בשבוע שעבר עלה לכותרות חוזר מנכ"ל משרד החינוך אשר מנסה להסדיר את מערכת היחסים בין הורים למורים. החוזר עוסק, במידה רבה של צדק, בגבולות: באילו שעות ראוי לפנות למורה בוואטסאפ, מתי נכון לקיים שיחה עם הורים, מהו זמן סביר למענה, ומהם הכללים שיגנו על זמנם הפרטי של אנשי החינוך. על פי ההנחיות החדשות, חל איסור על שליחת הודעות למורים בשעות הערב והלילה, וייקבעו זמני פנייה מוגדרים מראש.
הכוונה שביסודו של המסמך חשובה - מורים אינם אמורים להיות זמינים בכל שעה, והזכות שלהם לגבולות ברורים אינה עומדת לדיון. גם קשר מיטיב זקוק לכללים. אלא שבתוך המאמץ המוצדק להסדיר את דרכי התקשורת, כדאי להיזהר שלא להסדיר גם את המרחק, מפני שהקשר בין הורים למורים אינו מטרד ארגוני שיש לנהל. הוא אחד התנאים למעשה חינוכי משמעותי.
הציון במתמטיקה הוא לא הכול
בראשון בספטמבר נכנסת מחנכת לכיתה ופוגשת 35 תלמידים חדשים. המערכת מבקשת ממנה, בצדק, ללמד, לקדם הישגים, לזהות פערים, לעקוב אחר מצבם החברתי והרגשי של תלמידיה ולתת מענה מותאם ככל האפשר. היא נדרשת למפות מסוגלות לימודית, לעמוד בתוכניות עבודה, להכין למבחנים ולהערכות ולזהות בזמן תלמיד שמתקשה. אבל יש דבר אחד שאי אפשר ללמוד מטבלה: מי הילד שיושב מולה.
כדי להבין תלמיד באמת, לא די לדעת מה הציון שלו במתמטיקה, כמה פעמים הצביע בשיעור או היכן הוא ממוקם ביחס לבני כיתתו. ילד מגיע לבית הספר מתוך הקשר - משפחה, תרבות, שפה, מסורות, הרגלים, מערכות יחסים וסיפור חיים. מי שמבקש לחנך אותו מבלי להכיר דבר מכל אלה, פועל בהכרח מתוך תמונה חלקית.
מקומם של ההורים אינו בשולי המעשה החינוכי. הורים ומורים מחזיקים בידע שונה על אותו ילד, ורק החיבור בין נקודות המבט מאפשר לראות תמונה רחבה ומדויקת יותר
כאן מקומם של ההורים אינו בשולי המעשה החינוכי. הם אינם “לקוחות” של בית הספר, והמורים אינם נותני שירות. מנגד, ההורים גם אינם גורם שיש להרחיק כדי לאפשר לצוות החינוכי לעבוד. הורים ומורים מחזיקים בידע שונה על אותו ילד, ורק החיבור בין נקודות המבט מאפשר לראות תמונה רחבה ומדויקת יותר.
ההורה מכיר את הילד עוד לפני שהיה תלמיד. המורה פוגש אותו בזירה אחרת לחלוטין: בתוך קבוצה, מול אתגר אינטלקטואלי, במפגש עם סמכות, בחברות, בתחרות, בהצלחה ובכישלון. לא פעם המורה רואה דברים שההורה אינו יכול לראות בבית; ולא פעם ההורה מחזיק במפתח להבנת התנהגות שהמורה פוגש בכיתה. אלה אינן נקודות מבט מתחרות. הן משלימות זו את זו.
ליצור תרבות שמבוססת על כבוד הדדי. בתיה דואק
(תמונה: באדיבות קרן פוזן)
מכאן גם הצורך לבחון מחדש את האופן שבו אנחנו תופסים "מעורבות הורים". שותפות פירושה אינה זמינות בלתי מוגבלת של המורה, כשם שהצבת גבולות אינה צריכה להתפרש כהסתגרות של בית הספר. השאלה החשובה היא לא אם הורה רשאי לשלוח הודעה בשעה מסוימת, אלא איזו תרבות של קשר אנחנו מבקשים לבנות בין המבוגרים המשמעותיים בחייו של הילד. תרבות שמבוססת על כבוד הדדי, על הכרה במומחיות המקצועית של אנשי החינוך ועל הכרה בידע העמוק שהורים מביאים עמם, דורשת שיח שאינו מתקיים רק כאשר מתעוררת בעיה, כשיש ירידה בציונים או כשצריך “לזמן את ההורים”, אלא קשר שמאפשר היכרות עוד לפני המשבר.
מי רואה את הילדים שקל לפספס?
ישנו צורך בהכרה בכך שהבית שממנו מגיע התלמיד אינו רק "רקע משפחתי". הסיפורים, המנהגים, המסורות, הזיכרונות והריטואלים שהוא מביא עמו הם נכסים תרבותיים ומקורות של ידע. כאשר נותנים להם מקום בכיתה, מתרחש דבר בעל משמעות חינוכית עמוקה: תלמידים מביאים לידי ביטוי חלקים בעצמם שלא תמיד מקבלים ביטוי במסגרת הבית־ספרית, וההורים אינם נשארים מחוץ לשער אלא הופכים לשותפים בעלי קול וידע.
לצד השאלה מתי מותר להורים לפנות למורים ומתי מותר למורים להזמין הורים לשיחה, ראוי לשאול שאלה יסודית יותר: איזו מערכת יחסים אנחנו רוצים שתתקיים ביניהם?
לכך יש חשיבות מיוחדת דווקא עבור אותם תלמידים שקל למערכת לפספס. לא תמיד אלה שמפריעים או מתקשים הם הילדים הזקוקים ביותר למבט נוסף. לעיתים אלה דווקא התלמידים השקטים, אלה שממלאים אחר הדרישות, אינם תובעים תשומת לב וכמעט שאינם מספרים דבר על עצמם. היכרות עם הבית ועם הסיפור שממנו באו עשויה לפתוח עבורם דלת שהשיח הבית־ספרי הרגיל אינו מצליח לפתוח. וכאשר זה קורה, הקשר עם ההורים חדל להיות ערוץ לטיפול בבעיות והופך למשאב חינוכי.
ליצור קשר שמבוסס על כבוד
(תמונה: Shutterstock/BearFotos)
אין בכך קריאה לטשטוש גבולות, להפך. שותפות טובה זקוקה לגבולות, להגדרת תפקידים ולכבוד לזמנם ולמקצועיותם של המורים. מורה אינו צריך להשיב להודעות בשעות הלילה, והורה אינו צריך להרגיש שהדרך היחידה להשמיע את קולו היא להתעקש, לדרוש או לעקוף את המערכת. מערכת יחסים בריאה אינה נמדדת במספר ההודעות שעוברות בין הצדדים, אלא באיכות האמון שנבנה ביניהם. לכן, לצד השאלה מתי מותר להורים לפנות למורים ומתי מותר למורים להזמין הורים לשיחה, ראוי לשאול שאלה יסודית יותר: איזו מערכת יחסים אנחנו רוצים שתתקיים ביניהם? אם נקודת המוצא תהיה חשדנות, גם התקנון המדויק ביותר לא ייצור שותפות. אם נקודת המוצא תהיה כבוד הדדי והבנה שלמורה ולהורה יש אחריות משותפת - גם גבולות ברורים לא יפגעו בקשר, אלא דווקא יאפשרו לו להתקיים לאורך זמן.
המערכת זקוקה לכללים. המורים זקוקים להגנה על זמנם. ההורים זקוקים לערוץ תקשורת מכבד וברור. אבל הילד זקוק לדבר נוסף: לכך שהמבוגרים המשמעותיים בחייו לא יעמדו משני עברי המתרס. בסופו של דבר, הורה ומורה אינם צריכים להסכים על הכול. הם כן צריכים לזכור שהם מביטים באותו ילד מזוויות שונות - וששתי הזוויות נחוצות כדי לראות אותו בשלמותו.
הכותבת היא מנהלת תחום קהילות מורים במיזם ״לראות את הקולות״ של קרן פוזן.
