כמה פעמים שמעתם את האמירה "להיות שמן זו בחירה"? אנשים רבים מסתובבים בעולם עם תפיסות סטיגמטיות ומוטעות לגבי השמנה, מאמינים בלב שלם שאנשים שמנים בוחרים לחיות עם עודף משקל ולו רק היו פחות עצלנים וחלשי אופי - ודאי היו רזים יותר. כאשת מקצוע וכדיאטנית קלינית, חשוב לי להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: השמנה אינה בחירה. ההנחה שמדובר בהחלטה מודעת של אדם לא רק שגויה, אלא גם מסוכנת לבריאות הציבור.
השמנה היא מחלה כרונית ומצב רפואי מורכב. היא נוצרת משילוב של גורמים גנטיים, ביולוגיים, הורמונליים, סביבתיים ופסיכולוגיים. מחקרים עדכניים מראים כי לנטייה להשמנה יש מרכיב גנטי משמעותי, וכי בין ארבעים לשבעים אחוז מהשונות במדד מסת הגוף מוסברת על ידי גנטיקה. מדובר במאות גנים המשפיעים על ויסות התיאבון, על קצב חילוף החומרים ועל האופן שבו הגוף מאחסן שומן. רוב הגנים האלו מבוטאים במוח, במיוחד באזורים הקשורים לרעב, לתחושת השובע ולמערכת התגמול.
לצד המרכיב הגנטי פועלים בגוף הורמונים חשובים כגון לפטין, גרלין, PYY ו-GLP-1. ההורמונים האלה משפיעים באופן ישיר על תחושת רעב ושובע באמצעות תקשורת רציפה עם מרכזי הבקרה במוח. כאשר יש שיבוש באחת המערכות, נוצרות תחושות רעב מוגברות או ירידה בתחושת השובע שאינן בשליטת האדם. תהליך זה בולט במיוחד בזמן ניסיון לירידה במשקל. כאשר אדם מפחית ממשקלו, הגוף מפעיל מנגנוני הגנה: רמות הורמון הגרלין עולות, רמות הלפטין יורדות וקצב חילוף החומרים מואט. כל זאת קורה באופן אוטומטי, ללא שליטה מודעת, ומקשה מאוד על שמירה על ירידה במשקל לאורך זמן.
הסביבה המודרנית מוסיפה רובד נוסף לקושי. זמינות גבוהה של מזון עתיר קלוריות, שיווק אגרסיבי, גודל מנות שהולך וגדל, מזון אולטרה מעובד, ירידה בפעילות הגופנית, שינה לא מספקת, מתח כרוני וחשיפה לכימיקלים המשבשים פעילות הורמונלית - כל אלה יוצרים תנאים המקלים על עלייה במשקל. אנשים בעלי נטייה גנטית להשמנה מושפעים מהתנאים הללו אפילו יותר. לצד הגורמים הביולוגיים קיימים גם גורמים פסיכולוגיים מהותיים כגון דיכאון, חרדה, טראומה, הפרעות אכילה, שימוש בתרופות מסוימות ומצבים רפואיים שונים. מחקרים מראים כי קיים קשר דו כיווני בין דיכאון להשמנה, כאשר כל אחד מהמצבים מגביר את הסיכון להתפתחות השני.
הקהילה הרפואית בעולם מכירה כיום בהשמנה כמחלה כרונית. גופים רפואיים מובילים כמו האיגוד האמריקאי לרפואה, הפדרציה העולמית להשמנה וארגון הבריאות העולמי קבעו שהשמנה היא מחלה. תפיסה זו מבוססת על עדויות רבות המראות כי השמנה אינה רק מצב של עודף משקל, אלא תופעה בעלת השלכות בריאותיות משמעותיות, ובהן סיכון מוגבר למחלות לב, סוכרת, סרטן, מחלות כבד ומצבים נפשיים כמו דיכאון. ההכרה הרשמית בכך משפרת את הגישה לטיפול, מפחיתה סטיגמה ומדגישה כי אין מדובר בכישלון או בחוסר כוח רצון אלא במצב רפואי הדורש ליווי מקצועי.
מסרים כמו "להיות שמן זו בחירה" אינם רק פוגעניים. הם עלולים לגרום נזק ישיר. אנשים החיים עם השמנה כבר מתמודדים לעיתים קרובות עם בושה ואשמה, וכאשר הם נתקלים במסר שמייחס את מצבם לכישלון אישי, הם עלולים להירתע מפנייה לעזרה. אצל ילדים ובני נוער ההשפעה חמורה אף יותר, משום שמסר כזה עלול לערער את הדימוי העצמי, להגביר לחץ נפשי ואף להוביל להתפתחות של הפרעות אכילה. מחקרים רבים מצביעים על כך שהסטיגמה סביב משקל אינה מסייעת לירידה במשקל, אלא מגבירה התנהגויות לא בריאות ומחמירה את המצב.
מערכת הבריאות בישראל מציעה מגוון רחב של טיפולים להשמנה, החל בליווי תזונתי וכלה בטיפולים רגשיים ורפואיים. כולם מבוססים על התאמה אישית ועל הבנה עמוקה של צרכי המטופל.
השמנה אינה בחירה. הבחירה האמיתית היא הדרך שבה אנחנו כחברה בוחרים לגשת לנושא: האם נמשיך להאשים ולהיות שיפוטיים, או שנבחר להוביל שיח מכבד, תומך ומבוסס ידע שיוכל באמת לקדם בריאות.
הכותבת היא הדיאטנית הראשית של מכבי שירותי בריאות
פורסם לראשונה: 01:58, 18.11.25
