ספורים לפני שצוותי הקרב של אוגדה 36 – "עוצבת געש" – נכנסו לתמרון הקרקעי ברצועת עזה, התעקש מפקד האוגדה, תת־אלוף דדו בר כליפא (48), לכנס לשיחה את כל המפקדים תחתיו, מהבכירים ביותר ועד מפקדי הפלוגות. המיקום שנבחר היה האמפי בבארי, סמוך לבית העלמין של הקיבוץ, בזמן שבו נחפרים הקברים לנרצחי הטבח בעוטף.
מפקדי החטיבות שכפופות לתא"ל בר כליפא חששו מעט מהרעיון לכנס מפקדים רבים במקום מאוים מרקטות ופצצות מרגמה. "הציעו לי לצמצם את הפגישה רק לבכירים, אבל התעקשתי לראות את כולם", אומר השבוע בר כליפא. "באגר (מחפר) שחפר קברים סמוך אלינו הפריע מעט את אוזנינו, אך גם הסביר טוב מאלף מילים לכולנו, לשם מה אנו מתמרנים הלילה ומסכנים את חיינו".
יותר ממאה ימים הוא לא ביקר בביתו, וליווה מקרוב את הכוחות שלו בשיפא, בשאטי ובמקומות העמוקים ביותר שאליהם הגיע התמרון ברצועה. "בשג'עייה, שמשמעות השם היא 'האמיצים', היה הגדוד החזק שלהם. 968 מחבלים חיסלנו להם, וזה רק המספר שראיתי במו עיניי", הוא אומר. "פירקנו אותם עד חורמה. הגענו עם חמש חטיבות, מכל הכיוונים, הורדנו להם מג"ד, סמג"ד, שני מ"פים, וזהו, הם הפסיקו לתפקד. 16־17 יום, נגמר".
עכשיו, כשהוא מכין את האוגדה שלו לקראת פעולה אפשרית מול חיזבאללה בלבנון, האיש שראה הכל בחצי השנה האחרונה בעזה – מספר לראשונה על האירועים שלא ישכח, תוכניות הפעולה בעזה שהיה צריך לבנות מאפס, ועל הצביטה בלב שהרגיש בזמן שהאוגדה שלו יצאה מהרצועה. "גם זה", הוא אומר, "לא צריך למנוע מצה"ל לסיים שם את העבודה".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
