זוהי שעת צוהריים חמימה באולם המקורה של חוות "אורגני גרין" שבביתן אהרון. על ריצפת עץ עבה ומול ויטרינה המשקיפה על גידולי ירקות ופירות אורגניים, שעטופים כרגע בכיסויי הגנה מקרני השמש החזקות של הקיץ, שכובות להן 20 נשים בגילאי 46-28. הנשים הללו מכורבלות ועטופות בתוך כריות נעימות ותומכות, ועסוקות כרגע בגידול אורגני משלהן – כולנו נושאות ברחמנו תינוק. עבור חלקנו זהו היריון ראשון, ויש מי שעבורה זהו ההיריון השני.
ריטריט הריון
העיניים של כולנו עצומות, ואוזנינו כרויות לתדרים משתנים שנובעים מתוך קערות טיבטיות צבעוניות שפרושות על ריצפת העץ של האולם, כמו כוכבים קטנים וזוהרים. ג'ואנה שמגדירה עצמה "אומנית סאונד וחלימה", יושבת יחפה בשמלתה הכחולה, עוברת קערה-קערה ומנגנת על הכלים בעדינות חרישית זהירה, כאילו שהיא מרדימה עכשיו תינוק. רק שהתינוק הוא אנחנו, ההריוניות העייפות שבחדר, ואחת אחרי השנייה אנו צוללות פנימה, כששפע של צלילים וויברציות מחלחלים עמוק אל תוך התודעה שלנו.
בחודשיים האחרונים אני לא ישנה טוב בלילות. עם התקדמות ההיריון אני אומנם נרדמת תוך מספר דקות, אולם גם מתעוררת מדי שלוש שעות מהשינה, בודקת את הטלפון, רואה שהלילה עוד ממשיך וחוזרת לישון. והנה עכשיו, רגע אחרי ארוחת הצהריים, ודווקא בעיצומו של סשן הצלילים המרפאים שנחשב לסדנה שהכי חיכיתי לה, אני מאבדת את האחיזה במציאות וצוללת לאזור הדמדומים של השינה, כשהצלילים הנעימים והמרגיעים שג'ואנה מפיקה מהכלים שלה, עוטפים את גופי כמו צמר גפן מתוק. מדי פעם שירתה העדינה, כמו נחל תת קרקעי, מחלחלת עמוק אל תוך החלומות שלי. אני נעה ונדה בין חלום לערות, אני סירה במים שקטים, וגופי שקט ונעים כמו תינוק.
הסיבה להתאספות היא ריטריט ההיריון של Minded, שמציע נסיגה לכמה שעות מהחיים עצמם, והתמקדות קבוצתית בחוויית ההיריון ובהכנה ללידה. הריטריט המיוחד הזה הוא לא עוד סדנה. הוא עצירה קצובה אך משמעותית בזמן. מרחב לנשום בו אחרת, לפגוש את ההיריון לא כעוד שלב בדרך, אלא כעולם בפני עצמו, שמותר ורצוי להשתהות בו לרגע.
המלחמה עם איראן גמרה אותי. כמו רוח עזה שפושטת על בית שבקושי עמד מהרעידות קודמות, היא קרעה את הווילונות האחרונים של הסבלנות שטרחתי לתפור בחודשי ההיריון הראשונים. בכל כוחי ניסיתי לעבור את תקופת ההיריון ברוך, בהקשבה, בשקט פנימי, למרות המלחמה המתמשכת שמזמזמת ברקע. הכרחתי את עצמי לא להיבהל מכל טיל של החות'ים, ולא להיכנס לדיכאון מהעובדה שיש עדיין 50 חטופים בעזה. ואז הגיעו השבועיים ההם, שכמו נשלפו מתוך ארכיון הסיוטים הקולקטיביים של כל מי שנולד כאן, וחתכו את השקט שלי בסכין. הלב הלם, הגוף התכווץ, ובעיקר פחדתי שכל הסטרס הזה משפיע על הבייבי שלי.
בתוך הטלטלה הזו, הריטריט של Minded הופיע כמו מבואה נסתרת, מרחב מוגן שאִפשר לי למספר שעות להסיר את השריון, להתנתק מהעולם שבחוץ ולהיות מוקפת בנשים כמוני, הריוניות שמנסות להישאר אופטימיות ולהתמקד בהבאת חיים למציאות השברירית של ישראל.
את הבוקר פתחנו ביוגה איטית ורכה שמותאמת לנשים בהיריון, שיעור שאותו העבירה נועה מופז (37) מכרם מהר"ל, נשואה פלוס שתיים, שעובדת כדולה ומורה ליוגה ומדיטציה. תחת הנחייתה התמתחנו, התפתלנו, ונתנו כוונה להמשך המסע.
אחריה הגיעה ענת אברהם, עובדת סוציאלית ויועצת הנקה מוסמכת, שהעניקה לנו סדנת הכנה להנקה. במהלך הסדנה למדנו על יתרונותיו הבריאותיים של נוזל הקולסטרום, נוזל זהוב וראשוני, שמופרש משד האישה כבר מהשבוע ה-16 להיריון, ומכיל עולם שלם של ריפוי.
אברהם סיפרה לנו איך נוכל לבצע סחיטה של השד כדי להוציא ממנו כמה שיותר קולסטרום בהתחלה וחלב אם בהמשך, העניקה טיפים לתנוחות הנקה שונות, ודיברה על החשיבות הגדולה של מה שמכונה "מגע של עור לעור" עם התינוק, אותו מפגש ראשוני ומרגש, שאינו דומה לשום דבר אחר שחווינו.
מופז ואברהם הכירו יחד בתקופת הצבא, גרו בסמיכות זו לזו, התחתנו והביאו ילדים בערך באותו הזמן. "ענת למדה להיות עובדת סוציאלית ואני הייתי מורה ליוגה, ואחרי הלידות שתינו התפתחנו לעולמות האלה של היריון ולידה", מספרת מופז. "אני נהייתי דולה והיא התחילה ללמוד ייעוץ הנקה.
"הריטריט הזה נולד מתוך רצון לתת מרחב שרואה את ההריונית, ונותן לה פשוט להיות היא עצמה. בתקופה הזאת, ואחר כך בהורות, כל העולם אומר לך את מה צריכה ומה את לא יודעת ומה את חייבת לעשות, ואיזה מוצר את מוכרחה לקנות. כאילו, יש כל כך הרבה כוחות שפועלים מול נשים במקום הזה, רק תיכנסי לאינסטגרם וישר יגידו לך מכל כיוון מה את צריכה, מה אין לך, ואיפה את לא מספיק.
8 צפייה בגלריה
''כל העולם אומר לך את מה צריכה ומה את חייבת לעשות''. נועה מופז בתקופת ההיריון שלה
(צילום: ענת אברהם)
"אז יש ידע שהוא אבסולוטי, ידע רפואי וטכני שטוב לרכוש אותו, אבל לנו מאוד חשוב לבוא בגישה שלא שופטת אף אחת ומורידה את האג'נדה. חשוב לנו להבהיר שלא הכול מתאים לכל אחת, שכל אחת היא שונה, לכל אחת יש את הגוף שלה, את סיפור החיים שלה, אפילו את הטראומות שלה.
"אנחנו מאוד בעד שכל אישה תחלום על הלידה שבא לה לזמן לעצמה, ואני תמיד מנחה את היולדות שלי לדמיין את לידת החלומות שלהן, לזמן אותה, אפילו לכתוב אותה כאילו שהיא קורית, ומצד שני גם לזכור שהכול יכול לקרות ולהאמין בכוחות שלך להתמודד עם כל מה שיבוא.
"בסוף, העבודה שלנו היא לזהות קודם כול מה לא בשליטתנו - את לא יודעת מתי תתחיל לך הלידה, אם היא תתחיל בצירים או בירידת מים או שאולי תצטרכי לעשות קיסרי. כל אלו אינם תמיד בשליטתך. אבל את כן יכולה להפנות את האנרגיות שלך למה שכן בשליטתך – למשל, בחירת בית החולים, בחירה של מי ילווה אותך במהלך הלידה, איזו הכנה את עושה, מה את לומדת ואיזה ידע את רוכשת לפני, אפילו פיזית - מה את מביאה איתך לחדר הלידה. למשל, אם בא לך להביא אוזניות עם פלייליסט שעושה לך טוב. ברמה הפנימית, וזה עיקר העבודה, בשליטתך לפתח מודעות לגוף ולבחור איך את זזה, איך את נושמת, לאילו מחשבות את נותנת מקום ואילו מחשבות את משחררת".
מופז מספרת שמה שהכי הפתיע אותן בהיענות לריטריט, הוא שמגיעות הרבה נשים שכבר ילדו פעם אחת ואפילו פעמיים. בזמן שהן ציפו שזה יהיה ריטריט שיופנה בעיקר ללידה ראשונה, יש נשים שחוזרות אליהן בהיריון השני והשלישי שלהן.
"כמעט חמישים אחוז מהנשים שמגיעות הן נשים של לידה שנייה ואפילו שלישית, וזה רק מדגיש עד כמה כל אחת היא שונה, ואיך כל לידה היא עולם אחר. את במקום אחר, את בן אדם אחר, ואנחנו שומעות מנשים שכבר אימהות שדווקא בגלל שהן כבר מטפלות בילד, הן לא מפנות בכלל תשומת לב להיריון שלהן, הוא פשוט מתקדם".
"הריטריט הזה", אומרת מופז, "מאפשר להן לקבוע לעצמן את המשהו הזה שיתלוש אותן מהבית ליום שלם, כדי רגע לפנות מקום להיריון ולהגיד כזה, 'וואי, יש פה ילד, יש פה אותי, יש את הגוף שלי שמשתנה. אני לקראת אירוע משנה חיים, ואני מפנה לעצמי את היום הזה כדי להתרכז בו".
אין אג'נדה
דניאל שמחון הרוש (33) ממושב אודים, נשואה ואמא לשתיים, היא בעלת חברת Minded, שדרכה נוצר הריטריט. היא מספרת לי שהריטריט הוא גלגול של ריטריט ראשוני שהיא ומופז יזמו ממש עם תחילת הקורונה, בזמנים בהם בישראל רק מעטים הכירו את המונח.
"זה היה ריטריט לנשים שכלל יוגה, רפואה סינית, NLP ודיקור, והקונספט הזה הלך ממש טוב. היינו מוציאות כל פעם במקום אחר בארץ ריטריט של כזה 25 עד 40 נשים, פעם במדבר ופעם ביער ופעם מלון יותר מפונפן, וראינו שנשים ממש מחכות לאירועים האלה.
"כשבעצמי נכנסתי להיריון, החלטתי שבא לי שנקדיש ריטריט רק לנשים הריוניות. ממש חשבתי עם עצמי מה אני הייתי רוצה לקבל מהפורמט הזה, וכך נולדו הסדנאות. ואז ילדתי, ולכל מקום הייתי לוקחת את הילדה שלי. כך נולד ריטריט המשך שבו אימהות באות עם התינוקות שלהן ואנחנו עושות עיסוי לאמא כשהתינוק עליה, וסדנאות התפתחות.
"כל היוזמות האלה פשוט מגיעות מתוך הצורך האישי שלי, ומתוך האהבה שלי ליזמות. היום אני כבר יכולה להגיד לך שאנחנו מוצפים ומופצצים בפניות של מנחים ויוצרי תוכן שרוצים לקחת חלק בריטריטים שלנו, ואני ממש בוחרת אותם בפינצטה, ולוקחת רק מנחים שאני מרגישה שמביאים עמם ערך מוסף שאני בעצמי הייתי רוצה לחוות".
בינתיים לא פחות מ-700 נשים הריוניות השתתפו כבר בריטריט ההיריון של Minded, שמתקיים אחת לחודשיים. את הריטריט אנחנו מסיימות עם סדנת "כוונה ללידה", שבה אנחנו משוחחות על סוג הלידה שכל אחת מאיתנו שואפת לחוות. גם מופז וגם אברהם ניחנו בגישה מלאת חמלה כלפי הנשים ההריוניות. הן ממהרות להבהיר שהן לא מגיעות עם שום אג'נדה ושום מיסיונריות לכאן או לכאן, שכל מה שנבחר הוא זכותנו המלאה, ומזכירות לנו שוב ושוב שהתוכניות של כל אחת מאיתנו, עם כמה שהן יפות, עלולות להתפרק עם הגעת הצירים.
לדבריהן, גם אם אישה משוכנעת בכל ליבה שברצונה ללדת בצורה מסוימת, עליה לקחת בחשבון שלפעמים האדם מתכנן תוכניות ואלוהים מקשקש על הדף מלמעלה. וכמו שהקורונה ואחר כך המלחמה ציוו עלינו להסתגל מהר למציאות משתנה, להתמסר לאי-הוודאות ולנוע עם החיים, כך גם הלידה בכלל וההנקה בפרט מבקשות מאיתנו פחות לתכנן ויותר להסכים. להסכים להשתנות, להסכים להתגמש, ובעיקר - להסכים להיות רכות וחומלות כלפי עצמנו. העולם מספיק קשה גם ככה.
הכותבת הייתה אורחת של ריטריט Minded
פורסם לראשונה: 03:11, 05.08.25
