לפני שש שנים נחת כאן הקיה ספורטאז' 1,600 סמ"ק אוטומטי ב־135 אלף שקל ושינה את שוק הרכב הישראלי לתמיד. זה היה האות להסתערות הג'יפונים והקרוסאוברים על המשפחתיות הקלאסיות, עם החלום הישראלי של רכב גבוה במחיר נמוך. מאז טיפסו הספורטאז' ומתחריו הישירים לאזור ה־150 אלף שקל, ואל הוואקום שפינו בנישת המחיר הזאת נכנסו הג'יפונים הבינוניים הגדולים יותר.
אורך של 4.21 מטר ומעלה הוא הרף שמבדיל בין ארבעת הנבחנים פה לבין הג'יפונים הקטנים יותר, שנבחנים במוסף הזה בנפרד. רנו קפצ'ור דור שני שהגיע אלינו בסוף 2020, יונדאי קונה שנחת לאחרונה אחרי מתיחת פנים, סקודה קאמיק ופיג'ו 2008 הם המשפחתיים יותר מבין הג'יפונים הקטנים, אלה שמסוגלים לקלוט בנוחות מבוגר תורן לצד מושבי פעוטות מאחור, ושילוב של עגלות וקניות בתא המטען. אלה שיכולים להוות אלטרנטיבה למשפחתיות הפופולריות באותה סביבת מחיר. ומי מהם המומלץ למשפחה שלכם? תמשיכו לקרוא.
עיצוב ותא נוסעים
הקפצ'ור הדו־גווני (תוספת של 2,000 שקל למחיר) מרהיב, מזכיר את הדור הראשון החתיך וממזג את הקווים שלו עם אלו של הקליאו החדשה שעליה הוא מבוסס. הוא היחיד כאן שיכול להתחרות בעיצוב המרהיב של ה־2008 הספורטיבי, עם החזית הדרמטית הכוללת ניבים מתאורת לד, שתזהו בקלות מהמראה האחורית.
מתיחת הפנים של הקונה עידכנה היטב את העיצוב, מאחור ובעיקר מלפנים, והפכה אותו לרענן ולנאה משהיה כשהושק לפני שלוש שנים. הקאמיק נאה בפני עצמו, אך סולידי יחסית לאחרים. צבע דו־גווני בהחלט היה משדרג אותו, ומדובר במשהו שסקודה הציעה בפאביה כבר לפני עשור וחצי. הוא נראה נמוך מהשאר, אך בפועל גבוה בשלושה מ"מ מהפיג'ו ו־1.55 המטר שלו. כך או כך, רק 25 מ"מ מפרידים בין הפיג'ו לקפצ'ור, הגבוה מבין הארבעה.
הקפצ'ור ממשיך עם סביבת נהג מודרנית וצבעונית, דשבורד שבמרכזו צג מולטימדיה אנכי גדול, סטייל טסלה, וכהמשך ישיר לקליאו, אבל המושבים אינם הכי נוחים כאן.
בניגוד לעיצוב החיצוני, תא הנוסעים של הקונה בקושי השתנה, מה שמותיר אותו עם סביבת נהג פלסטיקית מדי, שכבר מראה סימני גיל.
בפיג'ו אין הרבה מה לתקן. ה־2008 מרהיב גם מבפנים והמושבים מוצלחים. אך הוא ממשיך לאכזב בהנדסת האנוש, בהתעקשות הצרפתית על תפעול מערכות כמו בקרת האקלים רק דרך שיטוט בין מסכי המולטימדיה, שעלול להיות מסוכן בנהיגה. ההגה הקטן מסתיר חלק מלוח המחוונים.
חבל שגם סקודה הלכה בתוואי הזה, כשחלק מפונקציות בקרת האקלים, כמו קביעת עוצמת האוורור, מבוצעות רק מהמסך. פרט לזה הקאמיק מספק סביבת נהג ברורה ואיכותית, עם תנוחת ישיבה גבוהה פחות מהאחרים.
בקרב על גודל מסכי המולטימדיה מנצח הרנו עם 9.3 אינץ', כשבסקודה וביונדאי מסכי 8 אינץ' ובפיג'ו (וברנו הבסיסי) רק 7 אינץ'. המסך ביונדאי ובסקודה הוא הפשוט והאינטואטיבי ביותר לשימוש.
במושב האחורי מציעים הרנו והפיג'ו תנוחת ישיבה גבוהה יותר, כשהסקודה מעניק את מרווח הרגליים הטוב ביותר, ואת הראות העדיפה החוצה. ברנו אפשר לשפר את המרווח לנוסעים באמצעות הזזת המושב האחורי על מסילה באורך של 16 ס"מ, על חשבון נפח תא המטען.
החיסרון של ארבעתם לעומת משפחתיות כמו אוקטביה הוא ברוחב המושב האחורי, מה שעלול להגביל בהסעת שלושה פעוטות בהתקני ריסון. הקאמיק הוא הכי פחות צר, אחריו הקונה והקפצ'ור, ואחרון ה־2008. חבל שיציאת מזגן למושב האחורי עדיין לא מגיע כסטנדרט ברכבים משפחתיים כאלה בעידן ההתחממות הגלובלית: מהיונדאי ומהפיג'ו היא עדיין נעדרת, בסקודה וברנו דווקא חשבו על הילדים שלכם.
תאי מטען? לרנו הגדול ביותר, 422 עד 536 ליטר תלוי במיקום המושב האחורי, לעומת 405 ליטר בפיג'ו, 374 ליטר ביונדאי ו־363 ליטר בסקודה. לשלושת הראשונים תא מטען עם שני מפלסים. מה שמאפשר להוביל מטען כבד בגובה הפתח, כדי שיהיה קל יותר להרימו. לסקודה יש את הפתח הגדול ביותר, ומגוון ווי תלייה ורשתות מטען, המאפשרות שימוש יעיל יותר בבגאז'.
אבזור? לכולם דיבורית בלוטות', קישוריות אנדרואיד וקארפליי במולטימדיה, חישוקים קלים (16־18 אינץ', תלוי בגרסה) ומצלמת רוורס, כשלפיג'ו יש גם מצלמה שמספקת מבט על שימושי. היונדאי הוא היחידי ללא חיישני חנייה מאחור והפיג'ו הוא היחיד שמסתפק במזגן רגיל בגרסת הבסיס, בכל השאר יש בקרת אקלים, כמו בשאר הנבחנים. טעינה אלחוטית לניידים תומכים מוצעת בכולם רק בגרסאות המאובזרות, כמו גם לוח מחוונים דיגיטלי. הרנו הוא היחידי שמציע כניסה והנעה ללא מפתח בכל הגרסאות, באחרים הוא נעדר גם מגרסאות הבסיס.
בטיחות? לכולם בלימת חירום אוטונומית והגה שמתקן סטייה מנתיב, והתרעה במראות על רכב בשטח מת, אך לא בגרסאות הבסיס. הקונה הוא היחיד ללא בקרת שיוט אדפטיבית, אבל גם היחיד עם בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור בדגם המאובזר, עם התרעה על שכחת ילדים מאחור, ומגרסת הביניים עם מניעת פתיחת דלת בעת מעבר רכב חולף. הפיג'ו הוא היחיד עם ארבעה כוכבים במבחן הריסוק האירופי, האחרים זכו לציון חמשת הכוכבים המירבי.
ביצועים וצריכת דלק
לכל הארבע מנועי טורבו בנזין, אך פה מסתיים הדמיון: הסקודה התייצבה בגרסת ה־1,000 סמ"ק, 115 כ"ס (יש גם 1,500 סמ"ק, 150 כ"ס בתוספת 4,000 שקל). הפיג'ו הגיעה בגרסת ה־1,200 סמ"ק הנפוצה (130 כ"ס), כשבהיצע קיימים גם דגמי דיזל וחשמל. לרנו יש 1,330 סמ"ק ו־154 כ"ס (131 כ"ס בגרסת הבסיס באותו נפח). והיונדאי? למנוע ה־1,600 סמ"ק של הקונה היו לפני מתיחת הפנים 177 כ"ס. בקוריאה חששו שאולי חסר לו כוח, וכעת יש לו 198 כ"ס (!).
פיג'ו היחידה שמאמינה בתיבה אוטומטית קלאסית, עם 8 הילוכים. השאר עם התצורה הנפוצה יותר של תיבה רובוטית כפולת מצמדים, עם 7 הילוכים, שמציעה צריכת דלק עדיפה, אבל יותר פוטנציאל לתיקונים יקרים לאורך חיי הדגם.
לא הופתענו לראות שהקונה היה הכי מהיר, אבל המנוע הזה גדול על השלדה הזו, וכל תאוצה חריפה מזעיקה את בקרת המשיכה אפילו בקו ישר. הרנו קצת יותר איטי אך מרשים בהרבה בתאוצה לינארית ושקטה יותר. הפיג'ו והסקודה נהנים ממנועי 3 צילינדרים לעומת 4 בשני הזריזים יותר, אך הם עולים מהר בסל"ד, ויש להם צליל נחמד. הפיג'ו זריז יותר למרות הגיר האיטי. הגיר היעיל בסקודה מקל בתאוצות עקיפה על המנוע החלש ביותר כאן, עם הביצועים האיטיים ביותר נגד השעון.
הקאמיק מפצה על הביצועים בצריכת הדלק הטובה ביותר בסוף היום: 12.6 ק"מ לליטר, לעומת 11.7 קמ"ל ברנו, 10.3 קמ"ל בפיג'ו ו־9.6 קמ"ל ביונדאי, שמשלם במשאבה על הבעיטה בגב בכל לחיצה על הדוושה הימנית. בשיוט בין עירוני הרנו היה החסכוני ביותר (16.9 קמ"ל) לפני הסקודה (14.9), הפיג'ו (13.6) והיונדאי (13.5).
נוחות והתנהגות כביש
אין כמעט מבחן דרכים שבהפסקת הקפה שבסיומו אנו לא משחקים קצת בלגו וירטואלי, מתחילים לבנות על הניייר את הרכב האולטימטיבי מבין רכיבי המשתתפים. הפעם זה היה יכול להיות אחד עם המנוע של היונדאי והשלדה של הפיג'ו.
הקונה קופצני מדי בעיר, פחות מבודד רעשים מהחוץ, נזקק להתערבות בקרת היציבות בכל עיקול שאליו נכנסים קצת מהר. אין הרבה מתאם בין יכולות השלדה הבינונית שלו לביצועים המצוינים.
גם הפיג'ו לא מספיק נוח בכבישים עירוניים שבורים ובפסי הרעדה, משפט שלא כתבנו הרבה על מוצרי היצרן הצרפתי. אבל הוא תענוג בכל כביש מתעקל, הודות לאחיזה גבוהה, נטייה מינימלית בפניות והגה מדויק.
הרנו מציג פשרה טובה יותר. הוא נוח יותר משניהם, וגם מתמודד בכבוד, אם כי לא בחדווה, בסיבובים. ההגה שלו פחות מדויק משל הפיג'ו והוא רוכן קצת יותר בפניות.
הסקודה לא ספורטיבי ומגבלות האחיזה שלו פחות גבוהות מאלה של הפיג'ו. אבל הוא מתמודד היטב בסיבובים, משנה כיוון ביעילות, ולהגה המדויק יותר שלו יש יותר משקל. ובעיקר, הקאמיק הוא הנוח מבין הארבעה בתסריט המאתגר של בורות ופסי הרעדה, ופעולת המתלים שלו היא השקטה ביותר.
לסקודה יש גם את מרווח הגחון הגבוה ביותר, כמעט 19 ס"מ, לעומת 17.4 ברנו, 17 ס"מ בקונה ו־16 בפיג'ו. לכולם הנעה קדמית ואפס יומרות שטח, אבל הקאמיק יעניק יותר ביטחון בנהיגת שבילים.
השורה התחתונה
היונדאי והפיג'ו מתייצבים יחד על המדרגה השלישית בפודיום. ליונדאי יש ביצועים חסרי תחרות בקטגוריה, והוא היה משאיר אבק גם לקאמיק 1.5 ליטר לו היה מתייצב כאן. אבל הנוחות, התנהגות הכביש וצריכת הדלק פוגעות בציון הסופי שלו.
2008 הוא חתיך אמיתי המצדיק את המוניטין של היצרן בכבישי נהיגה, אך הוא פחות מתבלט בדברים שחשובים יותר לשימוש משפחתי, כמו מרווח ונוחות, וסביבת הנהג המתקדמת שלו גובה מחיר גבוה מדי מהנדסת האנוש.
הקפצ'ור 2 הוא שדרוג משמעותי לעומת קודמו. נאה כמוהו, אבל כעת עם מנוע מצוין, חזק וחסכוני ומרשים בתא הנוסעים. הוא לא נכשל בשום דבר, אבל מסתפק במקום השני בגלל גיליון הציונים המרשים יותר של הסקודה.
לקאמיק אין את אפקט ההנאה שיש לשלושת האחרים, אבל יש בו את כל מה שצריך כדי להיות רכב פנאי משפחתי עדיף. במרווח, בשימושיות, בנוחות, באבזור ובצריכת הדלק. הוא אוסף את הנקודות שלו בהתמדה ובזכות הפרטים הקטנים. ולכן הוא הג'יפון הבינוני־גדול שעליו אנחנו ממליצים למשפחה שלכם.
השתתפו במבחן: אמיר שוורץ וטל אבן
פורסם לראשונה: 14:56, 24.03.21
