קודם כל ולפני הכל (שזה אותו דבר אבל מחזק את המסר), נגיד את זה: הלוואי שמשאלותיכם יתגשמו. אני לא קמצן, הייתי בשמחה אומר גם "הלוואי שמי שאתם רוצים שינצח באמת ינצח”. אבל הבעיה היא שאי־אפשר לאחל לכולם לנצח, זה לא ממש עובד ככה. אז נאמר זאת אחרת: הלוואי שהמנצחים ישמחו - אבל לא שמחה לאיד; הלוואי שהמפסידים ידעו לעשות זאת בכבוד; והלוואי שאם התוצאה תהיה מעורפלת נהיה מספיק הוגנים להכיר בכך.
בוודאי שמתם לב שכל ריאיון עם פוליטיקאי בחודשים האחרונים החל בשלוש דקות חפירה על מה יקרה אם הצד שלו לא יצליח להשיג איקס מנדטים, אם במקרה כזה ילך עם ההם או יחבור להוא או ירצה עוד בחירות. ותמיד הפוליטיקאי המסכן באולפן אומר אבל רגע, אני רוצה לנצח, למה אתם לוקחים אותי לשם. אבל זה לא עוזר לו כי זה מה שעושים פרשנים, משום מה.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן