השיח המיידי בגיל המעבר הנשי נע כמעט תמיד סביב תופעות כמו גלי חום, הזעות לילה, יקיצות מרובות, דכדוך, ירידה בחשק המיני, בעיות מפרקים, הידלדלות עצם ועוד מצבים שמקורם בשינויים ההורמונליים ובהסתגלות הגוף לירידה באסטרוגן בתקופה של תום הווסת או מעט לפניה. אלא שמסתבר שכל הסממנים הללו הם לא "תקלה" ביולוגית של תום תקופת הפוריות, אלא הם שלב מעבר הכרחי שבו המוח מסתגל לירידה הדרמטית באסטרוגן, הורמון המין הנשי העיקרי, ומבצע קפיצה אבולוציונית שבמסגרתה הוא מתעצב מחדש לתפקיד הבא של האישה – כמנהיגה חברתית.
"את הדרמה הגדולה שמתרחשת אצל האישה בגיל המעבר יש לחפש בכלל במוח, שכן היא מרתקת הרבה יותר. זוהי דרמה נוירוביולוגית שחושפת את האמת על הגיל הזה ועל התפקידים של האישה בתוכו", אומרת ד"ר ליאת יקיר, שעוסקת כבר שנים גם בביולוגיה הנשית, ומכנה את התקופה שלאחר תום הווסת – "דרמה של מוח בשינוי".
"מסתבר שבעקבות השינויים ההורמונליים שאנחנו עוברות, זהו לא רק הגוף שמתארגן ומאזן את עצמו מחדש, אלא גם המוח הנשי עובר לפאזה הבאה של החיים, והופך להיות מוח של מנהיגה חברתית. ולכן, מה שקורה במוח של אישה בגיל המעבר הוא לא מה שנחשב ומוגדר מנו־פאוזה, כלומר 'עצירה', אלא זהו תהליך שהרבה יותר נכון לקרוא לו מנו־סטארט. אפשר לדמות את זה לפרויקט התחדשות ענק, שבמהלכו המוח מבצע רה־ארגון נוירולוגי בקנה מידה מפעים, בדומה לרה־ארגון שהמוח מבצע בכל שלב שבו מתקיים בגוף הנשי שינוי הורמונלי משמעותי, כמו למשל בזמן היריון, לידה והורות, או בגיל ההתבגרות. אנחנו הרי יודעים שכאשר יש שינויים הורמונליים בקנה מידה עצום, הדבר מוביל גם לתגובה במבנה המוח – חלק מהחיבורים העצביים מצטמצמים, אחרים נבנים מחדש ורשתות מוחיות מרכזיות עוברות 'שיפוץ' יסודי – אלא שאת זו של גיל המעבר פשוט לא חקרו לאורך השנים", אומרת ד"ר יקיר.
"עד שהגיעה בשנת 2017 פרופ' ליסה מוסקוני, ממובילות המהפכה של חקר המוח אצל נשים בגיל המעבר, והתגליות שלה פשוט משנות סדרי עולם. באמצעות הדמיות מוח מתקדמות היא בחנה לראשונה את מוח האישה לפני, במהלך ואחרי גיל המעבר, ומסקנותיה לא פחות ממדהימות".
רגע. את מטילה פה פצצה מגדרית. עד לפני שמונה שנים לא חקרו לעומק את השינויים שעובר מוח האישה בגיל המעבר, וזאת למרות תופעות ידועות כמו ערפל מוחי או ירידה בזיכרון ובחדות המחשבה בגיל זה?
"תאמיני או לא, אבל רק ב־2017 פורסמה על ידי מוסקוני סריקת המוח המקיפה הראשונה של נשים בגיל המעבר. עד לפני שמונה שנים איש לא טרח לבדוק מה קורה במוח האישה בתקופה קריטית שמשפיעה על חצי מהאוכלוסייה, וכמעט כל מה שידענו על המוח האנושי התבסס על מחקרים שנערכו על גברים ועל זכרים בבעלי חיים", אומרת ד"ר יקיר.
המשמעות היא – תעשו פרצוף מופתע – שעשרות שנים של מחקרי מוח התעלמו מהעובדה הבסיסית: מוחן של נשים עובר שינויים הורמונליים דרמטיים במהלך החיים, אך נשים ונקבות בבעלי חיים הורחקו מניסויים קליניים וממחקר בסיסי, מחשש שהשינויים ההורמונליים יפריעו לניסוי ויובילו לתוצאות לא עקביות.
"השינויים ההורמונליים שעוברים על האישה נתפסו כל השנים כ'רעש' שמקשה על המחקר, ולכן נוטרלו. אלא שזו גישה הרת גורל עבור נשים, שהובילה לכך שהרפואה התעלמה מהשפעות ייחודיות על נשים, לא רק בגוף, מסתבר, אלא גם בכל הקשור למה שקורה לנו במוח בעקבות אותם שינויים", אומרת יקיר.
כשהפרשת האסטרוגן יורדת, המוח עובר רה־אורגניזציה עצבית עמוקה ולכן אנחנו חווות בתקופה זו ירידה בזיכרון, ערפל מוחי, חרדה, דכדוך, שינויים בשינה ובטמפרטורת הגוף, ועוד. תסמינים אלה אינם "פסיכולוגיים", אלא נוירוביולוגיים. המשמעות האקוטית שלהם היא שגיל המעבר אינו "בעיה הורמונלית", אלא הוא תהליך מוחי. וזה מה שגילתה מוסקוני במחקריה.
"במחקרים שהיא החלה לבצע סוף־סוף, רואים בבירור שינויים עמוקים שמתרחשים במוח של נשים בשנים שלאחר הווסת. מחקריה מראים שהרה־ארגון הנוירולוגי שעובר המוח הנשי מתרחש בעיקר בפרי־מנופאוזה, בתקופת המעבר עצמה, וממשיך לאורך שנתיים־חמש שנים לתוך התקופה שלאחר תום הווסת. התהליך משתנה מאישה לאישה והמחקר עדיין לא הגדיר נקודת סיום מדויקת לרה־ארגון זה. אבל מה שאנחנו כן יודעים זה שבעוד בתקופת המעבר יש ירידה זמנית בפעילות מטבולית ובקישוריות נוירולוגית באזורי האונה המצחית, אזורי קבלת ההחלטות וסדרי העדיפויות – וזו הסיבה למשל שנשים בגילים אלה מרגישות ערפל מוחי, ירידה במיקוד ובחדות הזיכרון ועוד – הרי שאחרי תקופת המעבר המוח מתארגן מחדש".
באיזה אופן?
"המוח מתחיל בתקופה זו לייצר חיווטים וקשרים נוירולוגים חדשים, ולכן מוסקוני רואה את גיל המעבר כהזדמנות לשבור דפוסים, לעצב מחדש את היצירתיות, להיות חכמות יותר, לפתח חוסן רוחני וקוגניטיבי, להמציא מחדש את הזהות, ואכן נשים רבות מדווחות על בהירות מנטלית משופרת, יכולת טובה יותר לקבוע גבולות, סינון לגבי מה חשוב להן באמת בחיים והעזה לעשות בחירות שמשרתות אותן ולא את סביבתן", אומרת ד"ר יקיר.
כאשר "מחפשים" את המופע של השינויים הללו במוח, אפשר לראותו בבירור במה שידוע כאזור "רשת ברירת המחדל", שמתעורר כשהמוח במנוחה. זו מערכת שאחראית על רפלקציה עצמית ועל מחשבות פנימיות, מעורבת בבניית הזהות האישית והתודעה העצמית, עוזרת לנו לחשוב על עצמנו, על העבר והעתיד שלנו. "מה שהופך את גיל המעבר לשלב של בדיקה מחודשת של הזהות שלנו, לצורך גיבוש זהות חדשה, מעודכנת ואותנטית יותר, שמחברת את האישה למי שהיא באמת ולא למי שחשבה שהיא צריכה להיות מתוך ציפיות הסביבה והתרבויות השונות", אומרת יקיר.
וכך, אם בתחילת המנו־פאוזה השינויים באזורים אלה גורמים לעלייה בתגובתיות רגשית, קושי בוויסות רגשי, עצבנות וחרדה, הרי שאחרי ההתאוששות והשיפור בתפקוד המוח אנחנו רואים שיפור ביכולת הוויסות הרגשי אצל נשים ופחות סובלנות לדברים שלא משרתים אותנו. "בעצם יש כאן מהלך של 'שדרוג תוכנה', ירידה זמנית בתפקוד במהלך העדכון, ואחר כך שיפור בביצועים שמותאם למציאות החדשה של החיים, עד להתייצבות מה שמכונה 'מוח המנהיגה החברתית'. זהו השלב שבו המוח מווסת מחדש רשתות של קבלת החלטות, חוכמה מצטברת, יציבות רגשית ואמפתיה – תכונות שמאפיינות בדיוק את הנשים שמובילות קהילה, משפחה וידע. אפילו האמיגדלה – מרכז הרגש – עוברת שינוי עדין והופכת פחות תגובתית לגירויים שליליים. המחקר מצביע על יותר שלווה, יותר ויסות עצמי, פחות היענות לרעשי רקע רגשיים. תחשבו על זה כמערכת עצבים בשלה יותר, מחוזקת יותר – שמנוהלת על ידי הרבה פחות דרמות", אומרת ד"ר יקיר.
למה המוח משקיע כל כך הרבה אנרגיה באמצע החיים?
"תהליכי רה־ארגון נוירולוגיים יקרים, ולא קורים סתם. כמו שכל שינוי הורמונלי גדול בחיים (התבגרות, היריון, הורות) מגיע עם עיצוב מחדש של המוח בהתאם לתפקיד החדש, כך גם גיל המעבר. המוח, בפשטות, עושה את אותה קפיצה אבולוציונית שהתגלתה במחקרים של מוסקוני, ומתכונן לעשורים שבהם הידע, הניסיון והיכולת לראות רחוק הופכים ליתרון חברתי. זה השלב בסקאלה הנשית שבו רבות מאיתנו מדווחות על שינוי חד בהתנהלות. פתאום אנחנו מרגישות בהירות מחשבתית, פוקוס מחודש, ירידה בחרדה סביב 'מה יגידו', תחושת חופש פנימית, פרץ של יצירתיות ועוגן פנימי שלא היה בנו קודם. מוסקוני רואה בכך מסר אבולוציוני ברור: המוח מתעצב מחדש לתפקיד הבא של האישה – מנהיגות חברתית".
אבל בינתיים החוויה לא פשוטה. עד שה"שיפוץ", או רה־הארגון מסתיים, נשים רבות חווות עדיין את אותם תסמינים שהזכרנו מערפל מוחי דרך ירידה באנרגיה, דכדוך ועצבנות ועד קשיי שינה ועומס רגשי. יש לזכור שאלה הם לא תסמיני סוף, אומרת ד"ר יקיר, אלא תסמיני מעבר, כמו ירידה לצורך עלייה.
מה יכול לעזור בתקופה הזו?
"בגיל המעבר המוח צריך תנאים אחרים מאלה שסיפקנו לו בגיל 20 או 30. שינוי אורח חיים הוא לא פריבילגיה, אלא הוא תנאי להמשך תפקוד ולכן אנחנו חייבות להתאים את ההרגלים שלנו למצב הגופני החדש", אומרת ד"ר יקיר. כך, למשל, יש לעבור לתזונה חכמה, עשירה בחלבון איכותי ובסיבים ומופחתת פחמימות ריקות, כדי לספק למוח חומרי גלם טובים לבנייה מחודשת של רשתות עצביות. יש לסגל פעילות גופנית סדירה כדי להגביר הזרמת דם למוח ולהפחית קורטיזול, הורמון הסטרס שמפריע לבנייה וצמיחה ותוקע אותנו על הישרדות. יש לדאוג לשינה טובה שגם היא קריטית לאיזון מוחי בזמן תנודות הורמונליות ויש למצוא את הדרכים להגיע אליה, וכמובן הימנעות מרעלנים כמו למשל עישון ומזון מעובד, שידועים גם כמשבשי הורמונים. החיים דינמיים ומה שעבד לנו בגיל 30 לא עובד כבר בגיל 50, אבל אם נעניק לגוף ולמוח את מה שהם כן צריכים בתקופה הזו ניווכח לדעת שגיל המעבר הוא לא פרק הירידה, אלא הוא פרק ההתעצמות, ההתחדשות. המוח לא נסגר, אלא נפתח מחדש ואת מגלה מי את באמת. תקופה שמעצבת את האישה לא כאם צעירה, אלא כמנהיגה חברתית, כמנטורית, כמי שמביאה לסביבתה, לחברותיה ולמשפחתה חוכמה עמוקה, יציבות וראייה רחבה", אומרת ד"ר יקיר.
לגייס את השינוי לשירות הנפש וההתנהלות
"את הקפיצה התודעתית שמתרחשת במוח הנשי בגיל המעבר חובה עלינו לגייס לשירות הנפש וההתנהלות שלנו בחיי היומיום", אומרת הפסיכולוגית קרן סלע, שמטפלת בשיטה אינטגרטיבית מאחדת בנשים באמצע החיים.
סלע מדברת על השינויים המוחיים בגיל המעבר ככאלה שטומנים בחובם הזדמנות וגם אחריות ללקיחת החיים לידינו, לזיהוי הייחודיות שבנו ולחיבור לחוכמה הפנימית שאספנו לאורך החיים. "כאשר מבינים את השינוי במבנה המוח בגיל המעבר, לומדים כיצד הוא מעביר את המשקל מדגש על המערכת הלימבית־הרגשית לאזור הפרונטלי מקבל ההחלטות, שפחות מושפע מאזורי הרגש והדרמה ויותר פנוי לעסוק באינפורמציה פרסונלית שמחוברת לצרכים מתקדמים. פחות התנהלות ממקום הישרדותי ויותר עבודה עצמית ממקום מתפתח".
ולכן הסטרס הוא אויב משמעותי בגיל המעבר?
"לצערנו הרב, העיסוק בשמירה הישרדותית אל מול סכנות מעכב לנו מאוד את תהליך ההתפתחות והגדילה וגם פוגע במערכת החיסון. כשאני בסטרס אני לא חושבת טוב, לא חושבת מה אני יכולה לעשות עם חיי, אלא חושבת רק לאן לברוח. בגיל המעבר המוח מאפשר לנו בפוטנציאל לצאת ממצב הגנתי והישרדותי, ולחשוב מה נרצה לעשות עוד עם חיינו ואיך לפתח עוד את הייעוד והתשוקה האישית. גיל המעבר דורש מאיתנו להירגע, לשים דברים בפרופורציות, להבין שיש לנו כוח להתמודד וחשוב להסביר את זה, כי בסוף אין יתרון בהבנה של הביולוגיה בלי להבין איך היא אמורה להתבטא ביומיום", מדגישה סלע.
ולכן, לדבריה, הכותרת של החלק הנפשי בגיל המעבר היא – "אם בשלב זה של חייך את בלחץ, סימן שאת לא חיה נכון. לגיל המעבר יש הרבה פחות סבילות לסטרס והוא צורח את זה, בעזרת סימפטומים רבים שבהם הוא משתמש כדי להסביר לנו את זה ולהכריח אותנו ללמוד איך לחיות נכון בהתאם לשלב הזה של חיינו".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.12.25
