שנת 1903 הייתה הפורייה והמגוונת ביותר בחיי הכתיבה של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. בתחילתה בא הסופר בן ה־37 לגור בעיר ברסלאו שבגרמניה (כיום ורוצלב שבפולין), אחרי שנשא לאישה את רחל רמברג בת ה־23, בת למשפחה מבוססת מוורשה. היו אלו נישואיו השלישיים, אבל ברחל רבת־הכישרונות נמצאה לו בפעם הראשונה אהובה ושותפה רוחנית במלוא מובן המילה. בני הזוג התלבטו ארוכות היכן יקבעו את ביתם. אחרי ביקור ממושך בעיירת ילדותו האוקראינית של ברדיצ'בסקי, מסע גישוש בערי מזרח אירופה ומרכזה, ואפילו מחשבה חולפת להתיישב בארץ ישראל, נפל הפור על העיר שבה החל את לימודיו האוניברסיטאיים כתריסר שנים לפני כן.
באופק ניצנצה האפשרות להשתקע בברלין המושכת בקסמיה, שבה החלה היכרותם, אבל הכרך הגדול הרתיע אותם, ובינתיים קיוו להיבנות מיתרונותיה הצנועים יותר של בירת שלזיה. רחל אך זה הוסמכה כמרפֵּאת שיניים, ושאפה להתבסס במקצועה כדי לאפשר למיכה יוסף להתמסר לעבודתו הספרותית. הוא היה אמור לסייע בעבודתה, ולצורך זה השתלם בברלין בקורס מעשי לטכנאות שיניים. ברדיצ'בסקי חתר אז להסיט את מרכז הכובד של כתיבתו מסיפורת והגות פובליציסטית למחקרים בקדמוניות היהדות, משאת נפשו משכבר, ולתכלית זו החל לבנות לו באמצעיו הדלים ספריית מחקר צנועה. עד מהרה נולדו שני חיבוריו הראשונים בתחום זה: ילקוט של אמרות מוסר מן התורה שבעל־פה בשם מת"ם (משנה־תלמוד־מדרש), וחיבור סיפורי על חיי משה רבנו על יסוד עריכה מחדש של פסוקי המקרא.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
