כבר למעלה משנה שכולנו נמצאים על הקצה, חווים מעין רכבת הרים רגשית שבה אנחנו נעים בין דאגה, עצב, שמחה, התרגשות ואימה ואלה מתחלפים במהירות, ללא סדר, וללא שליטה. אין ספק שיש לכך השפעה על ההתנהגות שלנו ביומיום: אנחנו חסרי סבלנות, מוטרדים ועצבניים מהרגיל וניתן להבחין בכך בקלות במקומות העבודה, בכבישים וגם בבית, בהתנהלות שלנו אל מול הילדים.
זה לא סוד שההתנהגות שלנו, הן במצבי שגרה והן במצבי לחץ, משפיעה על הילדים שלנו. תחשבו עליכם נכנסים הביתה עצבנים, ואיך בתוך רגע כל הבית הופך לסיר לחץ אחד גדול. לאור המצב , נשאלת השאלה: כיצד ההתמודדות הרגשית שלנו בתקופה הזו משפיעה על החוסן הנפשי של הילדים שלנו ועל הוויסות הרגשי שלהם?
על השאלה הזו בדיוק ביקשו לענות ד"ר אלה שראל -מחלב, מרצה בכירה בתואר שני ללימודי משפחה ולייעוץ חינוכי במכללה למנהל, ושתי סטודנטיות שלה: סיון לוי ואור יונה, מומחיות לייעוץ משפחתי ומדריכות הורים. מחקרן בדק כיצד הוויסות הרגשי של ההורים, בתקופת המלחמה הנוכחית, משפיע על רווחתם הנפשית של הילדים.
המחקר נערך באמצעות שאלונים, בקרב 362 הורים (221 נשים ו-141 גברים), בגילי 24-62, רובם נשואים (93.4%), ומרביתם שכירים (77.9%). מספר הילדים במשפחה נע בין 1-9 ילדים, וגיל הילדים הממוצע הוא כ-5 שנים.
"בשבועות הראשונים למלחמה תדירות הירי לעבר ישראל הייתה גבוהה, משפחות רבות הסתגרו בבתיהן, פעילות המשק הואטה, ומסגרות החינוך לא פעלו כסדרן", מסבירה ד"ר שראל – מחלב את הרקע למחקר, "יצאנו מנקודת הנחה שהצטברות הלחץ עלולה לערער את חוויית השליטה, להוביל לשחיקה הורית, לפגוע ביכולת של הורים לווסת את רגשותיהם, ולצמצם את התמיכה שלהם בצרכים הרגשיים של ילדיהם, דווקא בעת בה הם הכי זקוקים לה. מחקרים קודמים הראו שבעשורים האחרונים, ובמיוחד מתחילתה של מלחמת חרבות ברזל, יש עלייה בקשיים רגשיים והתנהגותיים בקרב ילדים. מבחינתנו זה העלה את הצורך להבין אילו גורמים משפיעים עליהם. בנוסף לכך, משיחות עם הורים הבנו שפעמים רבות אנחנו מחפשים תמיכה למצב שלנו בחוץ (באמצעות טיפולים שונים), ואף שולחים את הילד עצמו לטיפול במקום להסתכל פנימה. החלטנו שמחקר זה יתמקד בתא המשפחתי, וביכולות ההורים להשפיע על מצבו הנפשי של הילד.
4 צפייה בגלריה
''הורים שולחים את הילד לטיפול במקום להסתכל פנימה''. ד"ר אלה שראל-מחלב
(צילום: עידן גרוס, המכללה למנהל)
"ויסות רגשי הוא היכולת של ההורה לשלוט בהתנהגותו ובתגובותיו אל מול מצבי לחץ. הרעיון מבחינתנו היה לנסות "להיכנס פנימה" לתוך מערכת הקשרים בין ההורה לילד, כפי שהיא קיימת במשפחות עובדות, וללמוד כיצד הקשר בין ההורה לילד בזמן מלחמה מצמצם את הקשיים הרגשיים של הילד, ותומך בכוחות ההתמודדות הטבעיים שלו".
לשם כך, הן בחנו האם הורים שחווים קשיים בוויסות רגשי עלולים להעביר לילדיהם דפוסי התמודדות לא בריאים: "ילדים לומדים ויסות רגשי דרך התנהגות ההורים שלהם", מסבירה יונה, "בין אם באופן ישיר (למשל, כאשר ההורה מסביר כיצד להתמודד עם רגשות), ובין אם באופן עקיף (למשל, כאשר הילד רואה כיצד ההורה מתמודד עם תסכולים, חרדות וכעסים). רצינו לבדוק כיצד הורים מנהלים את הרגשות והפחדים שלהם, וכיצד הניהול הזה משפיע על הילדים. המטרה הייתה לסייע להורים לתמוך בצרכים של הילדים, ולחזק את הכוחות של הילד, ובכך להפחית את הסיכון לתוצאות שליליות המתלוות למלחמה מתמשכת".
4 צפייה בגלריה
''הורים שמתקשים בוויסות רגשי נוטים להעביר את הקושי לילדיהם, ללא ידיעתם''. סיון לוי
(צילום: נעמה הלל-מלמד)
ואם נאמר את האמת הרי כולנו יודעים שאנחנו, ההורים, לא תמיד מווסתים רגשית, ביחוד לא כשמדובר בזמני מלחמה בהם הלחץ גדול : "הורים שמתקשים בוויסות רגשי נוטים להעביר את הקושי לילדיהם, ללא ידיעתם, מה שעלול להוביל לעלייה בקשיים רגשיים בקרב הילדים", מסבירה לוי, "במצבים בהם אנחנו כועסים, עצבנים וחסרי מנוחה, לעיתים אנחנו מתפרצים. הילד לא מבין מה קורה, וזה עלול להשפיע עליו. הוא מבין שהבית שלו שנתפס כאי של יציבות עלול להיפגע במצבי חירום. הרעיון הוא לשדר לילד שאמנם המצב לא טוב אבל כולנו כאן על מנת לעזור לו להתמודד".
מה קורה כשלילד עצמו יש רגשות שליליים?
"ילדים חווים באופן טבעי רגשות שליליים, כמו: פחד, כעס, אכזבה או חרדה אבל הדרך שבה ההורה מגיב לרגשות האלה היא זו שתקבע עד כמה הילד יצליח להתמודד איתם, ולהתאושש מהם. כאשר הורים מבטלים או מתעלמים מרגשות שליליים של ילדיהם, למשל, במשפטים, כמו: "אין לך ממה לפחד", "אל תבכה", הם מחלישים את משאבי הילד. לעומת זאת, כאשר הורה מכיר ברגשות הילד ונותן להם תוקף, עם משפטים כמו "אני רואה שאתה עצוב, זה באמת קשה", הוא מסייע לילד לפתח מנגנוני ויסות בריאים שתורמים לרווחתו הנפשית".
המשמעות של אבות
תוצאות המחקר העלו כי ויסות רגשי בקרב ההורה הינו מרכיב משמעותי עבור הילד: "רווחה נפשית של ילדים מושפעת במידה רבה מהוויסות הרגשי של ההורים, ומאופן התמיכה שלהם ברגשות השליליים של ילדיהם", מסבירה יונה, "במילים אחרות, ילד יתקשה לפתח רווחה נפשית מיטבית (Well-being) בסביבה שבה אין תגובה הורית תומכת יציבה ומווסתת. ניתן לומר כי קשיי הילדים בזמן מלחמה יכולים להיות פחותים כאשר שני ההורים מווסתים רגשית, ותומכים בצרכים".
בין תוצאות המחקר טמונה גם הפתעה: בכל הקשור להשפעת הוויסות הרגשי על הילדים הרי שישנם הבדלים בין אבות לאימהות. "אימהות הראו רמות גבוהות יותר של תמיכה ברגשות השליליים של ילדיהן בהשוואה לאבות (ממוצע 4.87 לעומת 4.71). יחד עם זאת ניכר שלתגובה הורית תומכת של אבות, גם אם היא נמוכה מזו של האימהות, ישנה השפעה ניכרת וגדולה יותר על הקשיים הרגשיים של הילד", מסבירה אור , "ולמרות שהקשר בין וויסות ההורה לקשיים רגשיים של הילד נמצא מובהק גם בקרב אבות וגם בקרב אימהות, עוצמת הקשר בקרב אבות חזקה יותר".
ומה זה אומר בפועל על הקשיים הרגשיים של הילד ועל הכוחות שלו?
"הכוחות של הילד אינם קשורים ליכולת הוויסות הרגשי של ההורה, אלא נבנים בעיקר באמצעות התמיכה של האם. תמיכה הרגשית שאימהות מעניקות לילדיהם אינה רק מקור לנחמה, אלא היא מרכיב חיוני בעיצוב וטיפוח כוחות הילד. כמו כן, ניתן ללמוד כי אבות עשויים לתרום לילד בוויסות התנהגות. ממצא זה עשוי ללמד על המשקל שיש ליכולת הוויסות של האב על הילד, ועשוי ללמד על החשיבות שיש לאבות בצמצום הקשיים הרגשיים של הילדים באמצעות ויסות רגשי עצמי בשגרה, ובמיוחד בתקופת מלחמה. ולכן, מעורבות רגשית של אבות חשובה, לפחות כמו זו של אימהות, ויש מקום לתת עליה דגש".
נתון מעניין נוסף הוא שמסתבר כי ישנם הבדלים גם בדרך שבה כל אחד מההורים מתייחס לרגשות שליליים של הילד: "אחת התגליות המשמעותיות במחקר היא שאבות פחות נוטים לתמוך ברגשות השליליים של ילדיהם בהשוואה לאימהות. עם זאת, כאשר אב מתקשה בוויסות רגשי – ההשפעה השלילית על הילד גדולה יותר מאשר כשהאם מתקשה", מסבירה יונה, "המשמעות היא שרווחה נפשית של ילדים תלויה גם ברמת המעורבות הרגשית של האבות, ולא רק של האימהות".
