בסוף הטור אתן לכם טיפ נחמד שהמצאתי. הוא לא ישנה את חייכם, אבל לי הוא עוזר לפעמים להירגע כשאני מרגיש שנפשי מתחילה לסעור, והחלטתי לשתף אותו עם האומה. אבל לפני כן, בואו נדון בסערת הנפש הזו, הלאומית, מכמה כיוונים. זה יהיה קצת אסוציאטיבי, אבל תהיו איתי:
בדיון ווטסאפ סוער לפני כמה שנים התחוללה מריבה אדירה על איזה צינור. אדם שאני מכיר הראה לי את ההתכתבות היצרית הזו, בגלל איך שהסתיימה. זה התחיל בכך שמישהו צילם צינור ושאל מי הניח אותו על הדשא, המשיך עם אדם שני שהסביר שזו המועצה, אדם שלישי תקף את המועצה, רביעי התלונן על הדשא וחמישי אמר שהוא זה שביקש שהצינור יהיה שם. הוויכוח הלך וגעש וקצף ושצף, עד שאדם שלא השתתף בו ביקש לציין שכל הנוכחים בני למעלה מ־60 (זו הייתה קבוצת ותיקים), שלכולם יש משפחות, זיכרונות יפים מהעבר ותוכניות לעתיד, וכולם פחות או יותר בריאים. אז אולי במקום להתווכח במשך שעות על צינור, כל אחד ילך ויעשה משהו טוב, לעצמו או לאחרים?
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן