בשבוע שעבר, במסגרת התעמולה שמאיימת להטביע אותי, ראיתי גם את סמוטריץ' מהדס על סוס במרחבי איו”ש, מגלם את ג'ון וויין, או את פוטין, או את בלעם בדרך למואב - כל אחת ושמש האסוציאציות שלה. הוא הגיע כדי לראות במו עיניו, לא את בית משפחת טובאסי השרוף בכפר ג'אלוד, אלא את 104 היישובים שאושרו בכהונת הממשלה, המחסלים כל עתיד של היפרדות. כיף.
השבוע, במסגרת התעמולה, התרוממו מול עיניי, על איילון, ארבעה בני גנצים בזה אחרי זה. כל גנץ, בניגוד לגנץ האמיתי, דומה לגנץ שבהמשך הדרך. אותה בלורית, אותו מבט קוממיות וכמעט אותו סלוגן: "כשהתפרקנו - הוא בחר בנו", "כשהופקרנו - הוא בחר בנו", "כשטבחו בנו - הוא בחר בנו", "כשנלחמנו - הוא בחר בנו". סליחה. מה? מי זה הוא? גנץ? גנץ בחר בנו מכל העמים? ברצינות. לא חבל על הכסף? לא עדיף לפרסם – אם כבר אנחנו תקועות חצי חיים בפקק על איילון – ארבעה מתכונים של חציל?
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
