1. מה זה אומר עלינו ועל המקום הנורא שאליו נקלעו חיינו, אם אנחנו מדברים לאחרונה כל כך הרבה ומתווכחים כל כך הרבה ומזכירים כל כך הרבה את רפיח?
2. במשך שנים אמרו לנו שהצבא ערוך למלחמה רב־זירתית. לאור מה שראיתם בחצי השנה האחרונה, אתם חושבים שאמרו לנו אמת?
3. האם היה נכון לפנות ב־7 באוקטובר את כל תושבי הצפון, ובכך בעצם להפסיד חבל ארץ עוד בטרם נלחמנו עליו?
4. האם העובדה שאחרי מעל 200 ימי קרב חמאס עדיין יורה רקטות על שדרות כשבא לו, איננה עוכרת שלווה?
5. האם העובדה שאחרי מעל 200 יום עוד אין שום גורם בעזה שמערער על שלטונו של חמאס, איננה כישלון מדיני מדהים?
6. האם במציאות שבה מילואימניקים שהיו מעל מאה יום בעזה חוזרים כעת שוב לצו 8, הגיוני שהממשלה לא מנסה לעשות שום שינוי, אפילו קטן, בשוויון בנטל?
7. אם בזמן הממשלה הקודמת היו נכנסים 3,000 מחבלים לישראל, רוצחים, שוחטים, אונסים וחוטפים, אתם חושבים שנתניהו כראש האופוזיציה היה מאפשר לראש הממשלה להישאר בתפקידו וטוען שזה לא הזמן לבחירות?
8. האם מישהו באמת מאמין שמלחמה שהתחילה בהשפלה איומה ומוות המוני כל כך, יכולה, מבחינה לוגית, להסתיים ב"ניצחון המוחלט"?
9. האם מישהו הרגיש באיזשהו שלב מ־7 באוקטובר ועד עתה שאנחנו "כפסע מהניצחון"?
10. האם חלק ממפגיני קפלן שרוצים להפיל את הממשלה (וזה לגיטימי) לא מרגישים שהם פוגעים במשפחות החטופים בכך שהם מערבבים בין המחאות?
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
