כשתומר נפל, אשירה מספרת, כל משפחת פרץ הגיעה לנחם. "את אמרת לי בשבעה משהו שבהתחלה הכעיס אותי: 'את חושבת שאת מבינה שתומר נהרג, אבל את עדיין לא מבינה'", מספרת אשירה, "אמרתי לך, 'בטח שאני מבינה, אני נפרדתי ממנו, אין דרך להתכחש לזה'. ואז, כשגולני יצאו מעזה ונערכו לעלות ללבנון, ותומר לא יצא, וכל החטיבה עמדה במסדר, ותומר לא היה שם, ואחר כך יצאו הביתה, ותומר לא הגיע, נזכרתי במה שאמרת לי בשבעה. ואמרתי: מרים צדקה. רק עכשיו אני מבינה".
בדרך למעבר כיסופים, לצד הכביש, אנחנו מבחינים בריכוז של חיילים ונמ"רים. מרים מבחינה ראשונה בדגלים הירוקים־צהובים. "גולנצ'יקים. אני לא מאמינה!".
הכתבה המלאה מחכה במגזין החג בגיליון ראש השנה של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן