יום העצמאות הוא גם הרגע שבו אנחנו נזכרים בסוסיתא, בלארק, באסקורט ובשאר התוצרת של אוטוקרס, אילין תעשיות ותעשיות רכב נצרת עילית, או שמא בדיעבד - תעשיות רכב נוף הגליל. אבל עם כל הכבוד לסברה, מכונית הספורט הישראלית הראשונה והאחרונה, תעשיית המכוניות והמסחריות שפעלה כאן בעיקר בין השנים 1981-1951 לא הצליחה מעולם להציג יתרון או פיתוח משמעותי שיהפוך אותה לאור גבוה לגויים.
הרכב היחיד שעשה את זה נולד אחר-כך, הצליח לשרוד כמה העברות בעלות של היצרן, ולמרות שאינו נמכר כעת בארץ באופן סדיר ללקוחות שאינם ביטחוניים, חי ומשגשג מתמיד. ורק טבעי שעם כל הניסיון שמסתובב כאן בנהיגת שטח, הוא צמח מהמדבר והסלעים בארץ, וגם קצת מאלה שבמדינות מסביב.
תומקאר נולדה באמצע שנות ה-80, פרי מוחו היצירתי של יורם זרחי, שהחזיק אז מפעל לצינורות מתכת והחליט לבנות 'באגי' לבנו הקטן תום. אחר-כך נדלקו על הכלי אתרי נופש ומפעילי טיולים, הוא המשך לגדול ולהתחזק, הפך מבוקש בידי מפעילי מכרות וציידים, ולרגע גם בידי נערים ונערות שהוריהם האמידים ניצלו את החוק שהתיר לנהוג בו כבר מגיל 16. אז גם קיבל צו גיוס, לכוחות ביטחון בישראל, ארה"ב בריטניה ואחרים, הודות לכושר הנשיאה והעמידות שלו.
מלבד יכולות השטח המצוינות, החדיר התומקאר TM לתחום את הישיבה של הנהג והנוסע זה לצד זה, ולא זה מאחורי זה. נוח והרבה יותר יציב, לצד פינוי מקום לתא מטען. בהמשך הגיעו גרסאות ארבעה מקומות וטנדר, ובשנים האחרונות הדור המתקדם TX, עם הילוך כוח והנעה כפולה.
תומקאר עצמה נמכרה למהינדרה ההודית, עברה לשליטת קרן מרקסטון, ואף הספיקה להשיק פסי הרכבה באוסטרליה ובארה"ב ב-2008, רגע לפני המשבר הכלכלי, אך נסגרה במהרה. הפעילות באוסטרליה הסתיימה ב-2017.
כיום נמצאת החברה שוב בשליטת משפחת זרחי, כאשר בגבעת השלושה ממשיכה להתבצע פעילות המחקר והפיתוח, והייצור ללקוחות מיוחדים, בעיקר כאלה שלובשים מדים, ובסוף השנה שעברה החל שוב ייצור בארה"ב, הפעם תוך שיתוף פעולה עם 'פרינס מניופקצ'רינג', המתמחה בייצור עבור לקוחות חיצוניים, במתקנים שלה בצפון קרוליינה שבארה"ב ובאל פאסו שבמקסיקו.
רם זרחי, בנו של יורם ואחיו של תום, מנהל את הפעילות בארה"ב. "הדגם האמריקאי רחב יותר כדי להתאים ללקוחות המקומיים. את גרסת הבנזין אנחנו מייצרים כעת בשיתוף פעולה עם ג'נרל מוטורס, עם מנוע 1.5 ליטר טורבו ו-165 כ"ס משברולט מאליבו, שמובטח לנו לאספקה עד 2028. הטורבו מאוד מסייע ללקוחות שמפעילים את הכלי באזורים גבוהים, ומתמודד יפה עם האוויר הדליל שם. יש גם דיזל ללקוחות עסקיים, וכעת גם גרסה חשמלית".
האחרונה מצוידת בסוללות 38 קוט"ש ומציעה טווח רשמי של 150 ק"מ. אפשר להוסיף מנוע עזר שמשמש כמאריך טווח וטוען את הסוללה בשטח, ויכול להכפיל את הטווח. קהל היעד הוא חברות טיולים שמחפשים כלי שקט וחסכוני, וכוחות ביטחון שזקוקים לכלי חשאי שעובר כמעט בכל מקום. ארה"ב היא השוק העיקרי, בה נמכר TM קלאסי בכ-20 אלף דולר. ה-TX עולה כ-40 אלף דולר והדגם החשמלי מגיע לכ-60 אלף דולר ומוגבל כמו דגם הבנזין למהירות מרבית של 100 קמ"ש.
זרחי: "חתמנו על חוזה עם חברה מובילה בתעשיית המכרות, שרכשו מאיתנו בעבר כלים עם מנוע דיזל ועוברים כעת לחשמל כדי להפחית זיהום. יש לנו חוזים משמעותיים באמירויות, וחלק לא קטן מהייצור מיועד למפרץ, כשאנחנו ממשיכים להיערך לקראת הרכבה מקומית שם".
דווקא בישראל, למרות הביקוש הגובר בשנתיים האחרונות לרכבי 4x4 לצרכי טיולים, אין כרגע מכירה של תומקארים אזרחיים. "אם נראה שיש ביקוש, נדאג לענות לו, בינתיים אנחנו מתרכזים בצפון אמריקה ובאמירויות", אומר רם.
במקביל פיתחה תומקאר פלטפורמה לרכבים אוטומטיים לשוק הביטחוני, בגרסאות חשמליות והיברידיות. התעשייה האווירית כבר בנתה סביבה כלי אוטונומי שמתמודד במכרז ענק של צבא בריטניה לכאלף כלים, וצלח כבר את השלב הראשון. "יש הרבה ביקוש בשוק הצבאי לכלים אוטונומיים, כדי לחסוך חיי אדם ולהתמודד עם מחסור במתגייסים, וגם בקרב מגיבים ראשונים לאזורי אסון. היציבות הבסיסית הגבוהה של התומקאר, שמאפשרת לו לפעול גם בשיפועי צד גבוהים, מקלה על נהגים חסרי ניסיון ומקלה גם על רכב עם נהג ממוחשב".
ותוום, הלקוח המקורי? הוא התגייס, סיים קורס טיס, שירת כטייס אף-16, ויכול להיות שתפגשו אותו כיום בתא הטייסים של המטוס שלוקח אתכם לחופשה הבאה, שבה אולי יחכה לכם תומקאר באתר הנופש.
