האחוריים החטובים (מאוד) של הרומא החליקו שמאלה. תיקון הגה מהיר והיא טסה ימינה. תיקון שמאלה והיא עפה לצד השני, ונדמה היה שכל סנטימטר ב־15 המטרים של האספלט הרחב במסלול מוטורסיטי בבאר־שבע קיבלו קצת מהגומי המשובח של צמיגי המישלן הספורטיביים שריקדו להם ריקוד מסוכן. למרות שמדובר היה בשברירי שניה מהירים מאוד - הכל נראה כאילו אנחנו תקועים בזמן, בהילוך איטי, כולל הבעות הפנים של לאאא... כי למה להרוס עיצוב כל כך מוצלח בהתנגשות בקיר הצמיגים, ועד כמה יהיה מביך אם משהו כמו שני מיליון שקלים אחרי תוספות, יצאו לטיול מאוד לא מתוכנן בשבילי העפר המסולעים של הנגב.
אלו היו רגעי אימה שנמשכו עד שהפרארי נאותה להתייצב וניערה מעצמה את אגלי הזיעה הקרה שלי, וטסה שוב קדימה.
נחזור כמה דקות לפני כן. לרומא יש כמה מצבי נהיגה: "גשם", "קומפורט", "ספורט", "מירוץ" והמצב החמישי המכונה בלקוניות ESC" Off", ובמילים פחות עדינות ניתן להגדירו כ"ברוכים הבאים לגיהנום". חושינו קהו, כל־כך התרגלנו למחשבים ששומרים על הנהיגה שלנו עם כל בקרות המשיכה והאחיזה וראשי התיבות של שלוש אותיות שיודעים לעצור כל החלקת זנב, עד שניטעה בנו המחשבה שאנחנו שילוב (משודרג!) של המילטון ושומאכר. שכחנו שיש טריוליוני אלקטרונים שרצים מצד לצד בין שלל מחשבי המכונית - נותנים הוראות לבלמים ומסייעים למנוע. שכחנו לרגע ש־612 הם הרבה מאוד סוסים.
פורצה איטליה
אז הנה היא, שלמה לשמחתנו, ובמלוא הדרה. עיצרו לרגע והביטו עליה (כלומר על התמונה), על יצירת האמנות המוטורית הזאת. כמה שתסתכלו עליה לא תצליחו להבין עד שתראו אותה במציאות. פרארי תמיד יייצרו מכוניות יפות, אבל הרומא החדשה מצליחה להצטיין אפילו ברשימה המצויינת לכשעצמה של התוצרת ממרנלו - יפה עד כדי כאב.
לא בכדי הרומא קיבלה את פרס RED DOT היוקרתי על העיצוב בגלל "קוים הרמוניים שמזכירים את הדולצ'ה ויטה ברומא של שנות החמישים והשישים, מינימליזם עם קווים על־זמניים אלגנטיים". זה מה שפסקו השופטים. אנחנו, שהבנתנו בעיצוב מסתכמת ביכולת להתאים ג'ינס לחולצת טריקו (וגם זה בקושי), יכולים להוסיף שקימוריה הרכים נראים כגל ארוך שנוצר מעצמו, ושהיא קלאסיקה רומנטית שנראית גם מודרנית וגם אגרסיבית. הפנסים האחוריים העגולים המסורתיים הוחלפו לפנסי לד דקים מרהיבים עם שמצוץ רוע, הסבכה הקדמית נראית כמו לוע של חיית טרף ואתה מוצא את עצמך סתם מלטף אותה כשבראשך מתנגנים שירים קלאסיים באיטלקית שאין לך מושג מה פשרם, ואתה מתחיל למלמל "פורצה פרארי!", "פורצה רומא!"
נדמה לי שזה יצא בקול וליד אנשים. שוב מבוכה.
ואל תהרסו לי עם זה שהעיצוב מזכיר מאוד מכונית אחרת, נחשבת לא פחות, בשם אסטון מרטין וונטאג'.
לא רק ללינוי אשרם
הרומא לא אמורה להיות מכונית ספורט טהורה וקיצונית. היא מכונית GT, גראן טוריסמו, המשך משודרג ספורטיבית לקליפורניה ולפורטופינו מהשנים האחרונות. היא חזקה וקשוחה מהן, אבל עדיין כזאת שהמנוע שלה נמצא קדימה ולא במרכז או מאחור. אמנם זה מאחורי הסרן הקדמי ולכן ההגדרה המדוייקת היא מנוע קדמי־מרכזי, ועדיין תצורה כזאת אמורה לפגוע מעט בהתנהגות במסלול, אך זה גם משפר את איכות החיים בכביש הציבורי ובאוטוסטרדה, והופך אותם ליותר שקטים ונעימים - דבר חשוב במכונית שמטרתה לשנע אותך במהירות ובנוחות, כולל יכולת העקיצה הספורטיבית.
כניסה אל הרומא לא מצריכה את הכישורים הבסיסיים של לינוי אשרם. קל להתיישב מול ההגה, כשמאחור יש גם זוג של מה שמכונה "מושבים" שיתאים בקושי לאיזה כלבלב פומרניאן מפונפן, ולא מהגדולים שבהם. למעשה, אחת החוויות היותר המשעשעות היא לנסות להיכנס למושבים האלו, בעיקר כשאחרים מנסים לעשות את זה.
פנים המכונית הוא פרארי מרהיב שעוטף את הנהג. התיפורים והבדים תלויים בעיקר בתשובה לשאלה כמה כסף תרצו להוסיף על הרומא שלכם. המושב מעולה ותומך ובאמצע הקונסולה מתבלט פריט שעלול לגרום לפראריסטים אדוקים לעיקום האף, מין מסך אייפד גדול, כמעט כמו בטסלה. אפשר לחבב פחות גם את העובדה שמתג ההתנעה מופעל בטאצ'. אולי אני מיושן, אבל הייתי שמח לסתם כפתור אדום, כמו פעם, עם המילה START עליו, שממש לוחצים עליו.
הפעלת מתגי ההילוכים מתבצעת מתיבת שהיא הומאז' למסילות האלומיניום של פעם. לוח השעונים הדיגיטלי לחלוטין הוא רק חיקוי דיגיטלי ממוחשב - אך מוצלח מאוד - לשעונים האנלוגיים ההיסטוריים.
זה לא הסוס שצוהל
בואו ניסע כבר. בתוך רגע נשכחים צקצוקי ה"זאת לא פרארי קיצונית כמו פעם". כשהרומא עולה על המסלול אתה מבין מיד עד כמה האיטלקים באדום טובים במה שהם עושים. עד כמה הם אוהבים מכוניות ומיומנים בלייצר אותן. זאת מכונית שגורמת לנוהג בה לחייך (ולצהול, ולצעוק, ולצחוק צחוק לא ברור). ההגה מדויק ומתקשר, הצליל שמפיק מנוע ה־V8 אופראי, המומנט האדיר דוחף אותך קדימה בכל רגע, בלי השהיית טורבו. למעשה קשה לזכור שיש שניים כאלו, בזמן ששמונת ההילוכים האוטומטיים בתיבה כפולת המצמדים מתחלפים בשברירי אלפיות שנייה. בנוסף, הספוילר האחורי יפתח אוטומטית במאה קמ"ש (עד 300 קמ"ש), ושינוי מצבי הנהיגה (עם כפתור אמיתי!) הופך את הרומא לבריה אחרת בכל פעם: מ־GT נוחה בין הבית לעבודה, ועד לפראית ונטולת רסן.
זאת מכונית שעשו אנשים שאוהבים לנהוג לכאלו שאוהבים לנהוג. ויש להם כסף. הרומא מוגדרת כ"מכונית כניסה" לעולם הקסום של פרארי, עד כמה ש־1.725 מיליון שקל יקלו עליכם להיכנס לשם.
העניין הוא שגם אם השגתם את "סכום הכניסה" לרכישת הפרארי הזולה ביותר, הסיפור רק מתחיל. פרארי מוכרים מכונית שחוץ ממנוע ושלדה משלמים בה בנוסף כמעט על כל דבר אחר. תרצו שתי תוויות עם הסוס הצוהל בצידי המכונית? עוד 14 אלף שקל בבקשה. אפל קאר פליי? עוד 25 אלף שקל. להמיר את המתלים לאדפטיביים? תביאו עוד 37 אלף שקל, וכל זה לפני עלות הביטוח המקיף - כ־40 אלף שקל. לשנה.
רגע, יש עוד. צבע מכונית המבחן של היבואנית סמלת, "כחול רומא", יעלה לכם עוד 120 אלף שקל. אפשר לבחור במקום ב"אדום פוקו" או ב"ג'יאלו טריפלו סטאטו" שיוסיפו למחיר רבע מיליון שקל. אבל היי, הטיפולים בשבע השנים הראשונות הם בחינם.
אפשר לנסוע לאטלייה של המפעל בארץ המגף ולבחור גימור אישי למכונית הכולל, למשל, את ראשי התיבות שלכם. כמעט הכל אפשרי, פרט לבקש מהאיטלקים למכור לכם אחת בצבע ורוד.
רקוויאם ל־V8
שמונַה ישראלים כבר הפכו לבעלים של הרומא, ומותר לקנא בהם. זאת מכונית יפה ונפלאה בכל מובן ממותג הרכב הנחשק בעולם: מכונית הנעה אחורית עם מנוע בנזין ענק שהיא בעצם הצלילים הראשונים של סוף עידן, שירת הברבור של עולם שיעלם בעתיד הקרוב לטובת מכוניות חשמליות חרישיות ואוטונומיות.
פרארי הכריזה לאחרונה שב־2025 היא תשיק את המכונית הכל־חשמלית הראשונה שלה, ותצטרף לספירה לאחור לתום עידן האוקטן. אבל מתישהו כשנהיה זקנים ממש, נוכל לספר לנכדים שפעם היו מכוניות כאלו, שהחזקת בהגה שלהם והמנוע שלהן הפיק צליל מופלא, ואנשים נהגו בהן.
וזה היה כיף ממש.
