סליחה, ים המלח. סליחה שכבר אי־אפשר יותר לצייר אותך בפשטות כפי שציירנו אותך בילדות, כפי שאתה מקובע עדיין בדמיוננו, ראש קישוא עם פה פתוח לעבר הרי מואב ואדום. סליחה שהפכנו אותך מפלא עולם ומקור גאווה למקבץ שלוליות מרופט. סליחה שגרמנו לך להצטמק, לחלות ולהזדהם. סליחה שמכרנו אותך בזול כדי להעשיר את תאגיד הכימיקלים ואת משפחת עופר.
כישוריך המוזרים, המרפאים פסוריאזיס, אסתמה ומחלות ריאה כרוניות, דלקות פרקים ואקזמות, שהביאו אליך תיירים ורודים מכל העולם - צפים בפליאה על גבם או מתמרחים בבוץ שחור, כמו שייכים לישראל אחרת. סליחה שהסגנו לאחור את קו החוף שלך והרחקנו אותך מהמלונות שנבנו לכבודך; סליחה שבעקבות הנסיגה התמלאת בולענים. סליחה שקיווית שבעקבות דוח מבקר המדינה שפורסם במאי והצביע על שורת ליקויים חמורים בפיקוח - דליפות חוזרות של חומרים מזהמים לשמורת מדבר יהודה, אתרי כרייה שלא שוקמו, פסולת תעשייתית מצטברת - לא ירדנו אל המקום הכי נמוך בעולם וביצענו בך פעולות הנשמה.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
