ישראל מתמודדת כבר שנים ארוכות עם שתי תופעות שקשורות זו בזו: שיעורים שנתיים גבוהים של הרוגים בתאונות דרכים – ומשטרת תנועה חלשה, או מוחלשת, תלוי את מי שואלים.
הקשר הכואב והמדמם הזה היה אמור להתחיל להיפרם כבר לפני כ־20 שנה, עם הגשת דוח ועדת שיינין, שקבע יעד להורדת מספר ההרוגים בתאונות הדרכים אל מתחת ל־300 בתוך עשור. כדי לעמוד ביעד הזה, הוועדה קבעה מספר המלצות אופרטיביות, בהן הגדלת כמות ניידות התנועה ל־450 בכל משמרת, הגדלת כוח האדם של סיירי התנועה בעוד 1,500 איש והקמת מערך אכיפה אלקטרונית אוטומטית, המבוסס על מצלמות חכמות ולפחות 300 מצלמות אכיפה נייחות. ההמלצות האלה היו נכונות ליעדים שנקבעו בהתאם למספר הרכבים שנעו בכבישי הארץ לפני שני עשורים. מאז מספר המכונית כמעט הוכפל, והמרחק הממוצע שהן נוסעות עלה בכמעט 60 אחוז. למרות זאת, ההמלצות שנקבעו ב־2005 הן עדיין רף שאפשר רק לחלום עליו.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
