באמת שלא חשבתי לכתוב על העונה האחרונה של "חתונה ממבט ראשון", אבל הפרק האחרון שלה מסרב לצאת לי מהראש. שזה מוזר, כי לאורך כל העונה המשעממת בקושי הצלחתי לצפות בפרק שלם. "למה את עושה את זה לעצמך?", רן היה שואל כשהיה עובר בסלון ותופס אותי במצב שהוא הכי שונא לראות אותי בו - שוכבת על הספה וקוראת ספר מתח ישן של הרלן קובן, בעודי מקשיבה למתרחש ב"חתונמי" באוזן השנייה. ככה התחלתי להתייחס לתוכנית שפעם לא העזתי לפספס אפילו פריים אחד ממנה, כאילו היא פודקאסט זוגיות גרוע. עוד אחד שבו שתי רווקות בעלות פוני עקום יושבות באולפן ורוד, ומתווכחות ביניהן על הסוגיה המרעננת והמפתיעה - מי אמור לשלם בדייט ראשון. "מבאס אותי לראות אותך ככה", רן אמר, "תכבי כבר את הטלוויזיה ותתרכזי בספר שלך".
והוא צודק, זה באמת לא מה שהבטחתי לו. כשהכרנו נתתי לו את הגרסה הכי טובה שלי. הייתי זיקוק אדום ומרגש, מפוצצת בחיות ובלהט. היו לי מלא תוכניות גדולות לעתיד שלנו ביחד. איך ניסע לחודש לנובה סקוטיה, ונעשה סקס בלי הפסקה באוהל באמצע סופת ברקים. ואחרי 16 שנה, זה מה שהוא קיבל - אישה שמכבה את המוח שלה, ונותנת לו לשייט בין זבל אחד לשני.
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן