כמו כמעט כל ישראלי באמריקה, גם מאיה ערד הגיעה לזוועות 7 באוקטובר בכמה שעות איחור. ערד, תושבת קליפורניה ביומיום, הייתה באותה שבת בניו־יורק עם בתה דריה, צמודה לטלפון ולטלוויזיה ולבלבול ולחרדה ולהבנה מחלחלת שמשהו נורא מאוד קורה בנחל עוז, הקיבוץ שבו גדלה מגיל שנתיים ועד גיל 11. דריה היא סטודנטית לאמנות בקולג' קופר יוניון בניו־יורק, ועד 7 באוקטובר לא ידעה שיש אפשרות שחברים שלומדים איתה יפנו לה את הגב רק כי היא יהודייה, כי השורשים שלה ישראליים, או כי שניהם ביחד.
התגובה שלה הייתה לעשות את מה שהיא אוהבת: לצייר. היא לקחה תמונות ילדות של אמה בנחל עוז, וציירה על פיהן פסטורליה קיבוצית ישנה. כשהציגה את הציורים לביקורת בשיעור, אמרו לה סטודנטים אחרים כי הם אמנם טובים, אבל פסולים אידיאולוגית כיוון שהיא עושה גלוריפיקציה לקולוניאליזם, שלא לדבר על תמיכה ברצח עם.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
