בשיתוף קבוצת צ'מפיון
זה מתחיל כמעט תמיד אותו דבר. בבוקר, בדרך לעבודה, רגע לפני הרמזור. הנהג הישראלי יושב מאחורי ההגה, קפה ביד אחת, עין על הווייז, ובראש מחשבה שקטה אך בטוחה: אני נוהג מצוין. רגוע. בשליטה. יודע מה אני עושה.
ואז הרמזור מתחלף לירוק. מישהו מתעכב. מישהו חותך. מישהו מצפצף. ובשנייה אחת המחשבה מתהפכת: אני נהג מעולה, אבל כל השאר? סיפור אחר לגמרי.
זו לא רק תחושה. זו תודעה.
אני? נהג מצוין. הבעיה אצל כל השאר
הנהגים הישראליים חיים בתוך התמודדות יומיומית עם פקקים, רמזורים ומחלפים. הכביש הוא לא רק אמצעי להגיע מנקודה א׳ לנקודה ב׳, אלא מרחב שבו מתנקזים אופי, סבלנות, אגו, סטרס וגם לא מעט הומור עצמי. מאחורי ההגה אנחנו לבד, אבל מוקפים באנשים, וכל אחד מהם משמש לנו מראה - לרוב מראה מעצבנת.
בסקר שנערך בקרב נהגים ישראלים במדגם מייצג של כלל אוכלוסיית הנהגים בישראל, בדצמבר האחרון מטעם קבוצת צ'מפיון, הכוללת את צ’מפיון מוטורס, יבואנית מותגי פולקסווגן, סקודה, Audi, פולקסווגן מסחריות, סיאט ו- CUPRA בישראל, וכן את חברת הליסינג פרי ואת חברת הטרייד־אין אוטודיל, מתברר עד כמה הסיפור הזה מוכר לכולנו. כששואלים את הנהג הישראלי איך הוא נוהג, הוא נותן לעצמו ציון ממוצע של 8.1. ציון יפה, בטוח, כמעט מחמיא לעצמו. אבל כשהוא מתבקש לדרג את שאר הנהגים על הכביש - הציון צונח ל-5.3 בלבד.
2 צפייה בגלריה
הנהג הישראלי נותן לעצמו ציון ממוצע של 8.1; שאר הנהגים על הכביש -5.3 בלבד
(צילום: shutterstock)
הפער הזה לא מספר רק סיפור על נהיגה. הוא מספר סיפור על זהות.
אנחנו אוהבים לראות את עצמנו זהירים, מקצועיים, שומרי חוק. רבים מאיתנו מתארים את עצמם כנהגים שקולים (28%), מיומנים (21%), כאלה שיודעים לקרוא את הכביש. מנגד, את הנהגים סביבנו אנחנו רואים אחרת לגמרי: חסרי סבלנות (30%), לחוצים (18%), אגרסיביים (12%), חצופים (15%). אותם אנשים שנוסעים לידנו, לפנינו או מאחורינו, הופכים בקלות לבעיה.
הכביש, במובן הזה, הוא מגרש המשחקים של האופי הישראלי.
גם ההבדלים בין נשים לגברים מספרים סיפור עמוק יותר. על פי נתוני הסקר נשים נוטות לראות את עצמן קודם כול כנהגות זהירות ושקולות, בעוד גברים מגדירים את עצמם יותר כמיומנים ומקצועיים. אלו לא רק הגדרות שונות של נהיגה, אלא תפיסות שונות לגבי שליטה, אחריות וביטחון עצמי.
למה אנחנו כל כך אוהבים להיות על הכביש?
בכל זאת, למרות הביקורת, למרות העצבים, למרות הפקקים - הישראלים אוהבים לנהוג. למעלה מ-80% מהנהגים, בכל קבוצות הגיל, מעידים שהם אוהבים להיות על הכביש. אצל הצעירים זו אהבה כמעט מובנת מאליה, באמצע החיים היא קצת נשחקת ובגילאים המבוגרים היא חוזרת, אולי כי אז אנחנו כבר פחות ממהרים ופחות כועסים.
כששואלים מה אנחנו מרגישים בזמן הנהיגה, מתקבלת תמונה מורכבת: יש מי שמרגיש שליטה (27%), יש מי שמרגיש חופש והנאה (33%), ויש מי שמרגיש סטרס ועצבים (19%). ועדיין, עבור רבים, הרכב הוא מקום פרטי. זמן איכות. חצי שעה של שקט, או של מוזיקה.
אחד מכל ארבעה נהגים מודה שהוא שר בקול רם בזמן הנהיגה, ולפי נתוני הסקר - ככל שמבלים יותר שעות על הכביש, כך גדל הסיכוי לשיר או להאזין למוזיקה בקול רם. זה לא סתם הרגל, אלא חלק מהתפיסה של הרכב כמרחב פרטי, כמעט טיפולי, מול הפקקים והעומס של היומיום.
החיבור שלנו לרכב הוא לא טכני בלבד. רוב הנהגים (59%) מדברים על קשר רגשי. הרכב הוא לא רק כלי, אלא מרחב מוכר, כמעט אישי. וגם כשמדמיינים חלום בלי מגבלת תקציב, רוב הישראלים לא בורחים לפנטזיות קיצוניות. הם מעדיפים רכב מנהלים נוח מפנק (30%), כזה שמרגיש נכון לחיים עצמם, ולא בהכרח סמל סטטוס נוצץ - רק 14% בחרו רכב יוקרה או ספורט.
פק"ל רכב - סמאטרפון ברמזור, נייר טואלט לכל תרחיש
בתוך הסיפור של הנהג הישראלי יש גם רגעים פחות מחמיאים. הסמארטפון, למשל. קרוב ל-80% מהנהגים מודים שהם מציצים במסך גם כשהם אמורים להיות מרוכזים בכביש, כ-19% לעיתים קרובות - בעיקר הצעירים בני 25-34. זה לא בהכרח זלזול, אלא הרגל, כמעט אינסטינקט, שמגיע איתנו גם אל מאחורי ההגה.
ומה באמת מעצבן אותנו? לא הרעש, לא הצפירות. מה שמוציא את הנהגים הישראליים משלוותם הוא חוסר נימוס. מי שנדחף, מי שחותך, מי שלא מחכה לתורו. אולי כי בכביש, כמו בחיים, אנחנו מוכנים להרבה - אבל לא לצאת פראיירים.
ובכל זאת, למרות הכול, הנהגים הישראליים ממשיכים לנסוע. עם נייר טואלט, בקבוק מים, משקפי שמש בתא הכפפות. מוכנים לכל תרחיש. מתעצבנים, צוחקים, שרים, ממשיכים הלאה.
הנהג שמאחורי הנתונים
"בסופו של דבר, הסיפור של הנהגות והנהגים הישראליים הוא הרבה יותר מנתונים או מהעדפות של דגמים - זה סיפור על האדם שמאחורי ההגה", אומרת רונית בן עזרי, מנהלת חטיבת הלקוחות בקבוצת צ'מפיון. "רצינו להרחיב את נקודת המבט ולהעמיד במרכז את הנהגות והנהגים הישראליים: ההתנהלות, התחושות והתרבות שנוצרה סביב הנהיגה בישראל. בסופו של דבר, זה סקר על האנשים שמאחורי ההגה".
בקבוצת צ'מפיון מדגישים כי מאחורי הנתונים עומדת תפיסה רחבה יותר: הסתכלות על הנהגים, הצרכים וההרגלים שלהם לאורך כל הדרך.
בסופו של יום, הנהגים הישראליים אולי בטוחים שהם נוהגים הכי טוב, אבל בתוך הביטחון הזה מסתתר סיפור של מי שאנחנו, כשאף אחד לא שומע - אבל כולם רואים.
בשיתוף קבוצת צ'מפיון
פורסם לראשונה: 16:00, 26.01.26
