בבוקר 7 באוקטובר, רגע לפני השעה 6:29, הן עוד היו ארבע סמב"ציות צעירות, שמדברות על קצונה, חולמות על הטיול שאחרי הצבא, ומנהלות הווי בבסיס הכי בטוח בעולם מבחינתן, גם אם הוא נמצא חמישה ק"מ מהגבול עם עזה. רגע אחרי, הן מוצאות את עצמן ללא מח"ט וללא סמח"ט, מנהלות קרב, מנסות לשלוח כוחות, וגם להחזיק אחת את השנייה בתוך בועה של פחד מוות אמיתי בהחלט. שלוש שנים הן שתקו. בתחילה ניסו לקיים חיים רגילים, להמשיך את השירות כרגיל, שלוש מהן השתחררו, אבל מה שנצרב בתוכן באותה יממה לא נותן להן מנוח.
עכשיו סוף־סוף יש להן שם, ופנים, וסיפור מטלטל שעוד לא נשמע. תהל דהן, 22, מיבנה; ליאל גהרי, 23, מגדרה; ליהיא מוסקוביץ, 22, מראשון־לציון; וסגן ה', 22, מקריית־גת - הן הבנות מחמ"ל החטיבה הדרומית של אוגדת עזה, בפיקודו של אל"מ אסף חממי ז"ל. הן הגיבורות בעל כורחן של המשמרת שהייתה באותה שבת שחורה, אבל בעצם מעולם לא הסתיימה עד היום.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
