כמו כל אימפריה, אמיתית או מדומה, גם סין טוענת לבעלות על אזורים שונים שאינם תחת שליטתה. אבל אף אחד מהם לא טעון רגשית כמו טייוואן. סין רואה בטייוואן חלק ממנה מאז ימי קיסרות שושלת צ'ינג בסוף המאה ה־17. מבחינת בייג'ינג, היא לא ויתרה מעולם על הריבונות, גם לאחר שטייוואן עברה לשליטת יפן במחצית הראשונה של המאה ה־20 וחזרה לשלטון סיני לאחר מכן.
אחרי מלחמת האזרחים בסין וניצחון הקומוניסטים ב־1949, ברחו ראשי המפלגה הלאומנית (KMT), שנתמכו בידי המערב, לטייוואן עם כשני מיליון פליטים, וצמחו למדינה עצמאית – אף שמעולם לא הכריזו רשמית על עצמאות. עד היום הם קוראים לעצמם "הרפובליקה הסינית (ROC)", שמתקיימת כיישות דמוקרטית. מבחינת בייג'ינג, זה פצע פתוח שיכול להתאחות רק באיחוד מלא – כזה שישלים את השיקום הלאומי מאותה מלחמת אזרחים ארוכה ועקובת דם.
המוסף המלא מחכה בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן