לפני ארבע שנים יצאה לבנת למפרט למסע יחד עם בת זוגה, קאיה. המטרה: להפוך למשפחה. אבל הדרך הייתה מפותלת ובעיקר - מלאה בבירוקרטיה. "ניסינו להבין איך באים ילדים של לסביות לעולם", היא משחזרת. "בדיוק באותו זמן הייתה הרצאה במרכז הגאה – סיפור אישי של אישה מהממת בשם סתיו, שסיפרה על הדרך שלה ושל זוגתה להפוך למשפחה. זו הייתה יריית הפתיחה שלנו. לראשונה הצלחתי בכלל לדמיין איך יהיו לנו ילדים.
"היו כל מיני תקלות בדרך, מלא בירוקרטיה, רגעים של אכזבה לצד רגעים של תקווה. ניסינו לנווט ביחד בין בחירת בנק זרע להבנה של איך בכלל כותבים צו הורות, עד שמצאנו את הדרך שלנו. בסופו של דבר, ובזכות הכול, האפרוח הפרטי שלנו הגיע לעולם".
הקמת משפחה היא אחד הצעדים המרגשים והמשמעותיים ביותר בחיים, אך עבור למפרט ושאר חברי וחברות הקהילה הגאה, הדרך לשם עדיין רצופה בהתלבטויות, חסמים, עלויות גבוהות ושאלות משפטיות מורכבות. במסגרת אירועי חודש הגאווה ייערך בקרוב כנס ייחודי שנועד לעשות סדר בבלגן ולהנגיש ידע מקצועי, כלים ומידע עדכני לכל מי שמתעניין ב"דרך להורות גאה".
הכנס, שיתקיים ביום ראשון 5 ביולי בבית ראשונים בגבעתיים, הוא פרי יוזמתה והובלתה של אור-לי ניב, מ"מ וסגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק הקהילה הגאה. ניב, שתשתף בעצמה בכנס את סיפורה האישי על הורות משותפת, מסבירה את הצורך הבוער באירוע: "מתוך ההבנה שהדרך להורות מלווה בחסמים ובשאלות מורכבות, היה לי חשוב להביא למשתתפים ידע מקצועי לצד סיפורים אישיים שיכולים לסייע למי שנמצאים בתחילת הדרך. גבעתיים גאה להציע לקהילה מרחב תומך, מכיל ונגיש. נמשיך לפעול כדי שכל תושבת ותושב ירגישו שיש להם כתובת לאורך כל הדרך".
הערב ייפתח בהרצאות TED קצרות וממוקדות של מומחים מובילים בנושאים החמים ביותר: צווי הורות פסיקתיים, בחירת בנק הזרע, הליכי פונדקאות, הסכמי משפחה והורות לא ביולוגית. מיד לאחר מכן, בחלק שנקרא "ככה הפכתי להורה", יעלו לבמה הורים מהקהילה שיחשפו בגילוי לב את המסלולים השונים שעברו – מהורות לסבית ומשותפת, דרך פונדקאות ואימוץ, ועד להורות טרנסית. את הערב תחתום "זן נדיר" – מחווה מוזיקלית לשיריה של קורין אלאל, במלאת שנה למותה, ולסיפורה של הקהילה הגאה בישראל המציינת 50 שנות מאבק לשוויון.
"המשפחה שלנו עדיין לא נתפסת כשוות ערך"
למפרט, שאחראית על הפקת הכנס וגם תיקח בו חלק כדוברת, מדובר בסגירת מעגל אישית ומרגשת במיוחד. מאז שהפכה לאמא, היא מצאה את עצמה משתפת שוב ושוב בסיפור שלה חברות, בני משפחה, ובעיקר חברות של חברות שחיפשו מידע אמין. "האתגר הגדול של משפחה לסבית מתחיל עוד הרבה לפני ההיריון. בניגוד לזוגות סטרייטים, אצלנו שום דבר לא מובן מאליו. צריך להבין לבד אילו אפשרויות קיימות, מה ההבדל בין תורם אנונימי לפתוח, ומה המשמעות המשפטית של כל החלטה. אין מקור מידע אחד מסודר, והקהילה נשענת בעיקר על עזרה הדדית. הכנס הזה הוא באמת חלום שמתגשם עבורי – הצלחנו להביא את אנשי המקצוע והסיפורים הכי רלוונטיים כדי לתת מתווה דרך ברור".
הקשיים, לדבריה של למפרט, לא מסתיימים בלידה: "זוג הטרוסקסואלי שמביא ילד לעולם לא נדרש להוכיח את ההורות שלו. אף אחד לא בודק גנטית את האב. אצלנו, ההורות של האם הלא-ביולוגית דורשת מאבק משפטי וצו הורות כדי לקבל הכרה רשמית מהמדינה. זה מייצר תחושה שהמשפחה שלנו עדיין לא נתפסת כשוות ערך. אבל בסוף, להיות אמא זו אותה אמהות – עם אותן דאגות, אותן שמחות ואותה אהבה לילדים. ההבדל הוא שבדרך לשם, אנחנו נאלצות להתמודד עם חסמים שמדינת ישראל יכולה וצריכה להסיר".
"זוג הטרוסקסואלי שמביא ילד לעולם לא נדרש להוכיח את ההורות שלו. אף אחד לא בודק גנטית את האב", לבנת למפרט, בת זוגה וילדם המשותף
(צילום: מתוך אלבום משפחתי)
המודל הישראלי הייחודי: בין אפרת לפרדס חנה
מי שעוד ירצה בכנס ויביא זווית מרתקת, מקצועית ואישית כאחד, הוא אדם רינגל, דובר שר הבריאות לשעבר, מי שעבד בצמוד לוועדת הפונדקאות במשרד הבריאות, יזם את הקוד האתי לפונדקאות בישראל, ואביו של ירמי – אחד הילדים הראשונים שנולדו בפונדקאות לזוג גברים בישראל.
"ישראל היא למעשה אחת המדינות החלוצות בעולם בתחום הפונדקאות", מסביר רינגל. "חוק הפונדקאות הישראלי נחקק כבר ב-1996 והיה הראשון בעולם שהסדיר את התחום בחקיקה. מה שמייחד את ישראל עד היום הוא הרגולציה הקפדנית. אנחנו המדינה היחידה בעולם שבה כל הליך עובר אישור פרטני של ועדה ייעודית הכוללת בדיקות רפואיות, אבחונים פסיכולוגיים וראיונות. יש מי שמבקרים את הבירוקרטיה, אבל היא נועדה להגן בראש ובראשונה על הפונדקאית ועל ההורים המיועדים, ולוודא שיש מוכנות רגשית והסכמה מדעת".
רינגל מזכיר את ההיסטוריה הלא רחוקה: "במשך שנים ההליך בארץ היה סגור בפני הקהילה. בשנת 2022, בעקבות פסיקת בג"ץ ההיסטורית בתיק פנקס-ארד, חויבה המדינה לאפשר גם לזוגות גברים ולגברים יחידנים לבצע פונדקאות בישראל. מאז, בכל שנה יש בארץ כ-40 עד 50 הליכי פונדקאות של גברים מהקהילה, והרחבת הזכאות הזו הגדילה משמעותית גם את מספר הנשים המבקשות להיות פונדקאיות – עלייה של כ-50% לפי נתוני משרד הבריאות".
מימין: נמרוד גורנשטיין, שלי (פונדקאית), אדם רינגל, ירמי הפונדקון ואמיר
(צילום: שני הלוי)
לצד האופטימיות, רינגל מבהיר כי מציאת פונדקאית בישראל היא עדיין משימה מורכבת: "לעיתים מדובר בתהליך של חודשים ארוכים שדורש המון סבלנות והתמדה, וחשיפה לא פשוטה ברשתות החברתיות כדי למצוא התאמה. בנוסף, עבור רוב זוגות הגברים יש צורך בתרומת ביצית, שמבוצעת ברוב המקרים בחו"ל – הליך יקר וממושך בפני עצמו. לשם השוואה, ההערכות מדברות על כ-150 עד 250 ילדים שנולדים מדי שנה לישראלים בפונדקאות מעבר לים".
ובכל זאת, רינגל מאמין גדול במודל המקומי: "הדימוי הציבורי של פונדקאיות בישראל השתנה מקצה לקצה. בניגוד לסטיגמות העבר, כיום רוב הפונדקאיות הישראליות מגיעות ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה, ושיעור בעלות ההשכלה האקדמית ביניהן גבוה פי שניים ויותר מהממוצע באוכלוסייה. באופן גס, ניתן לראות שתי קבוצות מרכזיות: נשים מהציונות הדתית (בדומה לשיעור הגבוה של תורמי כליה במגזר) ונשים חילוניות מקיבוצים ומושבים. שם נמצא הקו המחבר בין אפרת לפרדס חנה, ובין איתמר לדגניה – הרצון הטהור והאלטרואיסטי לעזור למשפחה אחרת להגשים חלום".
"לפונדקאות בישראל יש יתרונות שקשה לכמת בכסף", הוא מסכם. "הקרבה הגיאוגרפית, הנוכחות בכל בדיקה, הקשר האישי העמוק שנבנה עם הפונדקאית ומשפחתה שנשמר לעיתים קרובות גם שנים אחרי הלידה, והעובדה שהכול מנוהל במערכת הבריאות הציבורית שלנו. אם יש לזוג את אורך הרוח – בהחלט כדאי למצות קודם את האפשרות בארץ".
כנס "הדרך להורות גאה" | יום ראשון, 5.7, בית ראשונים, גבעתיים. הכניסה חופשית בהרשמה מראש.
