"החיים שלי ממש השתנו בשנה האחרונה מבחינת חשיפה. אני כבר לא אנונימי, בעיקר בעקבות 'רוקדים עם כוכבים', אבל גם בזכות תפקידי המשחק, 'תיכון מגשימים', הסרט של אבי נשר 'האהבות שלנו', ועכשיו הפסטיגל ו'פיטר פן'. המון דברים בפרופיל גבוה. ב'רוקדים' מאוד חשפתי את עצמי. החלטתי שאני בא וחושף, ואני חושב שזה גרם לאנשים להרגיש שהם מכירים אותי נורא טוב.
"מצד אחד, זה מדהים כי אני מרגיש שהצלחתי באמת לגעת בלב של אנשים ולייצר איזושהי הזדהות נורא גדולה. אני מקבל תגובות מילדים שגדלו בלי אחד ההורים שלהם, מכל מיני סיבות, מאמהות חד־הוריות, מילדים ונוער שאומרים לי שאני השראה בשבילם, שאני נותן להם תקווה לעשות את מה שהם אוהבים ולהאמין בעצמם. מבחינתי זה שווה הכל. אני מרגיש שהצלחתי לרגש ולהזיז משהו לאנשים בלב. מצד שני, זה גם קצת מתעתע. קרו כמה מקרים של איזושהי חדירה לפרטיות. למשל כשהייתי בקניון ומישהי פשוט תפסה אותי ביד, התחילה לקרוא לאנשים, וזה נהיה ממש אירוע. היא לקחה אותי ביד לחנות, לחברה שלה, שתראה אותי. ראיתי כמה הן מאושרות וזה שימח אותי, אבל כן, לפעמים אנשים קצת מתבלבלים".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן