זוכרים את הרגע הזה, בו הגיע לידיכם פוסטר חדש של רכב אייקוני? את השנייה הזאת שבה פרסתם אותו בזהירות על המיטה, מתבוננים בו ארוכות וחולמים שיום אחד כשתהיו גדולים יהיה לכם כזה רכב, אבל בדיוק כזה? כשאני הייתי ילד - וזה היה מזמן - העולם התחלק לשניים. אלו שתלו מעל המיטה פוסטר של למבורגיני קונטאש, פרארי F40 או פורשה 959 ומנגד, אלו שתלו פוסטר של פונטיאק פיירבירד, פורד מוסטנג או שברולט קאמרו.
שברולט קמרו zl1 - ארז ליבן
בגדול, אני שייך לקבוצה הראשונה. לאלו שחלמו על הפאר האיטלקי, על קווי העיצוב האלגנטיים ועל הסאונד הבשרני של מנועי V12 עוצמתיים לצד נהגי מירוצים שהערצתי וחלמתי ללכת בעקבותיהם. עולם הרכב האמריקאי לרוב היה עסוק ברכבים גדולי מימדים עם מנועים בנפחים אימתניים, אבל כאלו שלא הצטיינו בהתנהגות כביש או בשבירת שיאי מסלול, אלא אם קוראים לך פורד GT40. ושלא תבינו אותי לא נכון, אין שום דבר רע בכל אלו, אבל איך אומרים האנגלים, "זאת לא כוס התה שלי".
5 צפייה בגלריה
שברולט קמארו ZL1
שברולט קמארו ZL1
(צילום: דני פרידמן)
נריץ את השעון קדימה לזמננו, והנה הדוד סם קורא תיגר על עולם הרכב האירופאי. עולם שהתמקד במכונות נהיגה משובחות שגורמות לכל חובב הגה לרצות כזו בחנייה הפרטית. ולמה אני אומר אירופאי? כי לאיטלקים יש את פרארי ומסורת המירוצים שלה, ואת אלפא רומיאו. לגרמנים יש את ב.מ.וו, פורשה ומרצדס, שהיום שולטות בעולם המירוצים. לצרפתים יש את סיטרואן שעושה חייל באליפויות העולם בראלי ואת אלפין מבית רנו שמייצרת מכוניות שמהן כל נהג מקצועי יוצא כשמעיניו זולגות דמעות של אושר.

התחלה סקפטית

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי אני חייב להודות שהייתי סקפטי ברגע שהציעו לי לקחת את הקאמרו ZL1 למסלול המירוצים. מדובר ברכב גדול מימדים, שנראה מגושם יחסית למקבילות האירופאיות, ועם יחידת כוח עוצמתית שלא מביישת קטר של רכבת משא. מצד שני, לפי הפרסומים של שברולט, הסופר קמארו הזאת השיגה במסלול המירוצים נורבורגרינג המיתולוגי בגרמניה זמן מדהים של שבע דקות, 16 שניות ו-4 מאיות. לשם ההשוואה, פרארי 488 GTB עצרה את השעונים במסלול הזה על 7:21:00. כן, מה שקראתם, שברולט שמהירה יותר מפרארי, ועוד עולה כמעט רבע ממנה.
5 צפייה בגלריה
שברולט קמארו ZL1
שברולט קמארו ZL1
(צילום: דני פרידמן)
אז איך כל הדבר המגושם הזה יכול להתנהג בצורה אלגנטית ומבוקרת בתוך פניות הדוקות במסלול המירוצים פצאל פה אצלנו בישראל? זה מה שניסיתי לגלות.
רגע לפני ההתנעה, קצת מידות ונתונים: מדובר במכונית שבסיס גלגלים שלה הוא 2.81 מטר, רוחבה 1.9 מטר, ואורכה 4.81 מטר. את 1.7 הטון שלה מזיז מנוע V8, בנפח 6,200 סמ"ק עם מגדש-על, המספק 650 כ"ס דרך תיבת אוטומטית עם 10 הילוכים ודיפרנציאל מוגבל החלקה.
מגדש-על, בדיוק כמו מגדש טורבו, משמש לדחיסת עוד אוויר למנוע, לשיפור ההספק. רק שמגדש הטורבו מונע באמצעות גזי הפליטה של המנוע, ולכן לא נמצא במיטבו בסל"ד נמוך. מגדש-על לעומת זאת מונע באמצעות רצועה מהמנוע, ולכן הוא יעיל כבר מרגע ההתנעה, אם כי זה על חשבון ביצועיו בסל"ד גבוה. כך או כך, מדובר פה על המון רכב ומעט מדי מסלול.

שיוט לא רגוע

הדרך לפצאל היתה נעימה ונוחה באופן מפתיע, מושבי הריקארו נוחים ותומכים את הגוף בנקודות הנכונות, השמשה האחורית יחסית גבוהה וקטנה, לכן אין מראה מרכזית כי היא לא באמת תשקף משהו ממה שמתרחש מאחור. כתחליף, שברולט ציידו את הקמארו הזאת במצלמה באיכות גבוהה ובמסך שמקרין את כל הנעשה מאחור.
הנהג יכול לבחור בין ארבעה מצבי נהיגה. הנוח והשקט מבין הארבעה הוא מצב ה-TOUR. אך גם מצב זה בהחלט אינו מרסן את החיה. ליטוף קליל של דוושת התאוצה והגרגור המופלא של מנוע ה-V8 בתוספת השריקה של מגדש העל גורמת לחיוך מאוזן לאוזן, עם צחקוק מבוייש שמשתרבב מיד בין השפתיים.
פצאל הינו מסלול טכני, צר וקצר יחסית למסלולי מירוצים מקצועיים בעולם, ולכן הוא גם אתגר הרבה יותר גדול עבורה. זה המקום לבחון את ההתנהגות והזריזות שלה בתוך הפניות הצרות והמהירות במסלול שבבקעה.

זינוק עם מכה בגב

בדיקת לחץ אוויר זריזה, מעבר למצב TRACK, ביטול הבקרות ויאללה... יצאנו לדרך. הקפת היכרות ראשונה וקצת מהוססת. בכל זאת, יש לנו כאן 650 כ"ס שרק מחפשים לפרוץ החוצה בכל רגע נתון, הכוח זמין בכל שנייה בעזרת מגדש העל ולכן החזרה לדוושת התאוצה חייבת להיות בתיאום מלא עם פתיחת זווית גלגל ההגה. כל חזרה אגרסיבית לדוושת התאוצה מלווה גם בהיגוי יתר עצבני והמון עשן לבן וסמיך, ואויש כמה שזה כיף. העוצמה ניכרת ומורגשת בצליפה בצוואר וצווחות של אושר מהדהדות בחלל הרכב.
5 צפייה בגלריה
שברולט קמארו ZL1
שברולט קמארו ZL1
(צילום: דני פרידמן)
אני מגביר את הקצב ומתכנן את הפניות הבאות כיוון שהכל קורה כל כך מהר. להפתעתי הרבה הקאמרו עוטפת את הנהג בתחושת ביטחון, ההגה במצב הנהיגה TRACK קשיח ומתקשר, הצמיגים במידה 285 ממקדימה ו-305 מאחור אוחזים נהדר באספלט. אבל שכל זה לא יטעה אתכם, ברגע שתראו שאננות או תפנו לרגע את הגב אל הקאמרו, היא לא תהסס לנשוך אתכם בהפתעה בתוך הפניה. אין זמן לטעויות.
הקאמרו עוברת בין פניה לפניה במהירות מסחררת והתחושה היא שבתוך הפניה יש זווית גלגול אפסית. פתאום כל ה"פיל" הגדול והמאיים הזה נע בתוך חנות החרסינה עמוסה כמו בלרינה שמרחפת לה בעדינות על הבמה, כך בכל אופן זה מרגיש בפנים. אבל, זה ממש לא הסיפור לכל מי שצופה בה מהצד. השאגות שמנוע ה-V8 מייצר על המסלול נשמעות היטב למרחקים ואף אחד לא נשאר אדיש.

סיכום עם צמיגים מעלי עשן

לאחר יום על מסלול המירוצים שכלל גם מופע עשן קטנטן, אין ספק שהקאמרו היא מכונית נהיגה טהורה. היא לא קלה לשליטה לחובב הרכב הממוצע. עצבנית, קשוחה, ולא משאירה הרבה מקום לטעויות. אבל היי, זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים מרכב ספורטיבי ברמה הזו.
אז נכון שרמת איכות החומרים בתא הנהג היא לא כמו במקבילות הגרמניות והאיטלקיות. ונכון גם שהמימדים שלה ענקיים עד עצומים. אבל קמארו לא קונים בשביל בידוד הרעשים. מי שרוכש רכב שכזה ככל הנראה יודע מה הוא רוצה ולמה הוא נכנס. יש כאן אגדה מוטורית שהפכה מרכב שרירים אמריקאי למכונת מסלול משומנת, שלא משאירה הרבה ספקות באשר ליכולות שלה סביב מסלול המירוצים.
ואם היום הייתי נער צעיר חובב רכב ועדיין היו תולים פוסטרים מעל המיטה, לצד ה-F40 בהחלט הייתי תולה פוסטר של קאמרו LZ1.
פרסום ראשוני: 22:13 , 25.03.21