ישראלי שרוצה לרכוש כיום מכונית משומשת יכול לראות אותה אצל מוכר פרטי ("אני לא רשום כבעל הרכב כי הוא שייך לדודה שלי מצד אשתי"), או במגרש טרייד-אין ("זה בכלל פרטי, בטעות כתבו שזה מחברת ליסינג"). אבל בדרך הוא יישמע הרבה סיפורים, ויקבל מעט מאוד מידע מוצק לגביה: האם טופלה בזמן והיכן, האם הייתה מעורבת בתאונות או סבלה מתקלות משמעותיות. המידע הזה קיים, אבל רק לבעל הרכב אפשרות להציגו לקונים פוטנציאליים.
אפשר כמובן לקחת רכב לבדיקה במכון תמורת 450 שקל לא זולים, אבל זו מתמקדת במצבו של הרכב כעת ולא בהיסטוריה שלו, ומחייבת את הסכמת בעל הרכב למסור אותו לבדיקה. כך גם לגבי השירות המוצלח של איגוד חברות הביטוח באמצעות מרכז הסליקה שלהן, המאפשר לקבל תמורת 10 שקלים דו"ח המתעד את תביעות הביטוח על הרכב בעשר השנים האחרונות, וממנו אפשר ללמוד האם היה מעורב בתאונה, כמה שולם על התיקון והאם נקבעה ירידת ערך.
אפשר להזמין ולקבל את הדוח למייל בתוך דקות, אבל גם כאן - רק אם אתם בעלי הרכב, והוא תקף רק לגבי כלי רכב שהיו בבעלות פרטית. חברות הליסינג וההשכרה אינן מחויבות בביטוח כמו נהג פרטי, ולכן כאשר אחד מרכביהן מעורב בתאונה, אין דו"ח שמאי שמתעד את נזקיה, והמידע אינו זמין לציבור.
כדאי לזכור כי אפילו אחד הצעדים המשמעותיים שעשה עד היום משרד התחבורה כדי להילחם ברמאויות בתחום, כמו רישום קילומטראז' בטסט שנתי כדי למנוע זיופים, התגלה כלא מספק שכן יש מי שלמדו להתגבר עליו על-ידי הנמכתו באופן אלקטרוני לפני הטסט, לעתים אף מתחת לרף הקילומטראז' שנרשם בטסט הקודם, תוך העלמת עין או שיתוף פעולה של צוותי מכוני הטסטים.
המצב הזה גורם ללא מעט ישראלים לרכוש רכב חדש, רק כדי שלא להיתקל ברמאויות ותקלות מפתיעות. וכך הם משלמים לעתים עשרות אלפי שקלים יותר, רק בגלל חוסר האפשרות לבצע קנייה שקופה ואמינה. יצוין כי בניגוד לשוק הרכב, בשוק הנדל"ן והמקרקעין נתוני נכסים דווקא פתוחים לכל המתעניין, ואינם מוסתרים בטענה של פרטיות הבעלים, כך שיש תקדים חוקי לפתוח גם אותם לציבור.
בארה"ב אפשר לרכוש תמורת 40 דולר (140 שקל) דו"ח מפורט על כל רכב משומש מחברת Carfax, המתעד את ההיסטוריה המלאה של הרכב, לגבי השירות שקיבל והתאונות שעבר, ריקולים שאליהם הוזמן ועוד. החוק האמריקאי לא מאפשר לחברה למסור את זהות בעל הרכב, אבל כן ליצור תמונת רנטגן די מהימנה שלו, אם כי בחלק ממדינות ארה"ב העברת המידע מוגבלת.
מסמך שהגיע לידיעות אחרונות מגלה כי בהנחיית שרת התחבורה מירי רגב החל באחרונה המשרד לקדם מהלך שיאפשר הקמת שירות "קארפקס" ישראלי-ממשלתי. במשרד מיפו את השינויים הדרושים בחוק כדי לאפשר שירות כזה. למשל תיקון בחוק גילוי נאות ב-2008, המחייב מוכר רכב לספק מידע על מצבו, יש צורך לעדכנו כך שיחויב למסור מידע לכל המתעניין ברכב לגבי הטיפולים שעבר. יש צורך לחייב באופן דומה גם מוסכים ואת חברות הביטוח.
עם זאת, מדובר במהלך מורכב שיחייב לא רק עבודת חקיקה ופיתוח של משרד התחבורה, אלא גם מעורבות של משרד המשפטים והאוצר באמצעות המפקח על הביטוח, הרגולטור של חברות הביטוח. מדובר במהלך שיארך לפחות כמה חודשים, בתקווה שכל משרדי הממשלה יצליחו לשתף פעולה בעניין.
אבנר פלור, סמנכ"ל תנועה בכיר במשרד שמונה לטפל בפרויקט, אמר לידיעות אחרונות כי "המטרה היא להגיע למאגר מידע שיאפשר למתעניין ברכב משומש לקבל את כל המידע שהוא זקוק לו כדי להחליט אם לרכוש אותו, ומפוזר היום בין כמה מאגרי מידע שרובם אינם פתוחים בפניו. אפשר לקבל מידע אם הרכב מעוקל או ממושכן, אבל ממאגר מידע נפרד של משרד המשפטים. אנחנו נפעל להקים מאגר אחד שיאחד את כל המידע, בהתאם להנחיית השרה מירי רגב להגברת השקיפות בתחום הסחר ברכב המשומש".
"שינוי חוק גילוי נאות דורש חקיקה ראשית שתימשך זמן רכב לאור מצבה של הכנסת. לכן נראה שנעדיף לפחות בשלב הראשון שעברת המידע תהיה וולנטרית. בשיחות עם יבואני רכב וחברות ליסינג יש לכך נכונות, ואני פועל לתחילת פיילוט בנושא. גם אם רק חלק מהגורמים בענף יירתם לפרויקט, אנחנו מעריכים ששאר הגופים יצטרכו לשתף פעולה, אחרת ייתפסו כמי שיש להם מה להסתיר. אבל זה תלוי גם ברוכשי הרכב המשומש, שידרשו את המידע הזה, ויעדיפו לרכוש רכב שתמונת מצבו פתוחה בפניהם במלואה".
לפי נתוני משרד התחבורה, 80% מהטיפולים ברכב מתבצעים ב-600 מוסכי יבואנים, כך שהסכמתם להשתתף במאגר תוכל להביא לכיסוי נרחב של הנושא, ולעודד מוסכים פרטיים להצטרף. אבל כל עוד לא ישונה החוק, יידרשו המוסכים לקבל את הסכמת הלקוחות כדי להעביר את המידע למאגר. חלק מהיבואנים מחזיקים גם בחברות ליסינג, וצירוף החברות למיזם עשוי להוביל גם חברות עצמאיות להצטרף אליו.
לפי התכנית המתגבשת, יכלול המאגר דיווח של מוסכים וטיפולים שבוצעו ברכב, חובת דיווח של שמאים על כל נזק תאונתי שנגרם לרכב וחובת דיווח של משווקי ומשפרי רכב על כל שינוי מבנה שבוצע בו. זאת בנוסף למידע ממרכז הסליקה של חברות הביטוח, ונתוני המשכון והעיקולים ממאגר משרד המשפטים, מה שיחייב את השרה רגב לקבל את שיתוף הפעולה של שר האוצר ישראל כץ ממפלגתה, ושל שר המשפטים אבי ניסנקורן מכחול לבן, לא שיתופי פעולה שקל להשיג במצבה של המערכת הפוליטית. קבלת המידע תחויב בתשלום, כדי לממן את הפעלתו ופיתוח ממשקי המחשב לכל הגופים המעורבים.
יוזמת חשיפת המידע לרכב משומש מצטרפת למהלך אחר שמקדמת שר התחבורה, מחירון רכב לאומי שיתחרה במחירון לוי יצחק, ויתבסס על חיוב מוכרי רכב משומש לדווח בעת העברת הבעלות על המחיר שבו בוצעה העסקה. משרד התחבורה כבר העביר 600 אלף שקל לדואר לפיתוח ממשקי המחשב הדרושים, אבל היוזמה כולה נמצאת בסימן שאלה גדול. כל עוד אין חובה חוקית, כמו במקרה של עסקת נדל"ן, שם משולם מס על העסקה והסתרת פרטיה היא עבירה פלילית, לבעלי רכב רבים לא יהיה עניין לחשוף את מחיר העסקה.
בנוסף, קשה ללמוד ממחיר עסקה אחת על מצב השוק, שכן הוא תלוי במצב הרכב, תוספות יחודיות ומצבו המכאני, שקשה לשתף במחירון. ובשורה התחתונה, גם מחירון לוי יצחק אינו מהווה "כזה ראה וקדש", ודגמים רבים, בעיקר מכוניות ספורט ורכבי שטח קשוחים, נמכרים במחיר גבוה יותר מזה שקובע להם המחירון.
כך או כך, הסדרת שקיפות השוק הרכב המשומש משמעותית לכל אזרח הרבה יותר מיוזמות אחרות שהציגה רגב מאז נכנסה לתפקיד, כמו הקמת קו מעבורות - איטי ושאינו מוביל למרכזי התעסוקה = לאורך חופי הים התיכון, כחיזוק לתחבורה הציבורית. נקווה שבאורח הרוח הקצר של המערכת הפוליטית הנוכחית אפשר יהיה ליישם אותה.
