: ישראל-אתונה, אתונה-מינכן, מינכן-בודו ומשם מעבורת לאיי לופוטן".
"מהרגע שהילדים נולדים, אנחנו נותנים להם את כל הכלים והחינוך להיות בני אדם עצמאיים, אחראים ויצירתיים, ואז מגיע הרגע שצריך לשחרר ולתת להם להיות כאלו. מגיע הרגע שבו צריך לבטוח בהם, ולתת להם את כל האמון שמגיע להם"
ואיך הגבת לתוכניות?
"צריך להבין שמדובר בילד שלא היה מעולם בצופים וגם לטיולים שנתיים בביה"ס העדיף שלא לצאת, וכל זה קרה עוד בתוך תקופת המלחמה וכל הבלגן, כך שהחששות היו רבים - איך הם יסתדרו? זה לא מסוכן לישון בחוץ? מה הם יאכלו? אם יקרה משהו בהייקינג? בקיצור לחץ, הרבה לחץ".
ניסית להניע אותו מהרעיון הזה?
"כן, אבל כל טיעון שניסיתי להציג מולו, כמו שהוא מעולם לא טייל לבד או ישן באוהל, זכה למענה מפורט. מכיוון שמדובר בבחור רציני מאוד, חכם ושנון, קיבלתי תשובות לכל סוגיה. אפילו ניסיתי להתקשר לאמא של החבר כדי שתחזק את טיעוני הנגד, אבל לא הייתה לי פרטנרית".
''הבנתי שהנסיעה יוצאת לדרך והחלטתי לעזור''. יעל טייץ
כשטייץ הבינה שהטיול הזה באמת יוצא לפועל, היא שינתה גישה. "הבנתי שזהו, הנסיעה יוצאת לדרך והחלטתי לעזור בכל מה שנדרש. רכשנו ציוד לינה, לבוש טיולים מיוחד ותרמי, ציוד עזרה ראשונה ועוד. בקיצור, עזרתי לארוז תיק טיולים למטייל המקצועי כדי שלפחות יהיה לו כל מה שהוא צריך להרפתקה".
ומה קרה בנסיעה עצמה?
"מהרגע שהוא הגיע ליעד הכול היה הרבה יותר פשוט. הסתבר שהמקום מאוד ידידותי למטייל העצמאי ולא מפחיד. אומנם מזג האוויר היה מאוד מאתגר, היו ימים של סופות וגשמים, אבל אז הם עברו לישון באכסניות ולא באוהל. הם נרטבו מאוד, ואכלו בעיקר לחם עם חמאת בוטנים, אבל החוויה הייתה מדהימה".
נותנים להם את הכלים להיות בני אדם עצמאיים, אחראים ויצירתיים
(תמונה: Shutterstock/NewJadsada)
בסופו של דבר, אומרת טייץ, לנסיעה הזאת היו הרבה יתרונות. "הוא לקח יוזמה, הוא תכנן טיול לבד, הסתדר לבדו באתגרים שלא חווה מעולם, וחווה חוויה מעצימה ונהדרת. מבחינתי, מהרגע שהילדים נולדים, אנחנו נותנים להם את כל הכלים והחינוך להיות בני אדם עצמאיים, אחראים ויצירתיים, ואז מגיע הרגע שצריך לשחרר ולתת להם להיות כאלו. מגיע הרגע שבו צריך לבטוח בהם, ולתת להם את כל האמון שמגיע להם".
בלי שיפוטיות, בלי איומים
יהודית אוליבר, מדריכת הורים מוסמכת, מסבירה שאצל רוב ההורים הנסיעה של המתבגר מלווה בחששות רבים ובדאגה לשלומו ולכן חשוב לשוחח איתו עוד לפני הנסיעה. "בקשו לתאם עימו שיחה, בזמן שמתאים לו ושמתאים לכם. לשם כך שבו במקום נוח, שקט, ללא הסחות דעת והניחו טלפונים בצד. התחילו את השיחה מכך שתספרו לילד או לילדה כמה אתם אוהבים אותם, כמה הם יקרים וחשובים לכם. שתפו בהרגשתכם ושאלו אותם איך הם מרגישים לגבי הנסיעה – האם יש להם חששות, למה הם מצפים. הכוונה היא לשאול שאלות של התעניינות כנה, לא שיפוטית. הקשיבו מבלי לענות, מבלי לבטל, מתוך רצון להבין את עולמם. לאחר מכן הגיבו בהבנה, בלי 'אבל..'. אפשרו לעצמכם להיכנס לנעליים של המתבגר שלכם לכמה רגעים. לאחר מכן, כדאי להציע לחשוב יחד איך לאפשר עצמאות ויחד עם זאת לשמור על הביטחון.
"כדאי לפרוט את השאלה הזאת לשאלות קטנות ופרקטיות: איך מתעדכנים, כל כמה זמן, מה עושים במצב שמישהו משתכר, לא מרגיש טוב, נפצע וממה יש להימנע או להיזהר".
יהודית אוליבר, מדריכת הורים מוסמכת: "המתבגרים זקוקים להתנסות בעצמאות, בנפרדות, זקוקים להיות עם קבוצת השווים, ובצד זה - זקוקים לגבולות הבהירים שלכם, לליווי ולתמיכה"
יש נושאים שעדיף לא לדבר עליהם?
"כדאי להימנע מלהזכיר מקרים מהעבר ולהימנע מאיומים כמו 'אם לא…זו פעם אחרונה...'. והכי חשוב, להבין שהמתבגרים שלכם זקוקים בשלב זה להתנסות בעצמאות, בנפרדות מכם, זקוקים להיות עם קבוצת השווים, ובצד זה - זקוקים לגבולות הבהירים שלכם, לליווי ולתמיכה שלכם. אומנם אין לכם שליטה עליהם, אך יש לכם יכולת השפעה. זו תתאפשר בתוך שיח קרוב, שיש בו הבנה, ביטויי אהבה וחתירה משותפת למציאת פתרונות".
לשאול שאלות קטנות ופרקטיות
(תמונה: Shutterstock/Air Images)
מפגשי הכנה וחדר במלון ליד
הילה כלפון, אמא לשניים (21,16), יועצת עסקית ממיתר, הבינה את זה באופן אינטואיטיבי. "כבר במהלך שנת הלימודים, הבן שלי, עומר, עדכן שבסוף השנה הוא יסע לשבוע הנוער באילת, מראשון עד חמישי, עם חבורה של 18 חברים".
לא מלחיץ?
"כן, אני חושבת שהחששות הטבעיים של כל הורה במצב כזה נוגעים בעיקר לשמירה על גבולות, שתיית אלכוהול והתמודדות במצבי חירום - מה עושים אם מישהו מגזים? מה עושים אם מישהו לא מרגיש טוב? כדי להפיג את החששות, בחרתי לשקף לעומר את כל התרחישים האפשריים. פיצלתי את השיחות איתו למפגשים קצרים וממוקדים, בכל פעם על נושא אחר: התנהלות במקומות ציבוריים, שתייה אחראית וניהול תקציב פיננסי נכון לטיול. בנוסף, שבועיים לפני הנסיעה ערכנו מפגש משותף עם אחותו הגדולה, ששיתפה מהניסיון שלה על מסיבות, יציאות ואיך לבלות בצורה נכונה ובטוחה".
"שיתוף פעולה בין ההורים מעניק שקט נפשי. השיח המשותף בין ההורים בונה גבולות אחידים וברורים, ואתה כהורה לא נמצא בחזית מבודדת"
כלפון למודת ניסיון. לפני חמש שנים הבת הגדולה שלה נסעה לאילת עם חברות, וכבר אז היא דאגה לכסות כל תרחיש אפשרי. "בזמנו הבנתי שזה צעד שדורש הכנה ולכן החלטתי לפעול: יזמתי מפגש בנות אצלי בבית עם כיבוד קל. אומנם רק אמא אחת הגיעה, אבל ישבנו עם הבנות לשיחה פתוחה בגובה העיניים ודיברנו על אלכוהול, הטרדות מיניות ומשמעת מים. השיחה הייתה נעימה, מכבדת ולא 'חופרת', והנסיעה עברה כחוויה מצוינת ובטוחה. הפעם זה היה בגדול: פתחנו קבוצת אימהות ונערך מפגש הורים וילדים, סיכמנו על הלוקיישן, שהייה בווילה, והגדרנו את מסגרת הנסיעה".
והיה עוד פרט אחד: "מעבר להתכוננות של הילדים, היתרון הגדול הוא שיתוף הפעולה בין ההורים והשקט הנפשי שזה מעניק", אומרת כלפון, "השיח המשותף בין ההורים בונה גבולות אחידים וברורים, ואתה כהורה לא נמצא בחזית מבודדת. כחלק מההתארגנות, אמא של אחד הבנים לקחה חדר במלון באילת באותם תאריכים. זה בהחלט היה צעד מרגיע עבור כולנו".
''הנסיעות הן זדמנות מצוינת לגדל אותם לעצמאות''. הילה כלפון
(צילום: מיכל בנדק)
אז למה לא להגיד לו שלא ייסע ולחסוך את כל הבלגן?
"קודם כל, חשוב לציין שעומר עבד לאורך השנה, חסך כסף ונשא בחלק משמעותי מההוצאות של הנסיעה בעצמו. בנוסף, ההתמודדות הזו מציפה גם זיכרונות ילדות: כשאני היית נערה, ההורים שלי לא הרשו לי לנסוע לנסיעות ארוכות כאלו. באותה תקופה לא היו טלפונים ניידים ולא הייתה את הנגישות והמודעות שיש לנו כיום. כיום, הודות לתקשורת ולטכנולוגיה, קל יותר לשמור על קשר ולייצר ביטחון והנסיעות האלו הפכו להזדמנות מצוינת לגדל אותם לעצמאות, ללמד אותם על לקיחת אחריות ועל חשיבה חיובית. בסוף גם צריך להסתכל על התמונה הרחבה: בעוד שנתיים הילדים שלנו יתגייסו לצבא, יישאו נשק ויצטרכו להתמודד עם אתגרים מורכבים באופן עצמאי".
