כשהייתי ילד אהבתי סיפורי הרפתקאות ובמיוחד את חסמבה והשביעייה הסודית. גרתי בשכונה עם המון טבע וחורש מסביב, ותמיד דמיינתי שהמרחבים האלו הם רקע לכנופיות רחוב, טובים ורעים. אני חושב שקריאת ספרי הרפתקאות היו לי כמעין גלגל הצלה בתקופת הילדות. דמיינתי לפעמים שאני חלק מחסמבה או השביעייה. כשהייתי בכתה ו כתבתי במחברת את ספר המתח שלי- "בועות סבון" על ילדה שנקלעת לתוך בועת סבון ענקית, שמרימה אותה באוויר והיא מרחפת מעל העיר ותופסת פושעים בפעולה. המחברת הזו קיימת אצלי עד היו.
קצת קשה לי לבחור ספר אהוב מהילדות, כי לא ממש הייתי ילד של ספרים. התחלתי לקרוא באמת רק בגיל 19 ולמרות שקראתי מאה ספרים בכל שנה שעברה מאז, ספרים רבים שמרתי בשביל לקרוא עם הבנות שלי. זה לא היה פשוט להתאפק ככה. את סדרת הארי פוטר קראתי רק לפני שנתיים, כי רציתי לקרוא אותה איתן. אבל יש ספרים שרציתי לחוות לראשונה מבעד לעיניים של ילדוּת.
עכשויו, אחרי שנים רבות של שעות סיפור וכשהבנות כבר גדלו, אני יכול להגיד שהספר שהכי נהניתי ממנו הוא הספר "מסע הפלאים של נילס הולגרסון", מאת סלמה לגרלף. כולנו מכירים את סיפורו של הילד שהפך לננס ויצא למסע עם אווזי הבר, אבל הספר של לגרלף הוא הרבה יותר מסדרת הילדים המצוירת (והמצוינת), הוא פסיפס רחב יריעה של כל נופיה וחבליה של שוודיה, לצד סיפורים אנושיים מרתקים ומסע התבגרות מלא תבונה.
אמנם, היינו צריכים לקרוא לאט ורק אחרי עשרים עמודים התרגלנו לשפה העשירה והטיפה ארכאית של הספר (מי יודע מה זה 'גלמושים'?) אבל אני לא יכול לספור את הפעמים שקראנו כולנו יחד ובכינו וכמה חיבקנו אותו כשהוא נגמר.
מעטים יודעים זאת, אבל הספר הוזמן על ידי משרד התרבות של שוודיה, מתוך רצון ליצור רומן שיכיר לדורות הצעירים את הגיאוגרפיה של שוודיה. כך, מרעיון חינוכי ונהדר נולדה אחת מיצירות המופת של הספרות העולמית. מומלץ לילדים ולילדים שגדלו.
כשאורית גידלי, שותפתי להנחיית סדנאות הכתיבה, הראתה לי את הסקיצה הראשונה של "נונה קוראת מחשבות" חשבתי שהיא גאונית ובה בעת תהיתי ביני לבין עצמי עד כמה ילדים ישראליים יהיו מסוגלים להבין ספר שעוסק בפער בין מה שאנחנו אומרים לבין מה שאנחנו חושבים. מסתבר שלא רק שילדים בישראל מסוגלים להבין, ילדים בכל העולם נשבו בקסמו של הספר הזה שתורגם כבר לאחד עשר שפות והפך לקלסיקה גלובאלית.
וכמו כל ספר ילדים משובח, גם מבוגרים יכולים להנות מ"נונה קוראת מחשבות". שהרי מי מאיתנו לא היה רוצה שיהיה לו, כמו לנונה, מכשיר שמאפשר לו לראות את המחשבות האמיתיות של מי שמולו, ומצד שני, האם נוכל לעמוד בכנות הרדיקלית הזו, לאורך זמן?
כששואלים אותי על ספר ילדים אהוב, עולים לי למחשבות עשרות ספרים, כאלה שהקריאו לי בילדותי, וכאלה שחזרתי אליהם שוב כאימא. אבל יש ספר אחד שתמיד מצליח לעורר בי משהו קצת אחר. מספיק שמזכירים את השם שלו, או שאני רק מביטה בו על המדף, וכל הגוף שלי מתמלא רגש.
"גן גורים" שכתב רפאל ספורטה הוא הספר הראשון שממש הקריאו לי. אני אפילו זוכרת את עצמי בגיל שלוש מחזיקה אותו ביד ו"קוראת" בו לבד. הייתה לי תחושה שאם הספר הזה לידי, אני לא לבד ושלעולם לא ישעמם לי. לא הבנתי אז את כל המילים, אבל הרגשתי את הקצב, את המוזיקה של הטקסט, ואת התחושה המנחמת שגם בתוך כל הבלגן והרעש של הגן יש סדר וביטחון.
כשהפכתי לאימא, הקראתי את "גן גורים" לבן שלי אינספור פעמים. בכל פעם מחדש נהניתי ממנו כאילו אני פוגשת חבר ותיק. והאיורים, גם היום, בגיל 47, עדיין מצליחים להפתיע אותי. בכל פעם אני מגלה בהם פרט קטן חדש שלא שמתי לב אליו קודם.
היום מונחים אצלי בחדר העבודה שני עותקים של "גן גורים". העותק הישן שלי מהילדות, ולצידו ההוצאה החדשה שקניתי עבור הבן שלי שהיום כבר בן 16. מספיק לי מבט אחד על הכריכה כדי לחייך.
הספר האהוב עלי כילד היה "הסיפורים המוזרים ביותר בעולם". בספר היו כמה סיפורים משונים ומוזרים ששודרו בשלהי שנות ה-50 ברדיו הבריטי (הבי-בי-סי) במסגרת התוכנית "מוזר יותר מהמדע" של הסופר פראנק אדוארדס. בספר יש סיפורים על גלגולי נשמות, אנשים שחולמים חלומות שהתבררו כאמיתיים ועוד סיפורים מדהימים שכאלה. כשגדלתי, התחלתי לחקור כמה מהסיפורים האלה וגיליתי שלחלקם אין באמת כל בסיס. זה קצת שעשע אותי.
ספר הילדים האהוב עלי כהורה הוא "צמריקו". זה ספר שמספר על ילד קצת שונה שאוהב לעשות דברים טיפה אחרת. במקום להיות נפרד, הוא מלמד את כל הילדים האחרים לעשות בלגן ושטויות. כמובן שההורים שלו לא ישנים כל הלילה. זה ספר שמעלה לי חיוך בכל פעם שאני קורא אותו.
חייב להגיד שבתור הורה אני גם מאוד מתחבר ל"עץ הנדיב" של של סילברסטין שבגרסה באנגלית מדובר בכלל על עצה, עץ ממין נקבה. כל הורה שנקלע למצב שבו הילד שלו מאוד זקוק לו - בין אם זו מחלה זמנית, צרכים מיוחדים או ילד שצריך חילוץ מג'ונגל בדרום אמריקה – יודע שכהורה הוא מוכן לעשות הכול עבורו. הכול.
ב-8-11 ביוני יתקיים בבית אבי חי פסטיבל לציון שבוע הספר שיכלול עשרות אירועים, יריד ספרים, סדנאות איור חוויתיות, מסיבות פיג'מה עם סיפורים קלאסיים לפני השינה, וגם מפגשים עם סופרות וסופרים צעירים. בלב הפסטיבל תעמוד סדנת "בית חולים לספרים" – שבה יהפכו הילדות והילדים לרופאי ספרים מוסמכים, שיכולים לתקן ספרים שנקרעו מרוב שנקראו, ולהעביר אותם הלאה בתרומה לילדים אחרים.
