בעידן שבו בני נוער חשופים לשפע תכנים ומידע על מיניות ברשתות החברתיות, ללא ידע והכוונה מתאימים, הם עלולים לעצב תפיסות מעוותות ולא בריאות של יחסים, גבולות והסכמה, ואף להגיע להתנהגות מינית לא אחראית ולמצבי סיכון. בתוך כל זה, שיח פתוח עם ההורים מהווה מקור לביטחון ולהכוונה, מספק מידע אמין ומדויק המותאם לגיל, ומאפשר לילדים לשאול, להבין ולקבל החלטות.
מחקר ישראלי חדש, שפורסם בכתב העת המדעי הבינלאומי Journal of Child and Family Studies, מגלה כי בניגוד למקובל לחשוב, הגורם המשמעותי ביותר בנכונותם של מתבגרים לפנות להוריהם לעזרה בנושאים מיניים הוא איכות מערכת היחסים עם ההורים, ולא מידת השמרנות בבית.
במחקר, שהובילו ד"ר חיה אברבוך-כהן ופרופ' יעקב יבלון מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, יחד עם ד"ר אייל קלונובר מבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון, השתתפו 591 בני נוער בגילי 14–18: 306 בנים ו-285 בנות.
המחקר מספק גם נתונים על ההתנסות המינית של המשתתפים: 97 מתוך 591 מהם (16.4%) דיווחו שכבר קיימו יחסי מין. בקרב הבנים דיווחו על כך 66 מתוך 306 (21.6%), ובקרב הבנות 31 מתוך 285 (10.9%).
בני הנוער התבקשו לדרג את נכונותם לפנות לעזרה בנושאים הקשורים להתנהגות מינית, ובהם יחסי מין ושימוש באמצעי מניעה. כמו כן נבדקו תפיסותיהם לגבי איכות הקשר עם הוריהם, מידת מעורבותם של ההורים בחייהם ורמת השמרנות בבית.
הקשר עם האם בלט במיוחד: איכותו הייתה המנבא המרכזי לנכונות לפנות לעזרה, הן בקרב נערות והן בקרב נערים. ככל שהקשר עם האם נתפס כחיובי יותר, כך גדלה הנכונות לראות בה כתובת לעזרה בנושאים הקשורים למיניות. אצל האבות התמונה מורכבת יותר. אף שאיכות הקשר עם ההורים נמצאה באופן כללי כגורם משמעותי בנכונות לבקש עזרה, איכות הקשר בין האב לבנו לא הגבירה את נכונותם של נערים לפנות לאביהם בנושאים מיניים.
בין גיל עשר ל-12 חל שינוי משמעותי והחברים הופכים למקור מרכזי יותר לעזרה
(תמונה: Shutterstock/DimaBerlin)
החוקרים שיערו כי ככל שהמשפחה שמרנית יותר ביחסה למיניות, כך בני הנוער יהיו פחות נכונים לפנות להוריהם לעזרה. ההשערה התבססה גם על מחקרים קודמים שהראו כי מתבגרים במשפחות שמרניות עלולים לחשוש מתגובת ההורים או מכך שלא יבינו אותם. בפועל, השמרנות המשפחתית לא נמצאה משפיעה על נכונותם של המתבגרים לפנות להוריהם לעזרה בנושאים מיניים. מערכת יחסים חיובית עם ההורים נמצאה משמעותית יותר.
המחקר מצא גם הבדלים בין בנים לבנות: נערות היו נכונות יותר מנערים לבקש עזרה בנושאים הקשורים להתנהגות מינית, ובקרבן מעורבות הורית גבוהה יותר נקשרה לנכונות רבה יותר לפנות לעזרה. הדבר עולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים, שלפיהם נערים נוטים פחות מנערות לבקש עזרה ולעיתים מעדיפים להתמודד לבדם.
עוד עלה כי המבוגרים יותר, בני 16–18, היו פחות נכונים לפנות לאבותיהם בנושאים מיניים בהשוואה לבני 14–16.
אצל האבות התמונה מורכבת יותר
(תמונה: Shutterstock/PeopleImages)
הממצא עשוי לשקף תהליך רחב יותר בגיל ההתבגרות: ככל שהילדים גדלים ומפתחים עצמאות, ההורים מאבדים בהדרגה את מעמדם כמקור טבעי לעזרה בנושאים אינטימיים. מחקרים קודמים הראו שעד גיל עשר ילדים פונים בדרך כלל להורה, ובעיקר לאם, אך בין גיל עשר ל-12 חל שינוי משמעותי והחברים הופכים למקור מרכזי יותר לעזרה. לדברי החוקרים, המעבר הזה עשוי להיות משמעותי במיוחד כשמדובר במיניות: בני נוער עשויים לפנות לחברים או למקורות מידע באינטרנט, ובהם להיחשף למידע לא מדויק ולתכנים מיניים. ניסיון מיני קודם נקשר אף הוא לדפוסי הפנייה לעזרה: נערות שכבר קיימו יחסי מין היו פחות נכונות לפנות לאמן.
לדברי החוקרים, הבנת הגורמים שמעודדים בני נוער לבקש עזרה מהוריהם חשובה במיוחד בתקופה שבה מתבגרים נחשפים למידע רב על מיניות מחברים ומהאינטרנט. הממצאים מצביעים על כך שהשארת ההורים בתמונה אינה תלויה רק בעמדותיהם כלפי מיניות, אלא בראש ובראשונה במערכת היחסים שהם בונים עם ילדיהם.
