המירוץ לסוסים מגיע בעידן הרכב החשמלי למחוזות הכמעט-אבסור. טסלה הצעירה מנחיתה כאן דגמים עם למעלה מ-1,000 כ"ס, רכבי פנאי קומפקטיים מסין מצוידין במנועים עם מאות כ"ס ונתוני התאוצות שלהם בלתי נתפסים. ובכל זאת, אף לא דגם חשמלי אחד הצליח להכנס לרשימה המרשימה של בעלי יחס ההספק-משקל הטוב ביותר בשוק הישראלי. מאפיין שאחראי בדרך כלל לחדוות נהיגה. והסיבה לכך פשוטה: לרכב חשמלי יש אמנם הספק גבוה בדרך כלל, אך גם משקל עצמי מוגדל משמעותית בשל מערכת הסוללות הכבדה.
כדאי לזכור כי היחס בין הספק המנוע למשקל הרכב משפיע לא רק על זמני התאוצה ל-100 קמ"ש. שכן אלו מושפעים גם מנתון המומנט, מיחסי העברה בתיבת ההילוכים ועוד, אלא גם על התחושות שהרכב מעביר לנהג. למשל זריזות בתאוצות ביניים.
וזה לא שכל הרכבים ברשימה מהנים או חסכוניים: אבארט 500 הקטנה והידנית אמנם תספק שפע של הנאה, וגם פולקסווגן פולו GTI ואפילו יונדאי קונה נהנים מיכולת דינאמית לא רעה. אבל במקרים אחרים, למשל MG HS, טויוטה ראב 4 או ניסאן אלטימה, הנאה מנהיגה היא לאו דווקא התוצר העיקרי של יחס ההספק-משקל המצוין. ואצל ה-MG והטויוטה, החסכון מגיע בזכות המערכת היברידית ולא בשל משקל נמוך.
הצד השני של המטבע הוא זה של הדגמים עם יחס ההספק-משקל הגרוע ביותר שניתן למצוא בשוק הישראלי, גם כאן עד למחיר של 200 אלף שקלים. בצמרת - או בתחתית, תלוי איך מסתכלים על זה - נמצאות דווקא שתי מכוניות קלות משקל במיוחד, מיצובישי ספייס סטאר וטויוטה אייגו X. אך לשתיהן מנועים צנועי יכולות. הפרש המשקל בינן לבין אבארט 500 שמוליכה את הטבלה עומד על 65 ק"ג בלבד, אך לזכותה של האיטלקיה עומדים עוד 92-93 כ"ס.
אבל ברשימה יש לא רק דגמים קטנים וחלשים יחסית, כמו רנו קליאו או פולקסווגן פולו, אלא גם רכבי פנאי כבדים יותר (דאצ'יה דאסטר, סובארו XV) שצוידו במנוע צנוע יחסית. אגב, החשמלית היחידה ברשימה היא פיאט 500 בגרסת הבסיס שאמנם אינה כבדה במיוחד ביחס למכונית חשמלית, אבל מצוידת בגרסה זו מנוע צנוע בהספק של 95 כ"ס שנועד לאפשר טווח נסיעה כמה שיותר גדול מהמצברים.
