מפה לשם, אמור הייתי להיות בטיול גדול עם כל המשפחה במקומות יפים בעולם, לכבוד יום הולדתי ה־50. היה לי בראש ויז'ן כזה של כולנו, אפרת ואני, הילדים הגדולים ובני ובנות הזוג והילדים הקטנים. ראיתי אותנו שותים שייק מול שקיעה, רוויתי נחת מהמחשבה על הרגע הזה, שלא הגיע. שני ילדיי הגדולים בצבא, משרתים בקבע, והם התבקשו ברגע האחרון לוותר על התענוג לאור המצב ונוכח האפשרות שבכל יום עשוי להתפרץ הר געש באזור.
הטיול, אם כן, זה שתוכנן לפני חודשים רבים, התפוגג קמעה וקיבל תפנית צנועה יותר. אירוע הרבה יותר מצומצם, רחוק מהפסטיבל שתיכננו. האדם מתכנן תכנונים, אלוהים בעצמו זורם ואומר לו: למה לא, באהבה, לך על זה, מגיע לך, אבל אז האיראנים מרימים דגל שחור ואומרים: עד כאן, אח יקר. תיכננת טיול ראוותני מדי, נגמר הבית זונות. אתה חי בישראל והיומרה שלך לקבוע חצי שנה מראש תאריכים לטיסה היא מגוחכת.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן